יצוין כי גם בתי-הדין לעבודה ביקרו את טפסי המל"ל: "כאן המקום להמליץ שוב למוסד לידע את מבוטחיו, על גבי שוברי התשלום של המקדמות, כי דיווח של מבוטח על הכנסה נמוכה שלו לצורך תשלום מקדמות, עלול לפגוע בגובה הגימלה במקרה של פגיעה בעבודה" [עב"ל 330/09 לוי הראל נ' המוסד לביטוח לאומי (10.11.2010), פסקה 25].
הנזק
הנזק שניגרם לתובעת עקב מחדלם הרשלני של הנתבע ושלה מלדווח למל"ל על תחילת עבודתה כעצמאית באירגון ובניהול הקייטנה, שגרם לאי-זכאותה לגימלאות נכות מעבודה, ולזכייה בגימלאות הנמוכות-יותר של נכות כללית תחתן – הוא ההפרש בין הסכום הכולל, המשוערך והמהוון, של גמלאות הנכות מעבודה, לרבות דמי-הפגיעה; לבין הסכום הכולל, המשוערך והמהוון, של גמלאות הנכות הכללית.
...
אולם, אין לכך נפקות; משום שלו הייתה התובעת מגישה דו"ח רב-שנתי לפני הפגיעה בעבודה – לא הייתה חלה תקנה 11, ולפיכך היה חל הכלל שלפיו נגזרת הגמלה, בסופו של דבר, מן ההכנסה מעבודה "לפי שומה סופית". לא הוגשה כראיה השומה הסופית של הכנסות התובעת לשנת 2003.
לאור המקובץ, אעמיד את הפיצוי הכולל הראוי בראש נזק זה על סך 60,000 ₪ (לפי אמת-מידה של 5,000 ₪ לשנה).
נוכח אשמה התורם של התובעת בשיעור 50% – הנתבע ישלם לתובעת את מחצית הסכומים האמורים בפסקה 85 לעיל.
