מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

היתר נישואין לאישה עם תינוקת מאיש אחר

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2015 ברבני תל אביב נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1057586/1‏ בבית הדין הרבני האיזורי תל־אביב–יפו לפני כבוד: הרב יצחק אלמליח – ראב"ד‏ המבקשת: פלונית הנידון: היתר נישואין לאשה שאין ידוע מי הוא אביה לקהל ולכהונה פסק דין
גדר היתרא דתרי רובי והינה בכתובות (י"ד ע"ב) תנן: "א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה, אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה." ואמרי' בגמ': "א"ל רבא לרב נחמן רבי יוחנן בן נורי דאמר כמאן, אי כרבן גמליאל אפי' ברוב פסולין נמי מכשר, אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסיל, א"ל הכי א"ר יהודה בקרונות של ציפורי היה מעשה, וכדר' אמי דא"ר אמי והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם וכו', אבל פירש אחד מציפורי ובעל הוולד שתוקי." ופירש רש"י: "וכדרבי אמי. דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר." ומסקינן התם: "הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא, ולא אחר רוב סיעה גרידתא, מ"ט גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר, ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו, דהו"ל קבוע, וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי." וכתב הרא"ש (סי' ל'): "ומיירי בדלא טענה ברי, הלכך בעינן תרי רובי אפילו לרבן גמליאל." וכן כתב הר"ן. עש"ב. ומתבאר מזה דכל מאי דאמרינן (בסוגיא דקידושין לעיל) דבשותקת הוולד שתוקי אפילו ברוב כשרים היינו דווקא בחד רובא אבל בתרי רובי כשרה אף בדלא טענה.
...
אכן כל האמור לעיל הוא היכא דאיכא רוב פסולין אצלה, אבל ברוב כשרים פסקינן כרבן גמליאל דנאמנת לומר לכשר נבעלתי.
ועיין בחקרי לב (יו"ד סי' פ"ט) שנתקשה בקושיא זו, ורצה לחלק דהיכא דאיתיליד ריעותא בולד אז מחמירים בס"ס, ועע"ש. ולפמ"ש לעיל (אות ו') דהר"ן גריס "מאי אמרת דאזלא איהי לגבייהו וכו'", וכתב הרש"ש דיש לפרש לגירסא זו דר"ל וכ"ת דמתני' איירי בשתוקי כזה דידעינן דאזלא איהי דהו"ל ספק שקול מ"מ התורה אמרה וכו', ע"ש. אבל באמת אי לא ידעינן אי אזלא איהי לגבייהו מכשירינן מטעם דאיכא רובא להיתרא, א"כ באמת כל מאי דאסרינן שתוקי הוא רק היכא דאיכא חד ספיקא, אבל אי לא ידעינן דאזלא לגבייהו שריא מחמת ס"ס, וא"כ לא קשה מסוגיא הנ"ל, [אך באמת לא מצאנו בפוסקים חילוק זה].
פסיקתא לאור כל האמור לעיל נראה דבת זו מותרת לבא בקהל.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2018 ברבני חיפה נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1190707/1 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד המבקשת: פלונית הנידון: היתר נישואין לאשה שיש לה תינוקת מגבר אחר נימוקים לפסק הדין
בשאלת אשה שפסקה להניק עסקו גם בפד"ר חלק ד (עמוד 64, בית הדין הרבני ירושלים בפני כב' הדיינים הגאונים זצ"ל: הרב אליעזר ולדנברג, הרב עובדיה יוסף והרב יוסף קאפח), וכך כתבו: "כסניף לשני יסודי ההיתר הנ"ל שכתבנו שלפיהם אין לכופם להתגרש, יש להוסיף גם זה מה שלמעשה הפסיקה כבר התובעת מלהניק את הוולד, ולפי דבריה עשתה זאת בגלל סבל בשדיה, ויש ידיים מוכיחות לכך ממכתב הנהלת ביה"ח הדסה שכתוב שעוד מצאו אצלה מדי טיפולם בה סימנים של דלקת בשדיים. מצב זה מקיל לנו בהרבה שאלת איסור של מינקת חברו, ואעפ"י שלמעלה מחדשים כבר הניקה את הוולד, והוא ממה שמצינו בשדי חמד מערכת איש סימן ג' אות א' שמזכיר סברא לומר דאף דכבר הניקתו אמו חדש אחד, אם היו רואים שלא הכיר הילד את אמו הרי כל שלא הכיר את אמו הו"ל כלא התחילה להניק ע"ש, ופירוש מכירה, היינו אם אינו יונק מאחרת אבל אם יונק גם מאחרת נקרא אין מכירה כמובא באוצר הפוסקים סימן י"ג ס"ק ק"י אות ג' בשם הרבה פוסקים עי"ש. ובנידוננו הרי הוולד כיונק מאחרת בקבלו ברצון מזונו באמצעות בקבוק.
...
הקשתה הגמרא, אם כן כיצד התירו לכל אדם לשמש עם אשתו המעוברת ולא חששו לכך? למעשה הגמרא שם דחתה טעם זה ("דחסה"), ולמסקנה נתנה טעם אחר לאיסור, והוא: כל מעוברת לאחר שתלד תיעשה מינקת, ובמינקת ישנו חשש שאם תתעבר מבעל אחר בתקופת הנקתה, יתכן והעיבור יעכיר את החלב שלה ולא יהיה לה חלב להניק את הבן ויבוא הבן לכלל סכנה.
הבית שמואל שם (ס"ק כ) מעיר על הרמב"ם, מדוע הביא את טעם "דחסה", והרי הגמרא דחתה טעם זה והביאה טעם אחר להלכה (ועיין שם בבית שמואל המבאר את הרמב"ם בזה, שכוונתו שאף שטעם זה נידחה כמקור לדין, מכל מקום ההשלכות ההלכתיות העולות מטעם זה, נשארות אף למסקנה).
לאור כל האמור לעיל ובצרוף כל הצדדים לקולא הנ"ל, ומאחר ומדובר בשעת הדחק, יש להתיר למבקשת להינשא כבר עתה, לאחר שמלאו ט"ו חודש לבת, וכאמור לעיל.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2017 ברבני צפת נפסק כדקלמן:

