במבוא להסכם נכתב כי ידוע לנתבעת ולבעלה שבכוונת התובעת להפעיל ולנהל במושכר גן ילדים/פעוטון, וכי החוזה נכרת בין הצדדים על בסיס הצהרת הנתבעת ובעלה שיש להם היתר לשימוש חורג לניהול והפעלת גן ילדים/ פעוטון במושכר, שתוקפו ל-3 שנים מחודש 12/08.
...
בכתב הגנתה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:
1) ההיתר לא היה תנאי מהותי מבחינת התובעת אשר הפעילה בשנים האחרונות פעוטונים בדירות שונות ברחבי העיר מודיעין מבלי לקבל היתר לשימוש חורג כדין, וזאת לפני ואחרי תקופת ההתקשרות;
2) המושכר הוחזר לידיה ביוזמת התובעת ביום 9.1.11 במצב הטעון שיפוץ יסודי והיא השיבה לתובעת את כל השיקים שטרם נפרעו כולל השיק עבור חודש ינואר, למרות שהמושכר הוחזר לה רק ביום 9.1.11, ועל פי תנאי החוזה היה על התובעת לשלם לה את מלוא דמי השכירות למשך מלוא תקופת השכירות;
3) מיום 9.1.11 עמד המושכר ריק וללא שימוש, ולמעשה התובעת היא שהפרה את חוזה;
4) היא לא טענה מעולם ולא יצרה מצג שיש בידיה היתר לניהול גן ילדים במושכר, אלא ציינה במפורש בפני התובעת שיש בידיה אישור מהוועדה המקומית ומוועדת הערר המחוזית לשימוש חורג במושכר לפעוטון ל-15 ילדים, למשך 3 שנים החל מחודש 12/08, דהיינו, עד חודש 12/11 לכל המאוחר, וכי היא טרם הוציאה היתר לשימוש חורג, מאחר ועקב מיעוט נרשמים לא נפתח במושכר פעוטון החייב בהיתר עד למועד השכרתו לתובעת, וניתן להוציא היתר כאמור למשך יתרת תקופת האישור;
5) היא ציינה במפורש בפני התובעת כי מאחר ומדובר בדירת מגורי משפחתה, לא נתבקש היתר לשימוש חורג בכל הדירה אלא במפלס הקומה התחתונה בלבד.
סבור אני שיש לקבל את גרסת הנתבעת.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת.
התובעת תשלם לנתבעת כדלקמן:
1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.
