עם זאת, אין בכך ראיה חד משמעית כי הצדדים לא ראו בזכרון הדברים הסכם מחייב, שכן האפשרות האחרות היא אי הקפדה על ההוראות בעיניין זה. מדובר באינדיקציה מסוימת, אשר יש לבחון אותה ביחס לכלל הראיות (למקרים בהם נקבע שאין באי דיווח על העסקה כדי לפגום בגמירות הדעת של זכרון הדברים ראו למשל, ה"פ (מחוזי ת"א) 22592-05-10 כהן נ' אוחיון, פסקה 27 (29.3.2015); ת"א (מחוזי נצ') 45253-10-12 הנו נ' חטיב (2.6.2016)).
ברם, עם השנים רוכך מבחן המסוימות בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כמסוים דיו, גם כאשר לא הופיעו בו כל התנאים החיוניים לעיסקה, וזאת נוכח האפשרות להשלים פרטים אלה באמצעות הוראות חוק נורמאטיביות.
...
לאחר שבחנתי את נתוני המקרה באתי לכלל מסקנה כי התשובה לכך שלילית.
משכך, אין מנוס מפסיקה בהתאם לדין.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעים סך של 205,000 ש"ח (ככל שהמקדמה בסך 1,000 דולר לא הוחזרה לנתבעת, יש לקזזה מסכום הפיצוי).