הכחשת מעורבות בתאונת דרכים: קלות בלתי נסבלת

בפניי תביעת כספית מיום 10.1.13 ע"ס 7,147 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 5.2.12.

בתיק זה מודגמת הקלות הבלתי נסבלת שבה נהג ובעל של רכב שמעורב בתאונה מכחישים את מעורבותם בתאונה, הן בשלב הטרום משפטי שבו טרם הוצגו להם ראיות הקושרות את הרכב לתאונה והן בשלב המשפטי שלאחר חשיפת ולימוד אותן ראיות.

· עדויות עדים מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעת – עדות נהגת הפרטית (גב' חני יערי); ומטעם הנתבעת – עדות מר אלכסנדר וול, קצין בטיחות בתעבורה בסניף הוד השרון של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (להלן – "החברה המרכזית").

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג המשאית (ולכן גם של הנתבעת כמבטחתו) לקרות התאונה.

מוטב היה לעד זה להימנע מהאשמות חסרות שחר אלו, בכל הנוגע לעדה שהעידה בפניי ומשהוא והחברה המרכזית לא ביצעו בדיקה רצינית ומתבקשת כדי להגיע למסקנה מי מעובדי ומנהגי החברה המרכזית לקח חלק בתאונת "פגע וברח" וגרם להליך משפטי יקר ומיותר.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת מכחישה את הארוע הנטען ואת חבותה לפצות את התובעת מכח חוק הפיצויים ( בעיניין זה יצוין, שהנתבעת הודיעה רק ביום 17/6/14 לביהמ"ש, כי לטענתה התובעת לא נפגעה בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, כל זאת בעקבות בקשת ב"כ התובעת לקבל את עמדת הנתבעת בעיניין החבות בתיק).

בחוק הפלת"ד מוגדרת תאונת דרכים כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כלומר, על מנת לקבוע האם התובעת זכאית לפיצויים בגין התאונה עפ"י חוק זה, יש להוכיח במצטבר כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק וכי נגרם לה נזק גוף.

מסכימה אני לכך שעסקינן בארוע תאונה קל אשר בעטיו נגרמו לתובעת נזקים מינוריים – מוכחים וכן נזק בלתי ממוני אשר מצוי בשקול דעתו של ביהמ"ש. עם זאת, אין המדובר בארוע תאונה של "תעודת חדר מיון בלבד" כפי שטען ב"כ הנתבעת כי אם בארוע תאונה בעטיו פנתה התובעת מספר פעמים לגורם מטפל באמצעות קופת חולים, והתלוננה על כך כי מאז הארוע סובלת מכאבי ראש, חזה וצואר, גם אם עסקינן בפעמים בודדות ואף בהזמנת רופא לביתה כתוצאה מאותם כאבים בלתי נסבלים, מהם סבלה התובעת כפי שהעידה ולא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בגירסתה זו. התובעת ניסתה להאדיר את מצבה הרפואי ואת משך הזמן שבמהלכו סבלה מאותם כאבים ואולם אין בכך כדי להביא לשלילת הפצוי המגיע לתובעת.

...

לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת ובתה והתרשמתי ממנה, שוכנעתי במהימנות גרסתן אודות נסיבות התאונה לרבות בקשר עם הכאבים שסבלה התובעת בעקבות התאונה.

עם זאת, אינני יכולה לקבל גישה לפיה בכל מקרה של תלונות סובייקטיביות, יש לדחות את התביעה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט- אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. צר לביהמ"ש שתיק כזה לא הסתיים בהסדר בין הצדדים לפני שהתובעת נאלצה להגיש תביעה לביהמ"ש או לכל הפחות, במהלך ניהולו , נוכח הצעת ביהמ"ש למתן פסק דין על דרך הפשרה, בכך הייתה הנתבעת חוסכת מחצית אגרה שנייה וממילא נמנעת מלגרור את התובעת להליך של דיון הוכחות והבאת עדים במסגרתו, שלא לצורך.

הנתבעת ביטחה את השמוש ברכבו של התובע, והיא אינה מכחישה את חבותה לפצות את התובע על נזקיו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

ברם, נוכח התאונה, העבודה כנהג, הכרוכה בישיבה ממושכת, הסבה לו כאבים בלתי נסבלים עד שהוא נאלץ להפסיק עבודתו זו ולעבור לעבוד בעבודה חלופית.

גם כשהוצג לו מיסמך משרותו הצבאי המלמד על תאונת דרכים שעבר בשנת 1997, השיב כי אינו זוכר שהיה מעורב בתאונה.

ואולם, לאור מיסמכי העבר שהוצגו בפניו, ביניהם מיסמך המלמד כי במהלך שרותו הצבאי של התובע הוא הופנה לאורתופד בשל תלונות על כאבי גב קבועים ועל מקרה חבלתי בו ניצפתה אי סדירות קלה במשטח העליון של חוליה 3L ולא נשלל קיומו של שבר בחוליה זו, והפנייתו ביום 25.12.11 לאורתופד לצורך התאמת חגורת גב - קבע המומחה כי התאונה הייתה אך גורם מחמיר למצב כרוני אסימפטומטי, והוא זקף רק 75% מהנכות שנקבעה לתאונה, היינו 7.5% נכות.

...

באשר לעתיד, אני סבור, כאמור, כי יש לפסוק לו על דרך האומדן, ואני אומד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 60,000 ₪.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 94,465 ₪.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,370 ₪.

הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את ארוע התאונה ומעורבות המשאית שבוטחה על ידה.

למעלה מן הצורך אציין, שגם אם התאונה אירעה בתוך חצרי המפעל לאחר סיום הטעינה ובעת הירידה מהמשאית, הדבר אינו גורע מהמסקנה שמדובר בתאונת דרכים ולכן אינני מייחס חשיבות כה גבוהה לסתירה זו. גם בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה על ידי הנתבעת (נ/1) נרשמה הגרסה: "בעת קשירת המטען היה צורך לעלות על הפלטה וכשירדתי מהפלטה מעדתי ונפלתי". גרסה זו כמובן שתומכת בתביעה.

הסבריו מדוע לא פנה מיד לקבלת טפול רפואי הוא הסבר הגיוני ולפיו רק עם היתגברות הכאבים, עד שהפכו לבלתי נסבלים, הוא מצא לנכון לפנות לקבלת טפול.

התעוד הרפואי שצורף מתקופה זו מלמד שהתובע התלונן על כאבים בברך שמאל ללא הטבה ואובחן כסובל מרגישות מעל ברך שמאל, בעיקר בחלק פנימי של הברך, נפיחות קלה, הגבלה בתנועת הכיפוף ויישור מלא.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.

לבסוף הגעתי למסקנה שיש לפסוק פיצוי לתובע וטענת הנתבע לפיה נזקי התובע נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי דינה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור שיש לפסוק לתובע בגין תקופה זו הפסדי שכר לפי 50%, שכן התובע יכל לדעתי לבצע את עבודתו באופן חלקי.

סיכום לסיכום, סה"כ נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 117,053 ₪.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 76,797 ₪.

הנתבעת הכחישה את חבותה וטענה כי התאונה לא עונה על הגדרת תאונת דרכים משאין מדובר בתיקון דרך וכי אין קשר סיבתי עובדתי בין השמוש ברכב ובין הפגיעה הנטענת (סע' 4 לכתב ההגנה).

התובע לא זוכר אחרי כמה זמן הרגיש כאב בלתי נסבל ונסע למיון (שם בעמ' 11).

הנתבעת בסיכומיה טענה, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח פגיעה בדרך כמתואר על ידו, ולחילופין, לא עלה בידי התובע להוכיח כי היה מעורב בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. עוד טענה, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין ולא ברור מדוע התובע לא העיד את אישתו ואביו; גרסת התובע כי התפתל מכאבים באמצע הכביש אינה הגיונית; התובע לא פנה לטפול רפואי מיד לאחר קרות התאונה אלא לאחר שעות רבות; גרסת התובע עלתה לראשונה במישטרה ובבטוח לאומי לאחר פגישה עם בא כוחו.

...

מכאן, אני קובע כי התקיימו ארבעת התנאים לתחולתו של טיפול דרך ויש לקבל את גרסת התובע לאופן התרחשות האירוע.

בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 19%.

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 27,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 317,065 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ הוצאות 7,500 ₪ כאב וסבל 36,940 ₪ סך נזקי התובע 403,505 ₪ ניכויים 125,693 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 277,812 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.