בכל מקרה, לטענת המערערת, סוגיית השבחת הנכס או המקרקעין היא סוגיה שמאית, כמפורט בסעיף 4(1) לתוספת השלישית לחוק, ולא ניתן לקבוע, בהיתעלם מבדיקה שמאית, שאקט תיכנוני כלשהוא אינו משביח את הנכס (ע"א (ת"א) 28793-07-12 הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב יפו נ' חניוני מאיה בע"מ (פורסם בנבו, 22.1.2014); ראו גם החלטת בית המשפט העליון המאשר החלטה זו רע"א 1529/14 חניוני מאיה בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 26.6.2014) (להלן – "עניין חניוני מאיה")).
טענה נוספת אשר מעלה המערערת היא כי החלטת ועדת הערר מנוגדת להלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון (ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נב (5) )715 (להלן – "עניין סי אנד סאן")) ולפיה ניתן לגבות היטל השבחה גם בגין האלמנט הכלכלי של 'זמינות', המקנה לבעל הנכס רווח כלכלי בגין החסכון בזמן ובמשאבים שהיתר לשימוש חורג מהיתר מקנה לו, במקום הליך הוצאת היתר בניה לשימוש החדש, המחייב הריסה של המבנה הקיים ובנייה של מבנה חדש.
שם נקבע כי המדובר בשימוש חורג מהיתר ומתכנית כאשר הדגש היה על תוספת הזכויות שניתנו למערערת שם:
"בפרט נוכח המימצא העובדתי, שאין להתערב בו כי לפי ההיתר לשימוש חורג נוספו למערערת זכויות שלא היו בידיה קודם לכן בדמות שימוש מסחרי פתוח לקהל הרחב ובכך היא נהנית משימוש חורג גם לתכנית." (שם, עמוד 4).
...
דין הערעור להידחות מהטעמים שפורטו בפסק הדין.
מטעמים אלה וכמפורט בפסק הדין, דין ערעור זה להידחות.
ח. סוף דבר
המדובר בסוגיה עקרונית ולא פשוטה שלה תוצאות כלכליות משמעותיות.