היתר לשימוש חורג במרתף

גם מכאן ניתן להסיק כי שטחי המרתפים הם שטחי שירות להבדיל משטחים לשימוש עקרי, שהם ורק הם ראוי כי יחושבו כשטחי בניה, שכן חזקה על מנסחי תכנית 2515 שאם כיוונו דעתם לכך שבמרתפים יותרו שימושים עקריים, הם לא היו מוציאים אותם מגידרם של שטחי הבניה הכוללים 30,460 מ"ר (וכפועל יוצא מכך, היו נגרעות זכויות בניה למגורים, כדי לא לחרוג מהקף בניה כולל של 30,460 מ"ר).

...

במסגרת העתירה מבוקש לבטל את ההחלטה לפיה נדחה הערר שהוגש על-ידי העותרת נגד החלטתה של רשות הרישוי תל-אביב-יפו (להלן: "רשות הרישוי") לדחות את בקשת העותרת לשינויים בקומת המרתף העליונה במקרקעין הידועים כגוש 7088 חלקה 85, מתחם "חצרות יפו", בפינת הרחובות שדרות ירושלים ודרך שלמה בעיר יפו (להלן: "המקרקעין").

בסופו של יום, היתר 1996 קובע במפורש בחלקו המילולי כי המרתף העליון מיועד "לחניה ולאחסון מסחרי" ותכנית 2515 מתירה במרתפים "שירותי עזר ואחסנה הקשורים למסחר". הא – ותו לא. נוכח העובדה שאמירות ברורות אלה היו אמורות להציב סימן שאלה, שלא לומר תמרור אזהרה, בדבר האפשרות לשימוש עיקרי במרתף העליון, לא שוכנעתי כי הטעויות הנגררות של רשות הרישוי התגבשו לכדי מצג כולל, כזה שיש בכוחו לבסס טענת השתק במישור המינהלי, במיוחד כאשר תוצאת ההכרה בהשתק כזה תהיה הכשרת שימוש שאיננו כדין במקרקעין.

בסופו של דבר, היתה זו לא רק זכותה אלא גם חובתה של רשות הרישוי לתקן את הטעות ההיסטורית משנת 1996, ולא להנציח אותה באמצעות מתן תעודת גמר שאינה עולה בקנה אחד עם היתר הבניה ועם תכנית 2515.

" ברוח דומה נקבע בבג"ץ 9717/03 נעלה – עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האווירית לישראל נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון – ועדת המשנה לכרייה ולחציבה, פ"ד נח(6) 97, 101 (2004):‏‏ " ... הרשות המוסמכת החליטה בשתי הזדמנויות שונות, בשנת 1989 ובתחילת שנות התשעים, שאין מקום לקדם תכנית להקמתה של מחצבה בנחל נטוף. הרשות המינהלית שינתה דעתה שנים מספר לאחר מכן. העותרים טוענים כי לא היה שום צידוק לשינוי ההחלטה. התשובה לכך היא שהרשות המוסמכת במקרה זה, ככל רשות מינהלית, אינה כפופה, לעניין החלטותיה שלה, לכללי הסופיות ומעשה-בית-דין ... מטבע הדברים, שינוי נתונים או נסיבות יכול להביא, ולעתים חייב להביא, לשינויה של החלטה מינהלית. סטייה מהחלטה מינהלית קודמת יכול שתבוא אף עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים בלא שינוי נסיבות ... העקרונות האמורים יפים במיוחד באחד מענפיו של המשפט המינהלי – תכנון ובנייה. בענף זה, העוסק בעיקר בתכנון הפיזי של סביבתו של האדם, יש חשיבות גדולה למתן שיקול-דעת רחב לרשות המינהלית בלא שזו תהא קשורה יתר על המידה בהחלטותיה הקודמות. לאינטרס ההסתמכות יש משקל נמוך יחסית בתחום זה." סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית.

באשר לטענות אודות עבריינות הבנייה, לגישת הוועדה המקומית, ההליכים הפליליים שננקטו נגד משיבים 2 ו-3 מיצו את הדין הפלילי עם מבקשי ההיתר ובאו לסיומם, ובמקביל לאותם ההליכים, גם ההליכים התכנונים מיצו את הדין עם מבקשי ההיתר, ולבסוף נמצא כי ניתן לאשר את הבקשה להיתר וליתן היתר לשימוש חורג במרתף בהתאם להוראות תוכנית ע/1.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דינה של העתירה להתקבל בחלקה, במובן של החזרת התיק לדיון מחודש בפניי ועדת הערר.

סוף דבר נוכח כל האמור, העתירה התקבלה בחלקה, במובן של החזרת התיק לדיון נוסף בפניי ועדת הערר.

דיון במסגרת ההסכם בין הצדדים, הוסכם כי הנתבע יפעל להגשת בקשה לקבלת היתר לשינוי שימוש חורג במרתף המקרקעין (אמנם בהסכם נכתב כי הבקשה הנה להפיכת השמוש למגורים, אך בפועל שני הצדדים מסכימים כי סוכם על הגשת בקשה להפיכת השמוש למשרדים וכך אף הוגשה הבקשה).

...

סוכם, כי עבור טיפול זה ישלם התובע לנתבע סך 20,000 ₪ + מע"מ. התובע טען, כי הנתבע התרשל בהגשת המסמכים לעריה וכי עקב כך דחתה העיריה את הבקשה.

התובע טען, כי סוכם בין הצדדים כי התשלום לנתבע יהא בכפוף להצלחה ובהתחשב בכך כי הבקשה שהגיש הנתבע עבורו נדחתה ואת ההצלחה בערר יש לזקוף לזכות עבודתו של עו"ד קירשנבוים – על הנתבע להשיב לתובע את מלוא הסכומים ששולמו לו. נוכח כל האמור, תבע התובע השבת הסך 23,400 ₪ (20,000 + מע"מ) ששולמו על פי הנטען לנתבע וכן סך 7,020 ₪ ששילם כשכ"ט לאדריכל השני.

במסמך הזמנת העבודה צוין, כי התובע ישלם סך 6,000 ₪+ מע"מ עבור הגשת בקשה מתוקנת על פי דרישות הוועדה.

לסיכום כל האמור לעיל: הבקשה הראשונה שהוגשה נדחתה הן בשל התנהלותו של התובע, אשר ביקש להגישה בהתייחס לשטח הגדול מן השטח שהוצמד למקרקעיו והן בשל העבודה החלקית שנעשתה ע"י הנתבע.

על כן, אני קובעת כי התובע שילם לנתבע סך 20,000 ₪+ מע"מ. בהתחשב בכך כי מצאתי שהנתבע את העבודה חלקית וכי התובע נאלץ לפנות לאדריכל אחר שיסיים את העבודה תמורת סך 6,000 ₪ + מע"מ, אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובע סך 6,000 ₪ + מע"מ מתוך הסכום ששולם לו. אינני מוצאת לפסוק לתובע דבר בגין רכיב עגמת הנפש אשר נתבע על ידו.

התובעת טוענת בין היתר כי בבקשות להיתר צוין "שימוש חורג במרתף" ובגרמושקה של קומת המרתף צוין כי היא משמשת כמועדון, ושורטט מיקום האסלות והכיורים (נספח 2ב לבקשה).

...

ביום 24.04.22 הגישה התובעת בקשה רשות ערעור , בין היתר על החלטתי מיום 14.02.22 שניתנה בעניין צירוף ראיות במהלך עדותו של העד, שבירורה הושהה עד מתן החלטה זו. תמצית טענות הצדדים בבקשה התובעת טוענת כי מדובר במסמכים מהותיים, המהווים חלק בלתי נפרד מההיתרים שהומצאו על ידי הנתבעת 1.

לאחר עיון בטענות הצדדים לעניין זה ובשים לב לזהות העד האמור אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת" וכי בפועל מדובר בצעד מלאכותי שנועד לאפשר הגשת המסמכים שהיה בידי התובעת להגיש מבעוד מועד.

סוף דבר הבקשה נדחית.

הוראות לעניין הגשת הסיכומים בשים לב למועד מתן ההחלטה, שהתעכבה בשל נסיבות רפואיות אישיות, להליך המתנהל בפני ערכאת הערעור, וכל עוד לא ניתנה החלטה המורה אחרת על ידי כב' השופטת קראי – גירון, אני מורה על הגשת הסיכומים בלוח הזמנים הבא: סיכומי התובעת בהיקף שלא יעלה על 10 עמודים יוגשו עד ליום 6.10.22.

קרי: אם על פי היתר הבניה השמוש המותר הוא שימוש המוגדר כיום על פי תקנות חישוב שטחים כשטח שירות, אך לאורך השנים וטרם כניסתן לתוקף של תקנות חישוב שטחים נעשה במרתף שימוש עקרי באישור הרשויות – יתאפשר שימוש עקרי, אך במסגרת בקשה לשימוש חורג.

...

טענות המשיבה 1 – הרשות לרישוי עסקים המשיבה טענה כי לא נפל פגם בהחלטתה, כי אין מקום להתערבות בית המשפט וכי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה.

לא מצאתי שבנסיבות יש לדחות את העתירה על הסף מטעם זה. כידוע, חלק ממטרות רישיון עסק הן הבטחת איכות נאותה של הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור, הבטחת בריאות הציבור, קיום הדינים הנוגעים לכבאות וקיום תכליות דיני התכנון והבנייה (ס' 1 לחוק רישוי עסקים).

סמכות בית המשפט להידרש לפרשנות תוכנית במסגרת עתירה בנושא רישיון עסק העירייה והדיירים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף כיוון שהעותרים לא הצביעו על פגם מנהלי שנפל בהחלטה כגון אי חוקיות, שיקולים זרים, חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני, וכי מדובר בעניין תכנוני-מקצועי ואין מקום להתערב בשיקול דעתה של המשיבה.

סוף דבר העתירה נדחית.