הכרה בדלקת פרקים כתאונת עבודה

במכתבו מיום 23/11/20, דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בדלקת פרקים כפגיעה בעבודה.

...

במידה ותוגש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה, תינתן לצד השני ארכה בת 21 יום, להגיב לה. ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה וככל שלא תוגש בקשה אחרת בתוך המועד הנקוב לעיל יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 14 יום להגיש סיכומיהם, שאם לא כן, יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה ולמתן פסק דין בהתאם.

התובע עבר תאונת עבודה אשר לא ברור אם הוכרה ב- 3.1998 בכתף שמאל לאחר עבודה עם מסור שרשרת.

"ז. בשים לב לכך שהתובע עבד במשך שנים ארוכות כאשר זרנוק המים, בלחץ אטמוספרי גבוה, מונח על כתפו תוך יצירת רטט - אנא עיונך בשנית בקביעתך לפיה יש להכיר בתסמונת הצביטה בכתף ימין ואילו אין להכיר בדלקת מסוידת בכתפיים כפגיעה בעבודה, ותשובתך לשאלה האם נכון שאופי עבודה זה עשוי לגרום לפגיעתו של התובע בכתפיים (דלקת מסוידת)? - אנא התייחסותך לסוגיית הרטט. בתשובתך הינך מתבקש להתייחס למאמר המצורף בזאת בנושא הקשר סיבתי בין טנדיניטיס בכתפיים (דלקת מסוידת) לבין עבודה בעומס ורטט". תשובה: "בכתב ההחלטה לא צוין שזרנוק המים רוטט. בציון המושג "רטט", יש להבדיל בין פרמטרים שונים של תנועת הרטט.

ביום 13.7.23 ביקש התובע להעביר למומחה הנוסף שאלת הבהרה בנוסח הבא: "בשים לב לפרקי הזמן אותם ציין בית הדין ברשימת העובדות המתוקנות, בהן עבד התובע כאשר הזרנוק מונח על הכתף, ככל ותנתן בפנייך העובדה לפיה העברת הזרנוק מכתף לכתף נעשתה בהרמת הידיים מעל הראש, כיצד יש בפרט זה לשנות ממסקנותייך?". בהחלטה מיום 25.7.23 נדחתה בקשת התובע להעברת שאלת ההבהרה למומחה הנוסף.

...

עוד נקבע כי "...במסגרת עבודת התובע כלוחם אש הוא לא נדרש במסגרת שגרת העבודה להעביר את הזרנוק מכתף לכתף בדרך של הרמת הידיים מעל לראש. כאמור, הנחת הזרנוק על הכתף לא הייתה האחיזה השגרתית; ועל כן, לא היה צורך להעביר את הזרנוק מכתף לכתף בזמן כיבוי" וכי "לא הוכחה תנועה חוזרת ונשנית של כיבוי שריפות באופן שנדרשה הרמת הידיים מעבר לגובה הכתף... אחיזת הזרנוק בשגרה הייתה מתחת לבית החזה כך שגם כאשר לוחם האש היטה את הזרנוק כלפי מעלה, לא מדובר בהרמת הידיים מעל לגובה הכתף... לוחם האש יכול לכוון את כיוון התזת המים לגובה, גם מבלי להרים את הזרנוק מעל לגובה הכתף... ככל שהיו מקרים בהם נדרש התובע להרים את הידיים מעל לגובה הכתף (בעת כיבוי שריפות בגובה (שגם אז לא תמיד נדרשה הרמה מעל לגובה הכתף)), הרי שאין המדובר בשגרת העבודה, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בתנועה חוזרת ונשנית". על רקע האמור, דחינו את טענת התובע שלפיה יש להוסיף לרשימת העובדות את העובדה כי העברת הזרנוק מכתף לכתף נעשתה בדרך של הרמת הידיים מעל הראש וקבענו, כי "אין להוסיף את העובדה כי כאשר התובע נדרש לכיבוי שריפה בגובה, הכיבוי מבוצע כאשר הידיים מוטות כלפי מעלה מעל גובה הכתפיים. כיבוי בגובה יכול להתבצע גם ללא הטיית הידיים מעל גובה הכתפיים, על אף שלפעמים הוא דורש את הטיית הידיים גם מעל גובה הכתף. ואולם, אין המדובר באופן הכיבוי השגרתי"[footnoteRef:4].

