מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

היתר לתחנת דלק מכוח תמ"א 18

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השאלה שנדונה שם, היתה אם אפשר להטיל היטל השבחה לאחר קבלת היתר לבניית תחנת דלק בעקבות אישור תמ"א 18.
מעצם קיומו של סעיף פטור עולה מיניה וביה הנחת המחוקק כי מכוח תמ"א 38 ניתן להוציא היתר לתוספת בנייה כאמור בה, והשטחים הנוספים שהותרו לבנייה עד ל-2.5 קומות טיפוסיות מורחבות יהיו פטורים לחלוטין מהיטל השבחה.
...
עם זאת אני סבורה שקשה להבחין בין זכויות מעין מוקנות לבין זכויות מותנות, כדברי כבוד השופט מזוז בפס"ד אקרו, וכן לא ברור כיצד ניתן להחיל שני מועדי מימוש (שנועדו להיות מועדים אלטרנטיביים) על אירוע מס אחד.
סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את ערעור הועדה המקומית.
אמנם השומות נקבעו למועד מתן התוקף לתכנית 3440 בשנת 2006, אך אני סבורה בנסיבות תיק זה, אין זה ראוי לקבוע שומת השבחה לפי המועד המאוחר שקבעתי, מועד מתן ההיתר, בשנת 2012.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

