מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הכרה באם שכולה כמנהלת רפואית

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 14849-12-17 לב הר נ' האדם בצה"ל ואח' לפני כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא מערער גבריאל לב הר ע"י ב"כ עו"ד עידן פסח משיבים 1. ראש אגף כח האדם בצה"ל 2. רמ"ח משא"ן חמ"ן 3. מפקד יחידה 8153 4. יו"ר הוועדה לדרוג מופ"ת 5. ר' מנהל התשלומים בצה"ל ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) עו"ד רביד אבוקרט פסק דין
במהלך ביצוע תפקידו האמור ביקש המערער לקצר את שרותו ולהשתחרר מצה"ל, אולם לאחר חופשה ללא תשלום בת כחודש ימים חזר בו מהחלטתו לאחר שבירר את החבויות הכספיות אליהם יידרש באם ישתחרר מיוזמתו.
ביום 30.9.14 הגיש המערער ערר (ו"ע 19/14) לועדת ערר על החלטת ראש אכ"א לשחרר את המערער משירות, ועל ההחלטה שלא להכיר בזכאותו לדרוג מחקר ().
הכרעה: ככלל, בית משפט לעניינים מינהליים אינו מציב את שיקוליו במקום שקולי הרשות המקצועית ואינו מיתערב בהחלטת הרשות או החלטת בית הדין לערערים כטריבונל מקצועי ככל והחלטתו סבירה בנסיבות העניין וככל ולא נפל בה פגם המצדיק היתערבות (ראה בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, (19.7.07).
וועדת הערר בחנה באופן יסודי את חומר הראיות שבפניה ובהחלטתה המנומקת תוך הפניה מפורטת לראיות אלו וניתוחן, קבעה כדלקמן: נתוני הקצין בן למשפחה השכולה טובים משל המערער; המערער תפקד מהותית ופורמאלית כראש חוליה ולא כראש צוות או פרוייקטור ועל כן המניעה שבהגדרת קבוצת הייחוס אינה חלה עליו; נדחתה הטענה כי סא"ל צמח קיבל את ההחלטה על שיחרור המערער כמי שכפאו שד. נקבע כי הוא הסכים עם אל"מ יובל שיש לשחרר את המערער; על אף ההמלצות וחוות דעת הטובות ממפקדיו של המערער שניתנו במהלך שרותו מתוך רצון שלא לפגוע בו, המערער ידע מה הן חוות הדעת האמיתיות לגביו והבין כי לא יקודם לתחום הפיתוח.
...
החלטה זו סבירה ובנסיבות העניין מקובלת עלי.
גם בעניין זה מקובלת עלי ביקורת וועדת הערר בעניין ההרגל שעשו לעצמם מפקדים ישירים לכתוב המלצות וחוות דעת טובות על פקודיהם אך כדי להימנע מאי נעימות ואשר עלולים לגרום לנזק בסופו של יום.
(עמ"נ (מינהליים ת"א) 37016-11-11 יגאל שינדר נ' צבא הגנה לישראל (פורסם בנבו, 08.04.2014)) לפיכך, לנוכח העובדה שהמשיבים הציגו בפני וועדת הערר את עמדות העדים ולנוכח העובדה כי המערער בחר שלא לבקש לזמנם במסגרת ההליך בוועדה קמא, אינני מקבלת את טענת המערער בעניין זה. מקובלת עלי גם החלטת וועדת הערר על פיה, גניזת בקשת המערער לדירוג מחקר התקבלה בסמכות ובסבירות וכי עקב תוכנית הצמצומים לא ניתן היה להתחייב ליתרת שרות בת שנתיים למערער.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 22 ספטמבר 2020 עת"מ 69082-12-19 לוין נ' הועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הבטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין ("ועדת למ"ד") ואח' העותרת גבריאלה לוין ע"י ב"כ עו"ד יעקב גרינוולד המשיבים 1.הועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הבטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין ("ועדת למ"ד") 2.קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום 3.שר הבטחון 4.המנהל הכללי של משרד הבטחון ע"י ב"כ עו"ד גיל בילבסקי – פרקליטות תל אביב - אזרחי פסק דין
ביום 11.8.1994 ניתן מענה לשאילתא זו בו צוין, כי מבדיקה שנעשתה נמצא, כי אלמנתו של המנוח לא הגישה כל תביעה למשרד הבטחון בבקשה להכיר בה כאלמנת צה"ל. עוד נאמר, כי אמו ואחיו של המנוח פנו בבקשה להכיר בהם וכי הם מקבלים זכויות הורים ואחים שכולים מכוח חוק המשפחות "לפנים משורת הדין" מאז שנת 1979.
על כן, פניותיה של העותרת לועדה בשנים עברו (בשנת 2009 ואילך) נענו באופן נקודתי והיא קיבלה מימון לטיפולים רפואיים לאורך מספר שנים אך לא הכרה כזכאית לתגמולים.
לטענתם, אין הדבר דומה בעניינינו מקום בו ההכרה באם ואח המנוח נעשתה בהתייחס לפנייה פרטנית להכרה לפנים משורת הדין, כאשר הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה להכיר בהם אינם ברורים כיום, ולא על בסיס מדיניות הכרה כלשהיא שהיתה בתוקף, מאחר ולא היתה קיימת כלל באותה עת. עוד נטען, כי ההכרה בפרשת סיגל ארז היתה בתקופת הביניים טרם פירסומם של הכללים בשנת 2005 בעוד שבעניינינו נטען, כי פניה רשמית נעשתה רק בשנת 2019 ולחילופין בשנת 2010 ובכל מקרה שנים ארוכות לאחר פירסום הכללים.
...
(ראו החלטת אגף השיקום מיום 7.9.1979 נספח 4 לכתב התשובה) ביום 9.8.1994 התקבלה במשרד הביטחון שאילתא מטעם עיתון "מעריב" ולפיה בתמצית נשאלה השאלה מדוע אם המנוח הוכרה כזכאית לזכויות על פי חוק המשפחות ואילו פנייתה של האלמנה (העותרת), נדחית על ידי משרד הביטחון.
יודגש ויובהר, כי החלטתי זו הינה נקודתית לנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בדגש על טענת האפליה והעובדה כי חלק מבני המשפחה של המנוח הוכרו כזכאים על פי חוק המשפחות "לפנים משורת הדין". אין המדובר, אפוא, בהחלטה בעלת השלכת רוחב.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת במובן זה שבקשת העותרת תבחן לגופו של עניין על ידי ועדה שתידרש לדבר, על פי המדיניות שהיתה נהוגה בעת מותו של המנוח ולא על פי הכללים והדין כיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המסמך הוא מאת מנהלת התחנה לטפול זוגי ומשפחתי במינהל השירותים החברתיים של עירית תל אביב, וחתומה עליו גם עובדת סוציאלית שמרכזת את הטיפול במשפחות השכול מתאונות דרכים.
עיקר המחלוקת העולה מטענות הצדדים הוא, האם זכאים התובעים 2 ו-3 לפיצויים בגין התאונה, כאשר הנתבעת גורסת כי התובעים 2 ו - 3 אינם ניזוקים עקיפים הזכאים להכרה כנפגעים בתאונת דרכים, בהיתחשב בתנאים שהוצבו לתביעה מסוג זה, בהילכת אלסוחה; ואילו התובעים 2 ו-3 טוענים כי הם עומדים בתנאים, וכי יש ליתן להם יומם על מנת לבחון זאת גם – רפואיות.
גם אני, לענייננו, אינני מוצא כי העובדה שמי מהתובעים פנה לטפול רפואי "באיחור", יש בה כדי לשלול את זכותו להבדק על ידי מומחה פסיכיאטרי אשר יחליט מהי מידת הנכות אשר נותרה לו, באם נותרה, בכל הקשור לתאונה נשוא תיק זה. מודע אני לטענת המדרון החלקלק, לפיה, משמעות ההחלטה המקבלת את הבקשה הנדונה, בנסיבותיה, עלולה להיות שבכל מקרה מוות בתאונה ידרשו משאבים, שבסופו של דבר יפלו על הציבור, לבדיקת קרובי כל מי שחייו נקטלו בדרכים; אך אני מוצא, כי לא בכל תאונה מדובר במות בחור בן 20 בסמוך לבית הוריו, וכי ניתן לאזן את משמעותה הכלכלית של ההחלטה, על ידי השתת מימון הביניים של שכר המומחה, במקרים המתאימים, על המבקשים.