הטענה כי הראיה הטובה ביותר לגרסת התובע הייתה החלטתו של כב' השופט (בדימוס) כהן; ועל כן, התובע לא היה צריך להביא את האסמכתאות לגרסתו אינה מקובלת עלינו.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה.

על שאף שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי, בהתחשב בהיקף ההליך ובהתחשב בכך שגם הנתבע חויב בתשלום הוצאות בסכום של 4,000 ₪ לזכות התובע במסגרת הבר"ע שהוגשה (ראו החלטה מיום 11.1.2022- בר"ע 26118-02-21), התובע ישלם את הוצאות הנתבע בסכום של 4,000 ₪.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר מוראד מפרע ומר צבי הלפרין; ב"ל 17779-10-21), במסגרתו נדחתה - בהתבסס על חוות דעתם של שני מומחים רפואיים שמינה בית הדין - תביעת המערער להכרה בליקוי בצוארו כפגיעה בעבודה.

ד"ר פריימן פירט כי המערער סובל מסוכרת ועודף משקל; כי קיים בתיקו הרפואי תעוד על כאבים בכתפיים, ברכיים, כפות הידיים, קרסוליים, מרפקים, גב תחתון וצואר מאז שנות ה-90; וכי ביום 6.9.19 נותח בצוארו בשל היצרות ספינלית בגובה 5-7C. ד"ר פריימן ביקש לעיין בבדיקות ההדמיה עצמן וקבע על בסיסן כי לשיטתו "הנבדק סובל ממחלת DISH הפוגעת בעיקר בעמוד השידרה... כפי שניתן לצפות בבדיקות ההדמיה לעמוד השידרה הצוארי והמותני. הדבר מתחיל כתמונה של דלקת פרקים, אולם, בהמשך, הדבר מתפתח לתמונה ברורה של DISH". ד"ר פריימן הוסיף כי "במידה והיה מדובר במחלה על רקע מקרוטראומה, וויברציות, הרמת משקלים וכיוצ"ב, הרי שהיתה מופיעה תמונה שונה ולא תמונה של DISH... מדובר במחלה דלקתית שגורמת להסתיידויות של הרצועות הבין חוליתיות... לאחר בדיקת 14 בדיקות הדמיה שונות על ידי, העידר פגיעה דיסקאלית והנמכה משמעותית בגובה הדיסקים, שולל מחלת מקרוטראומה בעלת משמעות...". לסיום קבע כי "ידוע כי כלים רוטטים עלולים להחמיר שינויים נווניים, אולם, התמונה הרנטגנית ברורה ובצורה חד משמעית מדובר במחלת DISH. אין כל עדות להחמרה ניוונית נוספת מעבר למחלת ה-DISH המקובלת בגילו של התובע". לד"ר פריימן הופנו שאלות הבהרה, ובתשובותיו הסביר בין היתר כי מחלת DISH כמחלה דלקתית כרונית סיסטמית אמנם מטופלת על ידי ראומטולוגים אך כיוון שהיא פוגעת במפרקי עמוד השידרה - היא ניתנת לאיבחון גם על ידי אורתופדים המתמחים בעמוד השידרה, כמותו; כי עיין במכתבו של ראומטולוג מטעם המערער (פרופ' רוזנר) לפיו בדיקות הדם ובדיקות ההדמיה מלמדות כי המערער אינו סובל ממחלת DISH אלא מ-Spinal & Lumbar Spinal Stenosis, אך הוא אינו מסכים עמו; וכי כלים רוטטים אמנם עלולים לגרום לשינויים נווניים, אך "אלו אמורים להתבטא בהרס הדיסק, היצרות המרווח הדיסקאלי ופגיעה בפסטות ולא תמונה כפי שמופיעה אצל התובע". עוד הוסיף כי גם אם יהיה מי שיסבור שאין מדובר ב-DISH, גם אז "לא ניתן לקבוע כי בעיותיו נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה על רקע של רטט" וזאת נוכח סוג הפגיעה.

כל אחד מהתיקים אליהם הפנה המערער עוסק בתשתית עובדתית אחרת כאשר חלקם אינם עוסקים כלל בכלים רוטטים, חלקם עוסקים בכלים רוטטים אחרים דוגמאת קונגו, ובכל אחד מהם פרק זמן אחר של עבודה, תנוחת גוף שונה להרמת הכלים (לרבות הרמת הידיים מעל הראש) וכיו"ב נסיבות ייחודיות, ואף לא מדובר בהכרח באותו ליקוי.

...

עם זאת לאחר שקילה חוזרת של כלל החומר הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של הליך זה אין בכך צורך, מהטעם שאין מדובר בחוות דעת יחידה אלא בחוות דעת המתווספת לחוות דעתו החד-משמעית של ד"ר ציון, שכאמור לעיל מצאנו כי ניתן להסתמך עליה ללא קושי.

בנסיבות אלה, וכאשר די היה גם בחוות דעתו של ד"ר ציון לבדה, לא שוכנענו שהוצגה הצדקה מספקת להחזרת התיק לבית הדין האזורי בשלב זה לצורך חקירתו הנגדית של ד"ר פריימן לאחר שמוצה שלב שאלות ההבהרה, ואף לא מצאנו טעם מספיק למינוי מומחה שלישי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

הרקע לבקשה המשיבה הוכרה כמי שנפגעה בתאונת עבודה ביום 18.12.2012 בעטיה היא סובלת מחבלה בכתף ימין ומחבלה בברך ימין.

20.2.94 חשד לדלקת פרקים.

...

על רקע קביעתנו כי הבדיקה שנערכה למשיבה בוועדה אינה בדיקה חסרה אנו קובעים כי החלטת הוועדה מנומקת כנדרש בפסק הדין המחזיר, ומשום כך לא נפלה בה טעות משפטית.

בנסיבות אלה דין הערעור להתקבל כך שהחלטת הוועדה תיוותר על כנה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בטופס התביעה הפניתה התובעת בסעיף פרטי הפגיעה לסיכום רפואי, וכתבה שסבלה בעבר ממגבלות דומות לאלו שמצוינות בסיכום הרפואי – "כאבים ודלקות באותה רגל שמאל שנפגעה". פקיד התביעות הכיר בפגיעה בשוק שמאל כתאונת עבודה ולתובעת שולמו דמי פגיעה לתקופה מיום 12.1.17 עד 12.4.17.

ביום 18.2.19, בהמשך לפנייתו של ב"כ התובעת, פנה פקיד התביעות אל רופא המוסד בשאלה הבאה: "אודה על קבלת חוות דעתך לשאלות הבאות: לנ"ל הוכרה חבלה בשוק שמאל, בועדה של אורתופד שבדק אותה נקבעה לה נכות זמנית... מצ"ב פניית העו"ד המבקש הכרה בעיניין דלקת פרקים שהתפתחה עקב הפגיעה ומצרף מסמכים. האם ניתן להכיר בדלקת הפרקים ואם לא, האם לדחות לבית הדין או להעביר לדיון בועדת ערר?" על כך ענה לו רופא המוסך בחיוב: "שועדה רפואית תיקבע האם יש מקום להוספת הפגמים תוך בדיקת עבר רפואי רלבאנטי וקשר סיבתי. הועדה תחליט". בהתאם לתשובת רופא המוסד ענה הנתבע לבא כוחה של התובעת ביום 3.3.19 כי הסמכות לקבוע קשר סיבתי לפגיעה מסוימת, בשלב זה, היא של הועדה הרפואית.

...

בטופס התביעה הפנתה התובעת בסעיף פרטי הפגיעה לסיכום רפואי, וכתבה שסבלה בעבר ממגבלות דומות לאלו שמצוינות בסיכום הרפואי – "כאבים ודלקות באותה רגל שמאל שנפגעה". פקיד התביעות הכיר בפגיעה בשוק שמאל כתאונת עבודה ולתובעת שולמו דמי פגיעה לתקופה מיום 12.1.17 עד 12.4.17.

על סמך האמור התובעת אובחנה כך – "המצב סופי. לאחר חבלה בשוק שמאל. ללא שבר. ללא פגיעה נוירו-וסקולרית, שרירית או גידית. לא נותרה נכות עקב הפגיעה. בדיקה נוירולוגית תקינה. אין תלונות נוירולוגיות". לסיכום ממצאי הוועדה מדרג ראשון שהתקיימה ביום 5.12.18 – הוועדה קבעה שלא נותרה לתובעת נכות מבחינה אורתופדית ונוירולוגית.

סוף דבר דין התביעה לסילוק על הסף.