היתר עיסוק לחברות כוח אדם בהעסקת עובדים זרים

הנאשמת חברת חוד אבטחה בע"מ (להלן: הנאשמת) הורשעה בעבירה של עיסוק במתן שירותי כח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו מבלי שהחזיקה ברישיון, לפי הוראות סעיפים 2(א), 10א ו- 20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: החוק).

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות מתמשכת של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

...

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, נסיבות שקשורות בביצוע העבירה ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 35% ל- 75% מהעונש המרבי.

יודגש כי לא שוכנעתי שיש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה ולכן עונשם של הנאשמים ייגזר בתוך המתחמים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – בשלב זה התחשבתי בכך שהנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו כן אני סבורה שיש להתחשב בכך שהנאשמים נעדרי עבר פלילי רלוונטי לאישומים נשוא תיק זה. העונש הראוי לנאשמים נאשמת: ביחס לעבירה של מתן שירותי כח אדם ללא היתר יש להעמיד את עונשה על 50% מהעונש המרבי, כלומר 7,200 ₪.

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבה הכלכלי של הנאשמת ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

אי מסירת תלושי שכר ריבוי עבירות ביחס לעבירה של אי מסירת תלושי שכר, אני סבורה שיש לראות בעבירה בה הורשעה הנאשמת אירוע אחד שכן מדובר במסכת עבריינית אחת, כך אי מסירת התלושים התבצעה באותן נסיבות, ובאותו פרק זמן.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שפירטנו לעיל, מספר המעשים- שני תלושי שכר, ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין 10% ל 30% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

כך גם לא ברור האם העובדים המנויים באישומים השני והשלישי הם חלק מהעובדים שיעבדו בבית אריזה גילבוע בע"מ. אישום ראשון: עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר ריבוי עבירות המאשימה טוענת כאמור כי יש לראות באישום זה ארוע אחד המורכב מ- 29 מעשים שונים, כנגד כל אחד מהעובדים, ולפיכך לטענתה תיקרת העונש הנה מכפלת מספר העובדים בעונש המאקסימאלי הקבוע לעבירה.

על כן, העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

לעניין תקרת העונש, יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעניין ספירשטיין: "גם במצב של מעשים נפרדים בתוך אירוע אחד "אין לקבוע את מתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המירבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"אירוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לאירוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל פסקה 5 (16.2.2020)". כך גם בע"פ (ארצי ) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020) נקבע כי "להסרת ספק נדגיש כי לא בכדי כללנו באמור לעיל את המילים "באופן אוטומטי", שכן במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה".

בשים לב לכך שמדובר בעובדת אחת, כי מדובר בתשלום בחסר ולא באי תשלום כלל, כמו גם שלא הועלו טענות נוספות נגד הנאשמת ביחס ליתר העובדים, אני סבורה שאין להכפיל את הקנס המרבי ביחידות עבירה.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.

אישום ראשון- עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר ריבוי עבירות המאשימה טוענת כאמור כי מדובר ב- 35 עבירות שכן הנאשם העסיק 35 עובדים ללא היתר.

לכן, העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי כי יש לקבל את טיעון המאשימה כי מדובר ב- 35 עבירות בגין כל אחד מהעובדים שהעסיק הנאשם ללא היתר.

סעיף 20(ב) לחוק קובע כי "העובר על הוראות סעיף 2(א) או 10(א) או (א1), דינו – מאסר ששה חודשים", וסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים". מתחם הענישה של עיסוק כקבלן ללא רישיון נע בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי, כאשר מדובר בעבירה שבוצעה כלפי מספר עובדים מצומצם, מול מזמינת שירות אחת, ולתקופה מצומצמת: בת"פ (ת"א) 75705-10-18 מדינת ישראל - מוחמד כבהא (12.12.2021) העבירה בוצעה כלפי שישה עובדים, כשבעה חודשים, ונקבע מתחם ענישה שנע בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 17919-08-18 מדינת ישראל - ניקיון אחד מעל כולם בע"מ (01.11.2021) העבירה בוצעה כלפי תשעה עובדים למשך חמישה חודשים, ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 70437-05-18 מדינת ישראל - דין אזולאי (24.08.2021) העבירה בוצעה כלפי שבעה עובדים במשך תשעה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל - פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.2015) נקבע בדומה לענייננו כי מדובר באירוע אחד ובמעשה אחד נוכח יסודות העבירה, העבירה בוצעה כלפי שמונה עובדים במשך שלושה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בעניינו מדובר בעבירה שנמשכה שנתיים וחצי, כלפי 35 עובדים, מול 3 מזמינות שירות, אין ספק כי העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיה היא חמורה מפסקי הדין שהוצגו לעיל, ולכן אני סבורה שבמקרה זה יש להסיט את המתחם כלפי מעלה כך שהוא יהיה בין 45% ל- 75% מהקנס המרבי, כלומר בין 6,480 ₪ לבין 10,800 ₪.

ביחס לעבירה של אי תשלום שכר מינימום, אני מקבלת את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ומעמידה את הקנס על 1,000 ₪.

כמו כן, אני סבורה שיש לראות בארוע מעשה אחד, מאחר ומדובר בהתנהלות של עיסוק כקבלן כח אדם ללא היתר לאורך כל התקופה, ועל כן העונש המירבי שבסמכות בית הדין הוא עונש המאקסימום על מעשה עבירה אחד, זאת בשונה למשל מעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים הקובע עבירה של העסקת עובד זר שאינו בעל היתר לעבוד בישראל (מעסיק ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל"), שאז העסקתו של כל עובד ועובד ללא היתר מהוה מעשה עבירה בפני עצמו, להבדיל מעיסוק של קבלן כח האדם עצמו ללא היתר.

בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

לפיכך לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, עם זאת לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, רמת הענישה הנוהגת, ומצבו הכלכלי של הנאשם כפי שפורט לעיל – אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין הקנס המנהלי (2,500 ₪) ל- 15% מהקנס המרבי בצד עבירה זאת.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבו הכלכלי של הנאשם, מספר העובדים, רמת הענישה של מר בדארנה ורמת הענישה הנהוגה, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 10%- 40% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.