היתר מקדים נגד סיכוי מקדים סיכול ממוקד

ביום 14.1.20 הוגשה בקשה על ידי ב"כ המערערים דאז עו"ד זבולוני במסגרתה נטען כי התבקש ביה"ד לדחות הדיון שנקבע ליום 20.1.20 לאחר יום ה-30.1.20 לאחר שובו של ב"כ המערערים דאז מארוע שעתיד להתקיים בחו"ל. בהחלטה שניתנה בו ביום הבהירה הרשמת כי כתב ההגנה בתיק הוגש זה מכבר, כמו כן, הפניתה הרשמת את שימת לב ב"כ המערערים דאז לצוו ההרחקה שניתן כנגד המשיב והציעה להקדים את מועד הדיון טרם יציאת ב"כ המערערים את הארץ ליום 15.1.20 ו/או ליום 16.1.20.

בהתאם להחלטה הרשמת הוגשה ביום 10.3.20 תגובת המשיב לבקשת המערערים לביטול ההחלטה מיום 23.1.20 במסגרתה נטען כי המערערים עשו כל שביכולתם לסכל זכויותיו הדיוניות של המשיב לקבלת זכויותיו על פי דין.

עוד טען המשיב כי המערערים לא הצביעו על סכויי הגנה טובים, כבעלי דין וכמי שהגישו בקשה לדחיית דיון היה עליהם לעקוב אחר מתן החלטה בבקשתם כאשר בנוסף הובהר לאלה במסגרת החלטות ביה"ד כי אישורי המחלה שהוצגו על ידם אינם כבילים.

...

עם זאת, סבורים אנו כי בניגוד לטענת המערערים הוכח כי בוצעה מסירה כדין וזאת מעבר לידיעה שהוכחה אף היא בדבר קיומו של הדיון דבר שהצדיק מתן החלטה כפי שניתנה על ידי הרשמת.

בשים לב לאמור, סבורים אנו כי אין לנתק בין מועד הדיון הראשון שנקבע בזמן שהמערערים עוד היו מיוצגים ואליו היו המערערים מודעים אף לדבריהם במסגרת הבקשה הראשונה שהוגשה על ידם למועד הדיון השני שנקבע כהמשך ישיר לבקשתם לדחייה לאחר התפטרות ב"כ כוחם מייצוג.

סוף דבר אנו דוחים את הערעור.

לאחר הגשת בקשתו, בתאריך 13.1.21 הגישו הנתבעים הודעה ובקשה לפיה "התובע, מר זיו מאור, הפנה במסגרת הליך מיכרז חדש (מיכרז נש"מ 83280) עבור קורס הצוערים, טענות הדומות לטענות שהועלו על ידו בהליך זה". התובע הגיש תגובה ובה בקש כי ככל שבית הדין יתן פסק דין העושה מעשה בי-דין, ינוסח הפסק באופן הממוקד אך ורק בשאלות שנכללו בהליך דנן, ואף יציין מפורשות כי אין במעשה בי-הדין כדי ליצור השתק לכל טענה של המשיב בדבר חוקיות המיונים בכל היבט החורג מגבולות ההליך דנן.

באשר לטענת התובע ששלב ג' קוים בלא סמכות, לפיכך הוא בטל ויש לזמנו, טענו הנתבעים כי שלב זה בועדת הבוחנים היתקיימה בתאריכים 16-22/12/19 אליו זומנו 50 מועמדים ולאחריו היו איבחון פסיכולוגי ואיבחון ביטחוני, וכי התובע לא נקט הליך זמני אלא הגיש תביעה רגילה ורק כאשר נוכח כי שלב המיונים הסתיים ביקש הקדמת הדיון.

התובע טען כי יש לדחות טענת הנתבעים לפיה עומדת להם טענה מקדמית לפיה התובע מושתק מלטעון כי שלב ג' של המיונים בוצע שלא בסמכות מאחר שהמבקש לא עבר שלב זה כבר בשנת 2016, ולא טען טענותיו כנגד שלב ג'.

התובע עמד על בקשתו למחיקת ההליך, ללא מעשה בית דין, ולחיוב הנתבעים בהוצאות ריאליות על הצד הגבוה, בשל מחדלי הנתבעים, אשר לטענתו השתמטו ממסירת מידע חיוני, וסיכלו את סכויי קבלת הסעד והוליכו את התובע לקיומו של הליך תיאורטי ועקר.

בית הדין פסק: "על מנת שמעסיק יהיה רשאי לחייב אדם לעמוד בבדיקה כלשהיא, יש צורך שהבדיקה תוכר כמדויקת במידה סבירה וזאת, בין היתר, כדי להצדיק את הפגיעה בפרטיות האדם, גם אם נתקבלה הסכמתו לעמוד במבחנים. גם חובת תום הלב מטילה על המעסיק לוודא, כי מבחני ההתאמה שאליהם ישלחו מועמד או עובד, הנם בתוקף ומהימנותם סבירה. .." גם בפסיקה מאוחרת יותר חזר בית הדין הארצי והתייחס למבחני ההתאמה כמבחנים אשר לגיטימים שהמעסיק יערוך לצורך קבלת עובד לתפקיד.

...

ממילא משהתביעה נדחית, על כל רכיביה, שיקול הדעת שהופעל לא נפל בו פגם לכתחילה ובדיעבד.

בשקלול כל האמור מצאנו שיש לדחות את התביעה על כל ראשיה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום סמלי בסך 3,000 ₪.

אין בכל האמור לעיל למנוע מהתובע להגיש מועמדות לכל מכרז אשר ליבו יחפוץ.

בערעורו שלפניי, ממקד המערער את טענותיו בתקיפת הליך ההתייעצות בעיניין צו ההריסה בין יו"ר הוועדה המקומית לבין היועץ המשפטי שלה, וטוען כי מפרוטוקול הדיון עולה כי הליך היתייעצות זה לא קויים על כל דקדוקיו, כדרישת הדין על פי פרשנותו.

בתגובתה טוענת המדינה כי סיכויו של העירעור העומד בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע הם קלושים, וכי לא נפל כל פגם במסקנת בית המשפט המחוזי (בהחלטת כב' השופטת מ' ברנט) כי במקרה הנידון לא מתקיימים התנאים לעיכוב ביצועו של צו ההריסה עד להכרעה הסופית בעירעור הנ"ל. לטענת המדינה, בית המשפט הנכבד קמא יישם בהחלטתו, נשוא העירעור שבפניי, בצורה ראויה את ההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה, לפיהן יש להורות על עיכוב ביצוע צוי הריסה מינהליים רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

בהקשר זה מפנה המדינה לשורה של פסקי דין העוסקים בנושא זה ומבהירים כי צו ההריסה המינהלי נועד לסכל את עבירות הבניה, ויש לעשות בו שימוש על מנת למנוע את יצירתן של עובדות מוגמרות וקשות-להיפוך בשטח, ומכאן שאף צוי עיכוב ביצוע לגביהם צריכים להנתן במשורה.

הינה קם אדם, ומקדים מעשה בנייה לכל אישור, או היתר חוקי נידרש (והמערער מודה כי לא פנה כלל בבקשה להיתר בנייה), בהתעלמו כליל מן הכללים והמגבלות שמטילים דיני התיכנון והבנייה.

שלושה טעמים עקריים לדבר: ראשית, מקובלת עליי מסקנת בית משפט השלום כי המדובר היה, ככל הנראה, בגביית גירסתו של בעל הנכס עובר להגשת כתב אישום נגדו במישור הפלילי, ולא במתן זכות טיעון שהיתה אמורה להקדים את הוצאת צו ההריסה המינהלי (הליך זה איננו מותנה בקיום שימוע מוקדם, אלא מאפשר רק השגה בדיעבד בפני בית משפט, מכוח ההסדר הקבוע בסעיף 238א לחוק התיכנון והבנייה – ראו: רע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים (טרם פורסם, ניתן ביום 21.3.2006)).

...

דינו של הערעור שלפניי - להידחות.

שלושה טעמים עיקריים לדבר: ראשית, מקובלת עליי מסקנת בית משפט השלום כי המדובר היה, ככל הנראה, בגביית גרסתו של בעל הנכס עובר להגשת כתב אישום נגדו במישור הפלילי, ולא במתן זכות טיעון שהיתה אמורה להקדים את הוצאת צו ההריסה המנהלי (הליך זה איננו מותנה בקיום שימוע מוקדם, אלא מאפשר רק השגה בדיעבד בפני בית משפט, מכוח ההסדר הקבוע בסעיף 238א לחוק התכנון והבנייה – ראו: רע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (טרם פורסם, ניתן ביום 21.3.2006)).

סיכומו של דבר - דין הערעור שלפניי להידחות, ואין מקום לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי שהוצא.

החלטות בבקשה לאישור תובענה כייצוגית ביחס לתובענה נגד פז ולתובענה נגד דלק ניתנות, כאמור, במקביל להחלטה זו. הדיון בתובענה נגד דור אלון, שהוגשה כשנה לאחר הגשת התובענות נגד שלוש חברות הדלק האחרות מצוי בשלב הגשת הסיכומים.

בפסיקת בית המשפט העליון ניתן לאתר מקרים אותם ראוי להסביר על בסיס עיקרון זה. כך, למשל, בע"א 617/85 עופר נ' הס, פ"ד מה(1) 23 (1991) ביקש הקונה להקדים תשלום בעקבות פיחות משמעותי בשער המטבע שבוצע אולם טרם ניכנס לתוקף.

טענתה הממוקדת של המבקשת, שגובתה בנתונים שהציגה, היא כי במהלך השנים שקדמו להגשת התביעה, ובמיוחד משנת 2008 ואילך, חברת סונול העלתה את המשתנה שבשליטתה, דהיינו המחיר המומלץ לסולר, מעל ומעבר לעליה שחלה במשתנים הכלכליים המשפיעים על מחירי הסולר.

כאמור, קשה להבין מה ההצדקה העקרונית והכלכלית ליצירת נטל שכזה, ומבחינה מעשית דומה שהוא מסכל את התכליות המרכזיות של הסדר דלקן-סונול (כזכור, להעניק לבית העסק "יותר שליטה, יותר מידע, ויותר אמצעים לחסכון בהוצאות הדלק").

די באמור לעיל כדי לעמוד בנטל זה. זאת במיוחד בשים לב לפסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון לפיה אין להציב רף מחמיר יתר על המידה בעת בחינת סכויי ההכרעה לטובת הקבוצה בשלב אישור תובענה כייצוגית (ראו רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (ניתן ביום, 5.7.2012) פסקה 15 (להלן: "עניין עמוסי"); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (ניתן ב- 28.5.2012) פסקה 29 (להלן: "עניין גדיש")).

...

ודוק, ככל שיקבע כי משמעות החוזה האחיד היא כטענת המבקשת, אינני סבור כי אם נמסר ללקוח פלוני מידע אחר ביחס לתנאי ההתקשרות בשלב המשא ומתן יש בכך כדי להוביל למסקנה כי תנאי החוזה שנכרתו עימו שונים.