...
כפי שעולה מהדיון בבקשה להלן, בסופו של דבר אני מוצע כי עלי להכריע בבקשה תוך איזון אינטרסים בין האינטרס של יציבות הדין לבין האינטרס של זכות הגישה לערכאות.
אמנם התובע פנה לטיפול פסיכיאטרי רק בחלוף שנה וחצי מיום התאונה, אך אני מקבל כי אין הדבר אומר כי לתובע לא נגרמה נכות נפשית.
גם אני, לענייננו, אינני מוצא כי העובדה שמי מהתובעים פנה לטיפול רפואי "באיחור", יש בה כדי לשלול את זכותו להיבדק על ידי מומחה פסיכיאטרי אשר יחליט מהי מידת הנכות אשר נותרה לו, באם נותרה, בכל הקשור לתאונה נשוא תיק זה. מודע אני לטענת המדרון החלקלק, לפיה, משמעות ההחלטה המקבלת את הבקשה הנדונה, בנסיבותיה, עלולה להיות שבכל מקרה מוות בתאונה ידרשו משאבים, שבסופו של דבר יפלו על הציבור, לבדיקת קרובי כל מי שחייו נקטלו בדרכים; אך אני מוצא, כי לא בכל תאונה מדובר במות בחור בן 20 בסמוך לבית הוריו, וכי ניתן לאזן את משמעותה הכלכלית של ההחלטה, על ידי השתת מימון הביניים של שכר המומחה, במקרים המתאימים, על המבקשים.
ועוד הבהרה ואזהרה; אדגיש, כי טרם דנתי וטרם החלטתי בהחלטה זו - בטענת התובעים כי הם עומדים בהלכת אלסוחה; כל שקבעתי הוא ייתכנות, היינו, קבעתי שאין לשלול על הסף את התקיימות תנאים 1, 2 ו-3 של אלסוחה בנסיבות ענייננו.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בענין זה נפסק בע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד נ' מבטחים (3.5.07): "נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדו ראויה להיתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אוביקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאישתו של חבר או פנסיונר (עבל 241/05 זאמרא מירי – המוסד); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו.
עוד הצהירה התובעת כי היא ובתה היו דואגות להשגחה על המנוח כאשר המטפלת הסיעודית יצאה לחופשות וכי הייתה מתלווה למנוח לבדיקות וטיפולים רפואיים, לעיתים עם בתם ולעיתים לבדה [סעיף 11 לתצהירה].
עוד עולה מהתיק במשרד הבטחון כי במסמך מחודש אוקטובר 2000 הוגדרו המנוח והתובעת "פרודים" וב"סיכום מפגש חד פעמי עם מישפחה שכולה" מחודש נובמבר 2000, אשר מתאר פגישה של נציגת משרד הבטחון עם התובעת, צויינו תחת הכותרת "קשרי מישפחה – מה אופיים של קשרי המשפחה. מה מידת הסיוע (ריגשי ואחר) שמקבלים מילדיהם או בני מישפחה אחרים. מיהם בני המשפחה עמם נמצאים בקשר רצוף" הדברים הבאים: "קשרים טובים עם הילדים והנכדים. האם עברה לגור בחולון לפני שנה (1999) ברמת הנשיא". מיסמך זה נעדר כל היתייחסות למנוח, קרי המנוח אינו נזכר כמי שמצוי בקשר קרוב או רצוף עם התובעת או כמי שמסייע לה בפן הרגשי או בפן אחר.
בתיק משרד הבטחון קיים "הסכם פירוד" מיום 30.6.99 (להלן – הסכם הפירוד) המציין, כדלקמן: "הוסכם על שני הצדדים שמתאריך 30.5.99 תתבצע הפרדה בדיור, חשבון בנק, תגמולי משרד הביטחון, וכל חשבון נוסף באם יהיה ושלא הוזכר.
...
" בהקשר זה נפסקו הדברים הבאים בענין פלונית: "במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג. הדגש בבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות יושם בנסיבות מעין אלה גם על קיום של תלות כלכלית או שיתוף כלכלי בין בני הזוג, וזאת לאור תכלית תשלום קצבת השאירים". ובהמשך נאמר: "נמצאנו למדים מן הפסיקה, כי במגורים בנפרד על פני שנים רבות, מתוך אילוץ, ועד לפטירת המנוח, כפי שהוברר בנסיבות המקרה שלפנינו, לא יהיה כדי להכריע את הכף לקבוע כי המשיבה הייתה פרודה מן המנוח בשנים שבסמוך לפטירתו כמפורט בהגדרת "אלמנת בר קצבה". על הצורך ב"התאמה" מעין זו בקשר לזכאות לקצבת שאירים, במקרה בו אחד מבני הזוג לוקה במחלת נפש, כפי שעמד עליה בית הדין האזורי, לימדה אותנו פסיקתו של בית דין זה, זה מכבר.
ממכלול הראיות אשר הוצגו לא עלה כי התובעת והמנוח ניהלו משק בית משותף וחיו בקשר זוגי שמשקף חיי שיתוף ממשיים.
זאת, בין היתר, מהטעם שבענייננו המקור הנורמטיבי לתשלום הקצבה הינו תקנון הקרן ומשכך על התובעת לעמוד בהגדרות התקנון בהקשר זה. מהטעמים שפורטו לעיל שוכנעתי כי אין מנוס מדחיית התביעה.
על כן – התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לטענתה, ככל שקיימת אחריות בתיק זה הרי שכולה מוטלת על התובע ולחילופין יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור מכריע, וכי הנסיבות מלמדות כי הוא ביים את התאונה הנ"ל בכדי להעדר מהעבודה.
מר אייל שיטרית הצהיר, כי כל העובדים בחברה עוברים מידי יום הדרכה והסברים בנוגע לנהלי העבודה ולבצוע העבודה באופן בטיחותי וכי התובע כמו שאר העובדים, הודרך לגבי אופן ביצוע העבודה וניתנו לו הנחיות עבודה ובטיחות מפורשות לבצוע העבודה בה עסק במועד הארוע הנטען.
כמו כן, התובע הכיר היטב את העבודה אותה ביצע ולמעשה מדובר בעבודה שגרתית ופשוטה לגביו, ואשר נעשתה באופן יום יומי עובר לארוע והלמה את כישוריו ונתוניו.
הנתבעת מפנה בעיניין זה להלכה הפסוקה אשר קובעת, כי באם הנסיבות מלמדות שבאמצעות הפעלת שיקול דעת מינימלי מצד התובע, יכול היה למנוע את התאונה ולא עשה כן, הרי שיש לדחות את התביעה.
התובע קיבל תגמולי מל"ל בגין דמי הפגיעה ובגין הנכות הזמנית בשיעור של 17,651 ₪ אותם יש להפחית מכל סכום שיפסק לו. התובע בסיכומיו טוען כי בהיתחשב בחומר הרפואי שהוצג על ידו, לרבות העובדה שטופל בגבס עקב הפגיעה בקרסול רגל שמאל, דבר שגרם לו להעדר מעבודתו משך 90 יום ובשים לב לכך שלא יכול היה לדרוך על הרגל הפגועה יש לפסוק לו בגין ראש נזק לא ממוני סך של 20,000 ₪.
...
בהתחשב בכל האמור לעיל אני מעריך את ראש הנזק הלא ממוני בסכום של 18,000 ₪.
ביחס לראשי נזק נוספים – שאליהם מפנה התובע והנתבעת סבורה כי אין לפסוק לו דבר, אני סבור כי לאור החומר שהוצג לפני יש מקום לפיצוי גלובאלי בגין הצורך בעזרה בתקופת אי הכושר של ה- 3 חודשים בהם היה התובע מגובס וכן הצורך להביאו לצורך הטיפולים הפיזיוטרפיים והתרופות, ואעריך את הסכום בראשי נ זק אלה בסכום גלובאלי של 4,000 ₪.
סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו