הכרה באירוע לבבי כתאונה בעבודה

המסגרת הנורמאטיבית: תנאי בל יעבור להכרה בארוע לבבי כתאונת עבודה הוא שהגורם לכך היה "ארוע חריג" (עב"ל 465/97 זאב און – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו); דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) פד"י לו 75; עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (25.8.13)).

...

לא נעלמו מעינינו סתירות שהיו בעדויות התובע ועדיו לעניין הזמן בו ארך האירוע (מספר דקות או חצי שעה), האם נזרקו חפצים כטענת שמואל אם לאו, התנהלות התובע לאחר האירוע ונסיבות מילוי טופס התביעה וטופס בל/250 אולם אנו סבורים כי מדובר בסתירות לא מהותיות שאין בהן כדי לשנות את מסקנתנו בדבר קרות האירוע וחריגותו.

מצאנו לקבל את עדותם של התובע והעדים מטעמו לפנינו ושוכנענו כי הוויכוח שהתנהל בין התובע לתיסיר ואשר כלל צעקות, טונים רמים וקללות היה חריג ובעבר אף כאשר היו ויכוחים, הם לא הגיעו לרמה כזו.

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, נקבע בזאת כי בתאריך 13.5.20 אירע לתובע אירוע חריג במקום העבודה.

המסגרת הנורמאטיבית: תנאי בל יעבור להכרה בארוע לבבי כתאונת עבודה הוא שהגורם לכך היה "ארוע חריג" (עב"ל 465/97 זאב און – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו); דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) פד"י לו 75; עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (25.8.13)).

...

כך, מנהלו של התובע, מר אדוט העיד, כי רוב הימים התובע נמצא במשרד ויש מספר ימים שהוא בשטח (עמ' 3 שורות 9-10) והוא אינו עולה על גגות (עמ' 5 שורות 11-16: "עו"ד רוזנבלום: בסדר בסופו של דבר נדרש ממנו, לצורך מילוי התפקיד שלו, לעלות על גגות מדי פעם. מר אדוט: לא, הוא לא עולה על גגות. הוא כמעט לא עולה על גגות. הוא מגיע מלמטה, עובר עם מנהל הפרויקט, הוא לא עולה על גג. הוא לא עולה על גג. עו"ד רוזנבלום: בעבודה שלו הוא לא עולה על הגג? מר אדוט: הוא לא נדרש לעלות על גג, להסתכל") כן ראו עדות מר אדוט בעמ' 5 שורות 24-27 לפיה ציין כי "חוץ מהמקרה הזה אני לא זוכר שהוא עלה על גג". מעבר לאמור, מר בן טל איתו נפגש התובע ציין בסעיפים 4-5 לתצהירו כי לצורך העלייה לגג "יש לעלות לכיוון הגג באמצעות גרם מדרגות שלאחריו יש צורך להתקדם בכביש המוביל אל הגג ואשר נמצא בעלייה. בסיום המעלה ישנו גרם מדרגות נוספות המוביל אל הגג. נכנסנו לגג וערכנו סיור בגג. על הגג נמצאים קולטים רבים וביניהם ברזלים (קושרות) שעל מנת לעבור ביניהם ולהתקדם על הגג יש צורך לטפס מעל הקושרות". מר אדוט הוסיף (סעיפים 8-11 לתצהירו), כי מאחר והתעוררו שאלות והבהרות הם נדרשו ללכת הלוך ושוב בין המוקדים השונים ועשו מספר הקפות "כולל עלייה לגג באופן חוזר ונשנה מספר פעמים". לדברי מר בן טל סיור זה נערך במהירות שכן התובע אחר וכי באותו יום היה יום חם ושמשי.

מצאנו לקבל את עדותם של התובע והעדים מטעמו לפנינו ושוכנענו כי התובע חווה ביום האירוע מאמץ פיזי חריג אשר השפיע על התובע לרעה מבחינה סובייקטיבית ולאחר מספר שעות הוא אושפז עקב אירוע לבבי.

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, נקבע בזאת כי בתאריך 12.11.20 אירע לתובע אירוע חריג במקום העבודה.

] הלכה היא כי על מנת ש"ארוע חריג" יוכר כתאונת עבודה כמשמעה בחוק, על המבוטח להוכיח, ברמת היסתברות של מעל 50% שקיים קשר סיבתי בין ה"ארוע החריג" לבין הארוע הלבבי[footnoteRef:21].

...

טענות הצדדים התובע טען כי יש לקבל את התביעה על יסוד קביעות בית הדין בהחלטה מיום 12.9.2023 ועל יסוד האמור בחוות דעת המומחה.

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה.

מכאן, הגיע המומחה למסקנה כי כלל לא בטוח שתעוקת החזה ממנה סבל התובע הייתה מתפתחת לאוטם.

קביעות המומחה מובנות וברורות ולא מצאנו עילה לסטות מהן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

על יסוד האמור עד כה נקל להבין את העקרונות שנקבעו ביחס להכרה בארוע לב כפגיעה בעבודה בקשר עם דרישת המאמץ החריג - בין אם נפשי או גופני: ראשית, המנגנון הפיזיולוגי שתואר לעיל מחייב, מבחינה רפואית, סמיכות זמנים מסויימת (שלא כאן המקום לקבוע את גדריה) בין המאמץ החריג לבין יצירת קריש הדם וממנו לארוע הלב, כדי שניתן יהיה לקבוע כי מיתקיים בין השניים קשר סיבתי; שנית, לא די בהתרחשותו של ארוע הלב בזמן העבודה על מנת לקבוע כי מדובר בפגיעה בעבודה, אלא נידרש להוכיח שקדם לו מאמץ חריג עקב העבודה שהרי "אוטם שריר הלב אינו תאונה אלא חולי" (בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4)285, 292.

...

ולסיכום כתב בית הדין הארצי בענין חוסני כי: "..בבחינת תביעה להכרה באירוע לב כתאונת עבודה, יש לבחון תחילה אם טענות המבוטח הינן למאמץ גופני חריג או לדחק חריג (ויתכן גם שילוב של השניים).

3194-11-22 לאחר שמונה לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקוי בליבו של התובע שם לבין האירוע החריג שארע לו בעבודתו (עת במהלך ההדרכה נתגלעו תקלות וליקויים רבים אשר אינם מתרחשים בשגרה וגרמו לתובע להרגיש לחץ ומבוכה (להלן האירוע החריג)): לטעמנו, גם אם מדובר במקרים שונים, ניתן להקיש מאשר כתב פרופ' קרן, לענינינו, בנוגע לסמיכות הזמנים.

לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל והואיל והתובע לא ידע לתאר זמן מסויים שניתן לאתרו במהלך יום עבודתו שבו ביצע מאמץ חריג וכן הואיל וגם לשיטתו ביום התרחשות האירוע לבבי הוא עבד במשרדו ולא ביצע שום מאמץ חריג, הרינו קובעים כי הוא לא הוכיח את האלמנט האוביקטיבי הנדרש וגם לא הוכיח את האלמנט הסוביקטיבי עת לא הצליח להוכיח כי בסמוך ולפני יום ה - 18/3/21 אירע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו הרינו מורים על דחיית תביעתו.

הוצאות משפט - למרות התוצאה אליה הגענו החלטנו להתחשב בבקשת ב"כ התובע כפי שמצאה ביטוי בסעיף האחרון לסיכומיו ("....שלא להשית הוצאות על התובע, שהרי ניכר בעליל כי עסקינן במי שהגיש תביעתו בלב ובידיים נקיים") ולא לעשות צו להוצאות.

מפסק הדין בעיניין עב"ל (ארצי) 24608-12-12 גיזלה שסקין - המוסד לביטוח לאומי (12.06.2014)‏‏, עולה כי לצורך הכרה בדיסקציה בהאאורטה (קרע בעורק האאורטה) כפגיעה בעבודה יש להוכיח ארוע חריג בעבודה קודם למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי – ""במקרה זה, כמו ברובם של המקרים הנוגעים לארוע לבבי, על מנת ש"התאונה" (במקרה שלפנינו הדיסקציה באאורטה) תוכר כתאונת עבודה, נידרש מבוטח להוכיח קשר סיבתי בין "הארוע החריג" לבין הדיסקציה.

...

[ההדגשה הוספה ס.א] ביום 04.05.2022 נתנה רופאת המשפחה של התובע, ד"ר פלג אלונה, אישור רפואי לסיכום מצבו של התובע, גם שם לא אזכרה את האירוע החריג הנטען, והתייחסה לאירוע בשנת 2018 כך – "מר מלך יעקב הינו מטופל במרפאתנו באופן קבוע

סוף דבר – משלא הוכח כי נגרם לתובע אירוע מאמץ חריג ביום 22.11.2018 בעבודתו, אין מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

על כן, התביעה נדחית.