כאמור בסעיפים 34-35 לחלק הכללי, כאשר הטופס אינו מוגש בידי עד מגיש ולא ניתן הסבר סביר למחדל זה, ומשהעובד מכחיש את קבלת הטופס אזי, ככלל, פועל מחדל המעסיקה מהגשת המסמך באמצעות העד המגיש לחובתה.
בתצהירו ציין בין היתר "על פי ייעוץ משפטי שקבלתי" כי עם תחילת עבודתו נימסרה לעובד הודעה על תנאי עבודתו והוא אף חתם עליה, כאשר צורפו בתמיכה לכך הן "הודעת מעביד לעובד בדבר תנאי העסקה" בעברית, חתומה לכאורה על ידי העובד, בה נרשם בין היתר כי שכרו הוא 25 ₪ ברוטו לשעה, והן מיסמך "פירוט תנאי עבודה לעובד חדש" בעברית ובאנגלית, חתומה אף היא לכאורה על ידי העובד (אם כי בחתימה שונה מזו שבהודעה), אשר גם בו נרשם כי השכר השעתי הוא 25 ₪ לשעה.
...
לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.
אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.
סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו:
(1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך
101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.
אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.
