מנ/10 עולה כי הנאשמת קיבלה היתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניה לשנים 2019-2020 על אף כתב האישום אשר תלוי כנגדה, וכי עם קבלת פסק הדין תשקול הרשות באם לסייג או לבטל את ההיתר של התאגיד.
...
הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל"
בע.פ. 33112-09-15 מדינת ישראל – מרסי זלקינד ואח' (18.7.17) חזר בית הדין על התשתית הנורמטיבית בנוגע לביטול הרשעה בעבירות לפי חוק עובדים זרים:
"לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:
האם במקרה שלפני הוכיח הנאשם כי מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל בדבר הרשעה, באופן שהוכח כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו בדין הוא כה גדול כך שהוא גובר על האינטרס הציבורי הגלום בהרשעתו?
סבורני כי התשובה לכך בשלילה, ולהלן נימוקיי.
אשר לנאשם לא מצאתי כי יש לחרוג מהעונש שהתבקש על ידי המאשימה ואני גוזרת עליו קנס של 5,000 ₪ בגין הפרת חובת הפיקוח בגין כל עובד, ובסה"כ 15,000 ₪.
לאור כל האמור אני משיתה על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשמת יוטל קנס בסך 39,000 ₪ אשר ישולם ב- 6 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.4.19 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.