עוד בעניין עמוסי הבהיר בית המשפט העליון כי "ואולם, גם כאשר סכום התובענה מאפשר הגשת תביעות אינדיבידואליות, יתכן בהחלט שתובענה ייצוגית תהיה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה בנושא. בין תכליות ויתרונות התובענה הייצוגית מונה הפסיקה, בין השאר, את השגת השוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים, חיסכון במשאבי הצדדים ובמשאבי בית המשפט, ומניעת חוסר אחידות בפסיקות בתי המשפט השונים [...] ברי כי כוחם של שיקולים אלה יפה גם כאשר הסכום שתובע כל חבר בקבוצת התובעים אינו פעוט. לפיכך, אף שהסעד המתבקש בתובענה שלפנינו ביחס לכל חבר בקבוצת התובעים אינו סעד פעוט, שיקולים אחרים עשויים להוביל למסקנה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בה" (פסקה 18 לפסק הדין בעניין עמוסי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית נגד חברת סונול להתקבל.

היתנהלות הדיון במקרה שנטענת טענת 'פטור עקב פעולה מלחמתית', הורה המחוקק כי יש להקדים את הדיון בטענה זו לכל עניין אחר במשפט, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים: "טענה המדינה כטענה מקדמית כי אינה אחראית במזיקים בשל כך שהמעשה שבשלו נקבעה הוא פעולה מלחמתית ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור ידחה את התביעה". בהתאם לכך ניתנה ביום 19.5.2017 על־ידי קודמתי, כב' השופטת מ' אילני, החלטת ביניים זו: "פטור זה מותנה בכך שהיא תוכיח כי הפעולה שבגינה היא נתבעת היא "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים.

בעיניין זה יש להבחין בין היתר בין פעולה מלחמתית לכתחילה, או פעולות מובהקות לסיכול טירור, למשל כאשר יש התראה ממוקדת, שאז ייתכנו מקרים שבהם סכויי התביעה יהיו קלושים עד כדי כך שיהיה מוצדק לחייב תובע תושב ישראל בהפקדת ערובה (ראו והשוו, תא (ב"ש)22969-04-15 אלחריניק ואח' נ' מדינת ישראל (4.4.2016)), ובין פעולה שיטורית במקור, למשל במהלך הפגנה כבמקרה דנן, שהסתבכה באופן שנוצרה סכנת חיים.

החיילים ביקשו בבירור רק לבלום את המתקרבים למרחב התפר מלהכנס אליו לחצות את מערכת הגדר או להזיק לה, והאזרחים רעולי הפנים והאלימים כנגדם ניסו לפגוע בחיילים ביידוי חפצים, לעבור את הגדר, לטלטל אותה ולפגוע בה, ותמרנו בשטח הפתוח ובין בני האדם המבוגרים יותר שהחלו את ההפגנה מתוך הכפר על־מנת להשיג מטרות אלה.

...

המסקנה אם כן היא כי על בית־‏המשפט הבוחן את הפסיקה כדי למצות ממנה את הדין, להתייחס בזהירות להגדרה החוקית המדויקת של המונח "פעולה מלחמתית" שעמדה בפני בית־המשפט שנתן את הפסיקה הקודמת בהתאם לתאריכים הקובעים, ולנהוג בה באחת מדרכי הפרשנות – אם גזרה שווה, קל־וחומר, או חומר־וקל.

ואלה מבחני העזר שהוצבו בפסיקה: · מטרת הפעולה – האם היא עומדת בהגדרת לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות; · מקום האירוע – האם יש בו כדי לתמוך את המסקנה שלפיה הפעולה עומדת בהגדרת לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות; · משך הפעילות; · זהות הכוח הצבאי הפועל; · האיום שקדם לפעילות; · האיום שהיה צפוי מן הפעילות; · האיום שהתהווה בזמן הפעילות האם הגיע עד כדי נסיבות של סיכון לחיים ולגוף; · עוצמת הכוח הצבאי הפועל.

המסקנה היא כי על בית־המשפט לבחון אם יידוי החפצים נעשה בנסיבות שיצביעו על שיטה קטלנית הכוללת אנרגיה גבוהה במיוחד, טווח קצר, מטרה רכה ופגיעה, וכדומה.