היתר להשכרת סירות בחופי הים

משום כך גם בדיון הנוכחי יש להתייחס לכל חלק בנפרד, ותחילה לעניין השכרת הסירות: בהקשר זה חל שינוי, לאחר שהוגשה העתירה, ובתאריך 3.8.81 חתם שר הפנים על צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים סוף), תשמ"א-1981, לפיו נקבע קטע החוף, שבו מבקש העותר לנהל עסקו, כחוף רחצה מוכרז, ובהתאם לסעיף 6 לחוק עזר לאילת (רחצה על שפת הים), תש"ם-1980, "לא ישיט ולא ישוט אדם בסירה כלשהי למקום שייחדוהו כמקום רחצה, אלא לצורך הצלת נפשות". ובהתאם לסעיף 9(ב) ממנו, אסורה השכרת סירות על שפת הים אלא בהיתר מראש העיר, במקום ובתנאים שנקבעו על-ידי המועצה.

...

צוין כי ביום 1.7.2007 נימסרה לנאשם התראה בשל ביצוע עבודות בנייה על שטח חוף הים, כולל סגירת סככה למבנה, המשמש לצרכיי מסחר - השכרת סירות ומכירת משקאות (ת/10).

עובדיה הפניתה לסעיף 6 לתכנית האמורה מתקופת נובמבר 1987/אפריל 1988, לפיו: "השטחים הצבועים צהוב בתשריט מיועדים לחוף ים. בחוף ים מותר להקים מתקנים ושרותי חוף המיועדים למתרחצים ולפעילויות שייט: סככות צל ומציל, מלתחות, ב"כ, מקלחיות, ברזיות, מיתקני משחק וספורט הקשורים לשהייה בחוף ים, מתקנים ימיים לעגינה ואחסון סירות, קיוסקים ומיתקני חוף שונים. שטחי החוף יהיו פתוחים לציבור הרחב. העמדת מבנים ומתקנים בשטחי חוף תדון ותאושר אך ורק על בסיס תכנית כוללת של קטעי חוף שלמים באורך מינימאלי 150 מ', או לפי קביעת הוועדה לתיכנון ובניה" (ת/17).

...

מכל המקובץ, כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כל בסיס לטענה כי המאשימה נקטה באכיפה סלקטיבית המרעה דווקא עם הנאשם, ואין נפקא מינה אם נמצא כי העירייה לא פעלה בלוח זמנים אחיד בהגשת כתבי האישום כנגד כל אלה שנחשדו בעיניה, בביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבניה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי לא עמדה לנאשם הגנה טובה.

אי לכך, אני מרשיע את הנאשם בעבירות שבכתב האישום המתוקן: ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר, ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א), 208 ו-219 לחוק התכנון והבנייה, ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(3), 204(א), 208 ו-219 לחוק התכנון והבניה ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבנייה.

על פי עובדות כתב האישום, נאשם 1 היה בעל רישיון שיט ועבד כמשיט סירת נוסעים בשכר השייכת ליהושע אבו והמיועדת על פי רישיון השיט לחמישה מפליגים, ב "תחנת השכרת סירות וספורט ימי" בחוף הים "הרויאל ביץ" באילת.

בין היתר עסק נאשם 2 במתן שירותי סקי מים בחוף הים באילת, במהלכם גרר גולשי סקי מים כשהם קשורים בחבל לסירתו (להלן: סירת הסקי).

...

המדובר בעבירה התנהגותית וטענה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשי נאשם 1 לבין הנזק ע"י התרשלות של הנאשם האחר, והטענה (ב"כ נאשם 1) כי ללא התערבות סירת הסקי כ"גורם מתערב זר" לא הייתה נגרמת התאונה – דינם להידחות.

כעולה מכל המקובץ, ניתוח הראיות התבסס בעיקר על העדויות וההדגמות שבאו לפניי, אם כי גם על חוות דעת המומחים.

