להתרשמות שירות המבחן, המעשים בגינם הורשע נבעו בין היתר ממצבו הרגשי והנפשי הפגיע, מחוויות של דחייה חברתית ומהצורך בהשתייכות חברתית שהוביל לנגררות.
עוד נטען כי בית המשפט הורה על השמתו במעון הנעול "מצפה ים" החל ממועד פתיחת המעון, אך מאחר שאין צפי למועד זה, צו המעון ממילא אינו ישים.
כן נטען כי האפשרות היחידה להשמתו במעון נעול היא זו שנבחרה בגזר הדין, מעון "גילעם". אולם, מסגרת זו אינה מתאימה למערער 2, זאת מפאת רשימות המתנה ארוכות ומשום שנאשם 3 שוהה בה וקיים חשש כי הוא יחשוף את פרטי העבירה בפני השוהים במעון, מה שיהווה איום על מערער 2 ויפגע בתהליך הטיפולי.
יפים לעניין זה דבריה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש:
"חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר. ידעו הכול, כי עבריין, גם אם קטין הוא, הפוגע בגופם ובכבודם של ילד או ילדה ומנצל את כוחו לרעה כלפיהם, צפוי לשאת בתוצאות העונשיות על מעשהו" (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 606 (2001)).
בתוך כך הוחלט לדחות את המלצת שירות המבחן ולהורות על עונש הכולל שהות במעון נעול.
על כן, גם אם השמתם של המערערים במעון נעול עם בני נוער במצב סיכון מוגבר איננה מיטבית ועלולה להקשות במידת מה על התהליך הטיפולי-שקומי, אין מנוס מכך, שמא הדבר יעמוד בסתירה חזיתית לשיקולי הענישה האחרים.
...
אף על פי כן, אין בטענות אלו כדי לשנות מהמסקנה כי אין מקום להתערבותנו בגזר הדין, זאת מהטעמים שיובהרו להלן.
על כן, גם אם השמתם של המערערים במעון נעול עם בני נוער במצב סיכון מוגבר איננה מיטבית ועלולה להקשות במידת מה על התהליך הטיפולי-שיקומי, אין מנוס מכך, שמא הדבר יעמוד בסתירה חזיתית לשיקולי הענישה האחרים.
לסיכום: בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין.