בדיעבד – לעניין הולד – אין לחשוש לנישואי אח ואחות אמנם אף על פי שהאם עברה על איסור והופרתה בהזרעה מלאכותית מיהודי, מכל מקום הבת יכולה להנשא לכל אדם ולסמוך בדיעבד על רוב האנשים שאינם צאצאיו של תורם הזרע, ואין לאסור אותה משום "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", שהרי הזרע פירש מן התורם והועבר אחר כך לאשה, ו"כל דפריש מרובא פריש".
כיוצא בזה מצינו במסכת יבמות (קיח, ב) על נשים פרוצות נשואות, שהתעברו באיסור מאדם אחר, ומכשירות את עצמם ואת הולד בטענה שההיריון נוצר בהיתר מבעלה: "תנא: וכולן מזנות, ותולות בבעליהן". כך גם מבואר במסכת כתובות (דף ג, ב) שבתחילה הייתה תקנת חכמים שבתולה תינשא ביום רביעי, אבל אחרי שגזרו הגויים שכל בתולה הנישאת, תיבעל להגמון תחילה, נהגו העם לישא ביום שלישי, כי אם יינשאו ביום רביעי – ביום שבו מגיע ההגמון, יש חשש שהצנועות ימסרו את נפשם למות.
...
בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סימן יב אות כ) הביא ראיה ששכבת זרע של גוי אינה פוסלת לכהונה, מדין קטנה פחותה מבת שלוש שנבעלה לגוי שהיא כשרה לכהונה, אף על פי שביאת קטנה פחותה מבת שלוש אינה ביאה: ועוד נראה לי ראיה ברורה לזה מגמרא נדה (מה, א) "באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: 'רבי נבעלתי בתוך שלוש שנים. מה אני לכהונה?' אמר לה: 'כשרה את לכהונה', אמרה לו: 'אמשול לך משל [וכו'] שלישית מצצה'" – וברש"י שם: "כלומר אף אני טעמתי טעם זנות" – "אמר להם: 'כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה משלוש שנים כשרה לכהונה הלכה למה מסיני." ונפסק כן להלכה ברמב"ם ושולחן ערוך [.
לסיכום יש להתיר את הבת – ואף לכהונה, ואין לפסול אותה לא משום חשש בת גוי ולא חשש ממזרות וחללות.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2015 ברבני באר שבע נפסק כדקלמן:

כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל במקרה שלפנינו, בין אם נתייחס רק לדבריה הראשונים של האישה, לפיהם ניהלה חיים משותפים עם הנטען, ובין אם נאמר שהאישה יכולה לחזור ולטעון שחיה עם הנטען תחת קורת גג אחת ללא יחסי אישות, עדין אין להתיר לה להנשא לנטען, ועל כך נאמר "כשם שנאסרה לבעל, כך אסורה לבועל" (עיין סוטה דף כה ע"א).
מובא בשולחן ערוך (אה"ע סי' כב סעי' י): "מותר להתייחד עם אשה שיש עימה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה (מפני קטנותה), שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה." עיין אוצר הפוסקים (שם ס"ק מג), שאין הבדל בין בת לבן, ואף בן יחשב כשומר.
לפי כל האמור לעיל, אמירה זאת של האשה נראית לא אמינה ויותר מסתבר שאף לפני מועד הגט, היו ימים שבהם הבן היה אצל אחותו הגדולה ובכל מקרה לא נכח בבית והשאיר את הצדדים לבד ללא "שומר." מה הדין כאשר כבר היתה אסורה על בעלה קודם לכן אלא שהיה מקום להסתפק מצד אחר, והוא שהבעל לשעבר טען בפני ביה"ד שנטען זה אינו האיש הראשון שהאישה היתה עמו בקשר, אלא היה לפניו אדם נוסף.
...
יוצא אפוא שעתה האשה מתרצת את דבריה הראשונים, ואומרת שמשמעות אמירתה "אני חיה עם מישהו אחר" היא: אני חולקת עמו אותה קורת גג. קודם שנדון בשאלה האם באמת קיים הבדל לדינא בין טענותיה השונות, יש לברר האם האשה אכן יכולה לתרץ את דבריה הראשונים.
לפי כל האמור לעיל, אמירה זאת של האישה נראית לא אמינה ויותר מסתבר שאף לפני מועד הגט, היו ימים שבהם הבן היה אצל אחותו הגדולה ובכל מקרה לא נכח בבית והשאיר את הצדדים לבד ללא "שומר." מה הדין כאשר כבר היתה אסורה על בעלה קודם לכן אלא שהיה מקום להסתפק מצד אחר, והוא שהבעל לשעבר טען בפני ביה"ד שנטען זה אינו האיש הראשון שהאשה היתה עמו בקשר, אלא היה לפניו אדם נוסף.
. בנוסף, יש יסוד למסקנה הנ"ל, מתשובת הרא"ש כלל קז [.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2015 ברבני אשקלון נפסק כדקלמן:

לכאורה די בכך כדי ליחסם אחריו כמבואר בגמרא קידושין פ' א': "דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות. מלקין על החזקות כדרב יהודה דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. סוקלין ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא איש ואישה תנוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה.
להלכה פסק בשו"ע יו"ד שם "אם תרצה להתרפאות צריך שיהיה קודם שתתחזק אבל לאחר שתתחזק יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרפואה לשמש אחר כך ויש מי שמתיר אם אמר רופא ישראל נתרפאת ואם תראה האישה שפסק דם וסתה וראייתה על ידי הרפואות וניכר שהועילו יש לסמוך אף על עובד כוכבים". ולדינא נחלקו מהי דעת השו"ע. בגיליון מהרש"א הביא בשם השבות יעקב שדעתו כיש מסתפקים ובטהרת הבית ח"א סימן ה' סקי"ב הסיק שהלכה כיש מי שמתיר.
נמצא שאישה זו ספק אשת איש ספק זקוקה לייבום וצריכה ייבום מספק ואם תרצה להינשא לאחר צריכה גט וחליצה.
...
האם בנדון דידן היבמה נאסרה על היבם כתב בספר יד המלך הלכות ייבום וחליצה פ"א ה"א: "ודע גם זה צ"ע בעיני לדעת הש"ג אם בא עליה שלא בעדים לשם ייבום אם קרינן ביה כיון שלא בנה ואסור ליבמה עוד או אפשר כיון דכונתו היתה להבנות ובפרט למה שכתבתי דמספק קנה אותה לחומרא אף שלא בעדים אפשר שלא נאסרה עליו ומותר ליבמה עוד פעם בפני עדים ומשמעות הש"ג הוא דחולצת ולא מתייבמת אך גוף דעת הש"ג צריך עיון לדינא". הביא דברי יד המלך הללו בפת"ש סימן קס"ו סק"ו. מצאנו שדנו גדולי הפוסקים במקרים כעין שלנו ומתוך דבריהם יתברר שפשיטא להו שניתן לקיים מצות ייבום ולא כדברי יד המלך הללו, שסובר שכיוון שבא על יבמתו בלא עדים אפשר שנאסר עליו לשוב וליבמה בעדים כדין.
לפיכך, לאור כל האמור לעיל, ביה"ד פוסק: בעלה המנוח של המבקשת נפטר בלא שהותיר אחריו זרע.
סוף דבר: המבקשת רשאית להנשא ליבמה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו