גם מכאן ניתן להסיק כי שטחי המרתפים הם שטחי שירות להבדיל משטחים לשימוש עקרי, שהם ורק הם ראוי כי יחושבו כשטחי בניה, שכן חזקה על מנסחי תכנית 2515 שאם כיוונו דעתם לכך שבמרתפים יותרו שימושים עקריים, הם לא היו מוציאים אותם מגידרם של שטחי הבניה הכוללים 30,460 מ"ר (וכפועל יוצא מכך, היו נגרעות זכויות בניה למגורים, כדי לא לחרוג מהקף בניה כולל של 30,460 מ"ר).
...
במסגרת העתירה מבוקש לבטל את ההחלטה לפיה נדחה הערר שהוגש על-ידי העותרת נגד החלטתה של רשות הרישוי תל-אביב-יפו (להלן: "רשות הרישוי") לדחות את בקשת העותרת לשינויים בקומת המרתף העליונה במקרקעין הידועים כגוש 7088 חלקה 85, מתחם "חצרות יפו", בפינת הרחובות שדרות ירושלים ודרך שלמה בעיר יפו (להלן: "המקרקעין").
בסופו של יום, היתר 1996 קובע במפורש בחלקו המילולי כי המרתף העליון מיועד "לחניה ולאחסון מסחרי" ותכנית 2515 מתירה במרתפים "שירותי עזר ואחסנה הקשורים למסחר". הא – ותו לא. נוכח העובדה שאמירות ברורות אלה היו אמורות להציב סימן שאלה, שלא לומר תמרור אזהרה, בדבר האפשרות לשימוש עיקרי במרתף העליון, לא שוכנעתי כי הטעויות הנגררות של רשות הרישוי התגבשו לכדי מצג כולל, כזה שיש בכוחו לבסס טענת השתק במישור המינהלי, במיוחד כאשר תוצאת ההכרה בהשתק כזה תהיה הכשרת שימוש שאיננו כדין במקרקעין.
בסופו של דבר, היתה זו לא רק זכותה אלא גם חובתה של רשות הרישוי לתקן את הטעות ההיסטורית משנת 1996, ולא להנציח אותה באמצעות מתן תעודת גמר שאינה עולה בקנה אחד עם היתר הבניה ועם תכנית 2515.
"
ברוח דומה נקבע בבג"ץ 9717/03 נעלה – עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האווירית לישראל נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון – ועדת המשנה לכרייה ולחציבה, פ"ד נח(6) 97, 101 (2004):
" ... הרשות המוסמכת החליטה בשתי הזדמנויות שונות, בשנת 1989 ובתחילת שנות התשעים, שאין מקום לקדם תכנית להקמתה של מחצבה בנחל נטוף. הרשות המינהלית שינתה דעתה שנים מספר לאחר מכן. העותרים טוענים כי לא היה שום צידוק לשינוי ההחלטה. התשובה לכך היא שהרשות המוסמכת במקרה זה, ככל רשות מינהלית, אינה כפופה, לעניין החלטותיה שלה, לכללי הסופיות ומעשה-בית-דין ... מטבע הדברים, שינוי נתונים או נסיבות יכול להביא, ולעתים חייב להביא, לשינויה של החלטה מינהלית. סטייה מהחלטה מינהלית קודמת יכול שתבוא אף עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים בלא שינוי נסיבות ... העקרונות האמורים יפים במיוחד באחד מענפיו של המשפט המינהלי – תכנון ובנייה. בענף זה, העוסק בעיקר בתכנון הפיזי של סביבתו של האדם, יש חשיבות גדולה למתן שיקול-דעת רחב לרשות המינהלית בלא שזו תהא קשורה יתר על המידה בהחלטותיה הקודמות. לאינטרס ההסתמכות יש משקל נמוך יחסית בתחום זה."
סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית.