הכפשת עורך דין בפני לקוחותיו

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 20.3.16 בשעה 10:21, פירסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו פוסט בו רשם: "מספרת 3% ביהוד בויצמן 17 ליד המכבסה שהייתי בה שותף בכל ההוצהות [כך במקור] גנבה אותי ומהלה [כך במקור] אותי בכסף אני לא סתם נעלמתי גנבו ממני ומדובר בהמון המון כסף אז שתדעו שיש שם נוכל והנוכל עוד רוצה להלחם איתי בהמצעות [כך במקור] עורכי דין חשבתי שאנחנו חברים וגנבו אותי זה הפוסט הראשון מי שרוצה לשאול מדבר צחי שרביט במספר טלפון... כל ההוכחות אצלי לכל הלקוחות לא נעלמתי אני נמצא בסלון כלות בלוד המשך יבוא". עוד נטען כי כעבור זמן קצר מן הפירסום (37 דקות), הוסיף הנתבע ורשם כתגובה: "אחרי שמיכאל נתן לעורכת דין לאיים עלי בטלפון אין יותר לשתוק על מה שנעשה". לטענת התובע, הפירסום האמור הוא שקרי וכוזב, נרשם במכוון במטרה לפגוע בו, להכפיש את שמו הטוב, לבזותו ולפגוע במשלח ידו.

בנוסף, השותף השלישי במספרה, מר אביקזר, סיפר לנתבע כי התובע מכפיש את שמו הטוב בפני לקוחות שממשיכים לפקוד את המספרה, מבזה את שמו ומספר ללקוחות ששואלים אודות הנתבע כי הוא עזב את המספרה משום שחייב כספים למספרה, כי "לא אהב את הלקוחות", כי הוא "אדם עצבני שלא מתאים לעבודה במספרה" וכי "ברח" ו"נעלם".

...

לאחר ששמעתי את בעלי הדין, עיינתי בכתבי הטענות ובנספחים שצורפו להם ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

הגדרת ההתקשרות בין הצדדים (שותפות או יחסי עובד-מעביד) חורגת מגדר תביעה זו; מכל מקום, לא הוכח ולא שוכנעתי כי התובע גנב כספים בהיקף נרחב מן הנתבע או כי ביצע מעשי נוכלות כלפיו, ובדיון הנתבע אף לא עמד עוד על טענות אלה.

אף לא שוכנעתי כי הפרסום נועד לגנות או להכחיש לשון שהרע שפורסמה קודם לכן, במובן סעיף 15(10) לחוק.

יעל דן: תשמעי את אומרת פה דברים אביטל בן נון: אני עומדת מאחורי כל מילה שאני אומרת כאן יעל דן: את אומרת פה דברים מאוד קשים, מה שבעצם את מתארת זה שבגלל מלחמות פנימיות של התיקשורת, של גופי התיקשורת האחד בשני במטרה להשיג ראיון איתך אביטל בן נון: נכון יעל דן: אחד הצדדים מאיים עליך, מכפיש אותך, מכפיש את שמך בפני הלקוח שלך אביטל בן נון: בפני לקוחות שלי במטרה, במטרה לגרום נזק ליחסים שלי עם הלקוח.

. יעל דן: ללכלך אותה באוזני הלקוח שלה ולאיים אנחנו לא נשתף יותר פעולה? גיא פלג: שנייה שנייה, לא לא לא לא לא, איש לא איים על הלקוח, אני יכלתי הרי היה לי את מספרו של אבא של הקורבן, נקרא לה קורבן, ואני כתבתי לו שלום אדוני, אני מיתנצל שאני כותב לך, אני מתחייב מראש שאני לא אפנה אליך פעם נוספת, אני בטוח, יעל שכשאת רוצה להשיג מרואיין לתכנית שלך, את לא אומרת לו מראש אני לא אפנה אליך לעולם יותר, כתבתי לו אני רוצה להביא לידיעתך שאשת הקשר בינינו עורכת הדין אביטל בן נון מהתלת במערכת שלנו ולא בפעם הראשונה, יש לנו דוגמאות רבות יעל דן: מה יש לה איזה כוונת זדון? יש לה איזה כוונת זדון מאחורי זה? גיא פלג: יעל אני פסיכולוג? איני פסיכולוג.

...

העולה מן המקובץ, אני דוחה את טענת הקיזוז אשר העלה הנתבע.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 15,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד להיום ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ).

כן מצאתי, כי המבקשת פעלה על פי המצג שהוצג לה (וראו למשל: "ש: טוב. עכשיו, תסבירי לי. איך יכול להיות שאת חותמת על מיסמך שאת לא מבינה מה כתוב בו, ואף אחד לא מסביר לך? איך יכול להיות? ת: כי הגעתי לעורך דין. לעורכי דין. אני האמנתי שהכל שם מיתנהל על פי החוק. אפילו לא עמדה בפניי שאלה. אני נתתי אמון מלא [...] איפה ששמו לי סימון לחתום שם, חתמתי" (מעמ' 23 ש' 26 עד עמ' 24, ש' 1 לפרוטוקול)) ובכך מיתקיים הקשר הסיבתי.

על אף שהובהר להם, מספר פעמים ובמספר ערכאות שיפוטיות, כי פסק הדין לא חל ועל כן הסכם הפשרה אינו מחייב קביעת שיעורים אלו וגבייתם מהעובדים בכל הנוגע לעילות האחרות, הם בחרו, באופן עיקש ובכל מחיר (לרבות הכפשת המבקשת ובא-כוחה), לפעול לגביית שכר הטירחה ויתר התשלומים מהמבקשת ומחברי הקבוצה.

דומני, כי ככלל, האיסור עתיק היומין על שדול בידי עורך דין, אשר קדם גם לחוק לישכת עורכי הדין, תכליתו העיקרית היא הגנה על יוקרתו וכבודו של מיקצוע עריכת הדין (ראו: עמ״מ 2/60 עו״ד פלוני נ' יושב־ראש וחברי המועצה המשפטית, מיום 7.2.1961), אולם איני שולל – אף אם בדוחק – כי תכלית-לוואי היא הגנה על הלקוח הפוטנציאלי, בין היתר מפני ניצול לא הוגן של הפער בידע המשפטי על מנת לספק תעסוקה רווחית לעורך-הדין המשדל.

...

כן סבורני, כי הראיות שהגישה המבקשת, כאשר ראיות ועדויות קריטיות מטעם המשיבים, המצויות ברשותם או בהישג ידם, לא הוגשו באופן אשר בא בעוכרם (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד סעד קנג' אבו סאלח, מיום 25.8.1996, עמוד 509), מבססות אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר מהטעמים האמורים עד כאן, בקשת האישור מתקבלת, בהתאם למפורט להלן: עילות התובענה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הטעיה (סעיף 15), עושק (סעיף 18), חוסר תום לב (סעיפים 12 ו-39) וכי החוזה פסול (סעיף 30) לפי חוק החוזים; סעיפים 2 ו-3 לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין של הוראות סעיף 43 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 14 לכללי האתיקה; ועשיית עושר שלא במשפט.

המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות בסך 10,000 ₪, בין היתר בגין הכנת המכתבים ומשלוחם, ולב"כ המבקשת שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה, בסך של 46,800 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

בבית המשפט העליון דנ"פ 8886/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: יונתן ליטוין נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 3.12.2020 בע"פ 2947/19 ובע"פ 3037/19 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים ע' ברון, י' אלרון וע' גרוסקופף בשם המבקש: עו"ד אלי כץ ][]החלטה

כעולה מפסק הדין, מורת רוחו של המבקש מתחרות עסקית הביאה אותו לדפוס פעולה של איומים והשמצות אותן השמיע המבקש בפני לקוחותיו של המשיב 2.

בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי, בהתבסס על העדויות וחומר הראיות שהונחו בפניו, כי הוכח שהמבקש שילם מכרטיס האשראי שלו על טיסה שהזמין ינקו לאמסטרדם כדי להמלט מהארץ ושוחח בעצמו עם חברת נסיעות לצורך הזמנת כרטיס הטיסה; כי הוא הבטיח לינקו שימצא דרך להעביר לו כספים לאירופה על מנת שיוכל להגיע למקום מגוריו בקנדה; כי הוא שילם את שכר טירחת עורך דינו של ינקו לאחר מעצרו ואף התעדכן מעורך הדין על אודות מצבו המשפטי.

...

משמצא בית המשפט כי קיימות ראיות נפרדות התומכות ומבססות את עדותו של עד המדינה וכי הן מסירות ספק ביחס לאשמתו של המבקש, נקבע כי לא היה במחדל החקירה המשטרתית כדי להטות את הכף לעבר זיכוי המבקש.

טענת המבקש כי מפסק הדין "משתמעת הלכה" ולפיה התרשמות חיובית של הערכאה הדיונית מעדותו של עד המדינה יכולה לגבור על קשיים אובייקטיבים בעדות – אף היא דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

עוד הצהיר מר פנגס כי משיחות שלו עם לקוחות של המבקשת אשר איתם היה המשיב במגע בעת עבודתו אצל המבקשת עלה כי המשיב פנה אליהם במטרה למשוך אותם לעבוד עמו תוך הכפשת שמה של המבקשת.

למעשה, המשיב פנה לחברה מעזה, בעודה לקוחה של המבקשת, ואף ייצג אותה בכובעו כעורך דין, עת הוא עצמו טיפל בעיניינה כאשר היה עובד של המבקשת במסגרת תפקידו כאיש שיווק ומכירות רק כמה שבועות לפני כן. מקובלת עלינו טענת המבקשת שלפיה נראה שהמשיב עשה שימוש במידע שנחשף בזמן עבודתו אצל המבקשת נגד המבקשת עצמה.

אם אני עשיתי טעות בתור עו"ד אני לא עשיתי טעות לפי מיטב אמונתי אבל אנחנו עומדים בפני ביה"ד ולא לישכת עו"ד ואם תוכל לחזור להיסטוריה של בלישכת עו"ד אולי ואם נניח שאתה צודק, זאת תהיה הטעות הראשונה שלי כעו"ד במשך 30 שנותיי".

...

במקרה דנן, אנו סבורים כי כדי למנוע מהמשיב להמשיך בהתנהגותו המפרה ולפגוע בעסקה של המבקשת מחד גיסא, וכדי לא לפגוע בחופש העיסוק של המשיב בצורה לא מידתית מאידך גיסא, ולאחר איזון מכלול השיקולים יש הצדקה במתן צו מניעה זמני למשך שנה אחת האוסר על המשיב – בעצמו או באמצעות צד ג' – ליצור קשר עם לקוחות המבקשת – שהיו הלקוחות שלה עד למועד סיום עבודתו אצלה – כדי לתת להם שירות משפטי או לייצג אותם בהליכים נגד המבקשת.

ואולם, אין בידינו לקבל את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לתת ללקוחות המבקשת, במישרין או בעקיפין, שירותים בתחום עמילות מכס או בתחום השילוח, מכיוון שמדובר בתניה שבהסכם עבודה אשר מגבילה באופן לא סביר את חופש העיסוק של המשיב, ולא מתקיימים יתר התנאים הנדרשים בפסיקה.

לסיכום הבקשה מתקבלת באופן חלקי.