סיכומם של דברים נאשם 1 – אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338 (2) בצירוף סעיף 326 לחוק העונשין; תצפית נאותה – עבירה לפי סעיפים 5 בצירוף תקנה 11 לתקנות הנמלים; פעולה למניעת התנגשויות עבירה לפי תקנה 8 (א)-(ו) לתקנות הנמלים (מניעת התנגשות בים), 7 בצירוף תקנה 11 לתקנות הנמלים; מצב של חצייה – עבירה לפי תקנה 15, בצירוף תקנה 11 לתקנות הנמלים.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם, תושב עזה ודייג במקצועו, יצא ביום 7/12/15 בסירת דייגים (להלן: "הסירה") לדייג מול חופי עזה יחד עם אחר (להלן: "זאיד"); הנאשם וזאיד חרגו מעבר לתחום המותר לדייג (השניים היתרחקו למרחק 9 מייל מהחוף בעוד מותר לדייגי עזה לדוג במרחק של עד 6 מייל מהחוף); ספינות חיל הים התקרבו לסירה וקראו לשניים לעצור; השניים החלו להמלט לכיוון רצועת עזה, כאשר הנאשם נוהג בסירה; ספינות חיל הים רדפו אחרי הסירה, וגרמו לה לעצור לאחר שירו לעבר מנוע הסירה; משהתקרבה ספינת חיל הים אל הסירה, השליך הנאשם לבנה לעברה ולעבר החיילים שהיו על סיפונה, באופן שיש בו כדי לגרום לפחד ובהלה; החיילים שבספינה נאלצו לירות כדורי גומי לעבר הנאשם וזאיד.

הנאשם הוסיף ותיאר כי סירת הדייג עליה נתפס, נתפסה על ידי חיל הים והיא אינה שלו, אלא הוא שוכר אותה תמורת 500 ₪ לחודש.

בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי מיתחם העונש ההולם במקרה זה הוא בין 8 חודשים ל- 24 חודשים.

...

בנסיבות הספציפיות של תיק זה, אני סבור שמתחם הענישה ההולם עומד על 3 חודשי מאסר עד 15 חודשי מאסר.

בקביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה, אני סבור שיש להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם.

גזירת העונש על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 (ארבעה) חודשי מאסר אשר ימנו מיום מעצרו, 7/12/15.

עוד אומרים הם, שניקו את השטח מצמחיה פראית, הקימו בו מבנים לאחסון ציוד הדייג שעסקו בו, ומתקנים לניהול עסקם של השכרת סירות לשייט.

בשנת 1949 קיבלו העותרים רשיונם העירוני האחרון להפעלת הסירות, לפי חוק-עזר לתל-אביב (הגנה על גדות הירקון וחוף הים והסדרת השייט בירקון), תש"ט-1949.

בענין דנן מוצא אני כי העיריה נתנה אישור בדיעבד למעשה העותרים, שכמוה כמתן רשות מראש, על יסוד עובדות אלה: (1) העותרים תפסו חזקת המקום ביזמת גורמי היישוב, שעסקו באותה תקופה בעניני ביטחון; (2) הסביבה לא היתה מפותחת ולעיריה כלאותם הגורמים היה ענין בנוכחות יהודית בקצה הצפוני של העיר; (3) נוכחות העותרים ועיסוקם משתלבים עם המטרה לה הוועידה העיריה בזמנו את גדת ירקון (פרשת ביננבאום); (4) עושי דברה של העיריה ידעו על ניהול עסקם של העותרים, ובמשך תקופה העולה על 25 שנה לא מחו בידם.

...

הגעתי למסקנה שהעותרים הוכיחו שהם מחזיקים בקרקע ברשות המשיבה, אם כי רשות זו לא ניתנה להם במפורש 5.

ואולם אף אם שוכנעתי בכך שהעותרים נעשו לבני-רשות מטעם העיריה, אינני מסכים לטענתם שרשות זו שקיבלו אינה ניתנת לביטול.