העותרת הגישה בקשה לוועדה המקומית לתיכנון ובניה נאות חובב (להלן - "הוועדה המקומית") להקמת תחנת דלק במקרקעין מכוח הוראות תמ"א 18 תיקון 4, תכנית המתאר הארצית לתחנות תידלוק.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי מטרתה של התמ"א הנה, בין היתר, לעודד תחרות במשק הדלק והיא נקבעה כחלק ממהלך ארוך טווח, שבא לידי ביטוי גם בחקיקה ותוכניות קודמות, שנועדו ל"פתיחת שוק הדלק לתחרות, הכוללת, בין היתר, גם הקמת תחנות תידלוק חדשות בנוסף לתחנות הקיימות, בצד הוראות בדבר הגנת התחרות החופשית, שיווק מגרשים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל להקמת תחנות חדשות, הקצאת מגרשים לנכי צה"ל והסדרת התקני תידלוק אוטומאטיים.
...
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להתקבל בחלקה, ויש להשיב את הדיון בבקשה למתן היתר לועדה המקומית.
על כן, הטענה, כי הועדה המקומית נעדרת שיקול הדעת לדחיית הבקשה - נדחית.
על כן, ועל מנת לאזן בין החוסר הקיים בהחלטותיהן של המשיבות לבין רצונו של בית המשפט שלא להחליף את שיקול דעת רשויות התכנון בשיקול דעתו, אני מורה על השבת הדיון לועדה המקומית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נטען, כי מאחר שהזכויות הנוספות בתכניות נשוא ענייננו אינן ניתנות בהליך הקלה לפי החוק, כי אם מדובר רק בזכויות המותנות בנקיטת הליך של פירסום והתנגדויות, הרי שאין לראות במועד אישור הזכויות הנוספות משום ארוע מס המקים חבות בהיטל השבחה, וכיוון שלא היתקיים ארוע מס המחולל חבות בהיטל השבחה, הרי שבהתאם לפסק הדין בעיניין רון, ההשבחה הייתה יכולה לקום רק מכוח התכניות.
לאור זאת נפסק, כי מועד אישור הקמת תחנות דלק לפי תמ"א 18 באיזורי תעשייה ומסגרת הליכי רשוי, הוא המועד הקובע לעצם החיוב בהיטל השבחה, וכי אין לחייב בהיטל השבחה בגין כל מיגרש תעשייה במועד כניסתה של התמ"א לתוקף.
...
פרק שלישי: סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את עמ"ן 65422-12-15 ודוחה את עמ"ן 57912-01-16.
אני מורה על ביטול החלטת ועדת הערר מיום 15.11.15 בערר (ת"א) 85037/12 בוריס והלנה קוזניץ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה הרצליה.
תחת זאת אני קובעת, כי בכל הנוגע לתכניות 2000א ו-543א, אירוע המס מחולל ההשבחה הוא מועד אישור הזכויות המותנות בדרך של הקלה על ידי הוועדה המקומית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בנימוקי ההחלטה נאמר: "[ש]ע"פ התב"ע הר/4/145/ב' שאושרה למתן תוקף בועדה המחוזית, מתוכנן מעברו השני של הרחוב מיגרש למבני ציבור. המרחק של תחנת הדלק המבוקשת קטן מהמרחק המותר ע"פ תמ"א 18תיקון 4 של 80 מ' למבני ציבור מתחנת דלק ולכן לא ניתן לאשרה". לטענת העותרת, על התכנית ופגיעתה, נודע לה לראשונה רק ביום 17.1.16, כאשר קיבלה את החלטת הוועדה המקומית הדוחה את בקשתה להיתר.
בבר"מ 505/18 אופל קרדן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה אשקלון שדן בשאלה מתי מתגבשת החבות בהיטל השבחה, כאשר היתר הבניה ניתן מכוחה של תמ"א 4/18 אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "(-) תמ"א 18 אינה "מסמנת" מקרקעין מסוימים כמיועדים באופן מיוחד להקמת תחנת תידלוק, אלא מאפשרת את הקמתם על פני שטחים רבים ומגוונים בפריסה כלל-ארצית (ראו והשוו עניין מגן, בפס' 29).
...
מעבר לאמור לעיל, ועדת הערר מבקשת לציין כי היה טעם לפגם בהתנהלות הועדה המקומית בתיק זה – מן הראוי היה שכבר בדיון בבקשה בפני רשות הרישוי ביום 26.5.2013 אם היתה הועדה המקומית סבורה כי יש לדחות את הבקשה בין אם מהטעם שלדידה היא אינה עומדת בהוראות תמ"א 18 ובין אם מהטעם שלוועדה המקומית כוונה תכנונית להסדיר את האזור בתכנית כוללנית, תביע את עמדתה זו באותו מועד, מבלי שתגרום לעורר טרחה מיותרת שבודאי כרוכה בבזבוז זמן והוצאות להמציא מסמכים ממסמכים שונים כדי שאחרי כמעט שנה תשוב ותדון בבקשה ותדחה אותה.
לאור כל האמור ולעיל מהטעמים המפורטים לעיל מתבקשת הועדה המקומית לשוב ולדון בבקשה להיתר לגופה ולבחנה בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיף 9.2 להוראות תמ"א 18 תיקון 4.
דין טענה זו להידחות.
סוף דבר, אני דוחה את העתירה הן לגופה והן מחמת השיהוי בהגשתה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לעמדת המשיבה, התוכנית המשביחה היא תוכנית המתאר הארצית לתחנות דלק תמ"א 18 שינוי מס' 2 (להלן "תמ"א 18/2( . היטל ההשבחה שנקבע בעקבות הגשת הבקשה להיתר הוא היטל השבחה נפרד ואיננו חלק מהשומה המכרעת שנקבע לתוכנית ממ/3096.
בהודעת העירעור ובדיון בפני הציגה המערערת שורה ארוכה של נימוקים התומכים לדעתה בעמדתה כי התוכנית המשביחה, מכוחה ניתן להקים תחנת דלק ציבורית היא תכנית ממ/3096 ולא תמ"א 2/18 וכי השומה המכרעת היא שומה הכוללת את מלוא היטל ההשבחה בעקבות אישורה של ממ/3096.
...
דין הטענה להידחות.
היה וועדת הערר היתה מגיעה למסקנה כי תוכנית ממ/3096 היא התוכנית המשביחה היה עליה להמשיך ולבחון האם השומה המכרעת היא שומה סופית וחלוטה המתייחסת להיטל ההשבחה המלא והכולל החל בעקבות אישורה של תוכנית ממ/3096 על כלל מרכיביה (סעיף 11.2.2 לכתב הערעור), ובמקרה כזה יש לקזז את היטל ההשבחה על פי השומה המתוקנת מהשומה המכרעת, או שמא השומה המכרעת כלל אינה מתייחס לתחנת דלק כלשהי כטענת הוועדה ( סעיף 59 סיפא ו- 60 לעיקרי הטעון של הוועדה).
סוף דבר הדיון יוחזר לוועדת הערר על מנת שתדון בערר לגופו, אין צו להוצאות בהליך זה. ניתן היום, י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו