מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

היתר להקמת אתר טיפול בפסולת לפי סעיף 22 לתמ"א 16 4

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

האם ניתן היה להעניק למשיבה 4, חברת גרין נט תיקשורת בע"מ היתר בנייה להקמת מתקן למיון פסולת בשטח המיגרש שבחזקתה, מכוחן של התכניות החלות עליו, מבלי שתוכן לשם כך תכנית מפורטת ותוגש לאישור מוסדות התיכנון המתאימים.
סעיף 1 לחלק ו' של התכנית מורה כי אין לעשות שימוש בקרקע או בבניין באיזור מן האזורים שסומנו בתשריט, לבד מן התכליות המפורטות בשימושים המופיעים ברשימת השימושים - כל איזור והשימושים המותרים בו. עם זאת, מוסיף סעיף 1 הנ"ל וקובע, בס"ק ב', כהאי לישנא: "באישורה של הועדה המחוזית תהיה מוסמכת הועדה המקומית להרשות להשתמש בקרקע או בבניין לתכנית [נראה כי נפלה שגיאת הגהה והמילה הנכונה היא תכלית - הערה שלי] שלא פורטה ברשימת השימושים לגבי אותו איזור, בכפוף לתנאים שיהיו נראים לה, בהיתחשב עם אפייה של הסביבה שבה נמצאים הקרקע או הבניין, כפי שנקבע בתכנית זו". תכנית נוספת שיש לעמוד על הוראותיה בטרם נסקור את ההליכים שקדמו להוצאת היתר הבנייה למיתקן המיון הנידון, הנה תמ"א 16 (תיקון מס' 4), שנכנסה לתוקף בחודש ספטמבר 2011 (נספח ה' לכתב התשובה מטעם הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה וועדת הערר).
סעיף 22 לתכנית קובע כדלהלן: "על אף האמור בסעיף 8, במקום שבתכנית מפורטת יועדו מקרקעין לתעשייה לסוגיה או למתקנים הנדסיים, יהיה גם אתר טפול במשמע, למעט אתר טפול תרמי, אתר לטפול בפסולת מסוכנת ואתר לטפול בפסולת בעלת סיכון נמוך, גם אם לא נאמר כך במפורש, ככל ואין בתכנית המפורטת כוונה אחרת משתמעת". סעיף 22 ממשיך וקובע כי על בקשה להיתר תחול חובת יידוע לציבור כמפורט בסעיף 24 לתכנית (פירסום בעתון, הצגת הודעה המפרטת את מהות הבקשה במקום בולט בחזית הבניין שעליהם היא חלה, ועוד).
ההחלטה נומקה בחשיבות הציבורית הגדולה שבהקמת המתקן; בהצדקה התכנונית שבשילוב המתקן באיזור תעשייה; בעובדה שבתכנית האב של מחוז ירושלים לאתרי טפול בפסולת אשר נדונה על ידי הועדה המחוזית ביום 1.2.12 אושר המיגרש כמיקום המתאים לשמש מתקן קצה לפסולת; ובהבהרה שנתקבלה על ידי נציגת המשרד להגנת הסביבה ולפיה הקמת תחנות מעבר ומפעלי מיון פסולת באיזורי תעשייה בישראל מקובלת ואף מוכוונת על ידי המשרד.
בנוסף טוען העותר, כי ההיתר ניתן בנגוד לתמ"א 4/16, המחייבת עריכת תכנית מפורטת לשם הקמת אתר פסולת.
מכאן שעל הבקשה להיתר חלה תמ"א 4/16, ומשמעות הדבר שלא ניתן היה לתתו אלא על יסוד תכנית מפורטת שתוכן לשם כך, כאמור בסעיף 8 להוראות התמ"א, או על פי סעיף 22 להוראות אלה.
...
הטענה לפיה הוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת להוסיף שימוש לרשימת השימושים המפורטת בתכנית מתאר 62, אלא בדרך של שינוי ייעוד באמצעות תכנית מתאר - אינה מקובלת עליי.
סמכות האישור אינה סמכות הפותחת את הדיון מחדש, אלא בוחנת את טיב ההליך שהתקיים במוסד התכנוני הנמוך יותר, את שיקוליו (ובכללם התייחסותו להתנגדויות שהוגשו ונשמעו בפניו), ואת המסקנה שהסיק מהם.
נוכח כל אלה מסקנתי היא כי יש לקבל את העתירה במובן זה שהעניין יוחזר לוועדת הערר על מנת שתידרש לסוגיה המפורטת לעיל, ותקבל החלטה חדשה בערר.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הועדה המקומית דחתה את בקשת העותרת להקים אתר לטפול בפסולת, עקב אי התאמה לתמ"א 16 ואי התאמה לסביבה, שכן, לדברי נציגת הוועדה המחוזית בועדה המקומית: "מדובר בכניסה לאיזור תעשייה, מקום שהעירייה רוצה למשוך אליו יזמים ולכן המקום אינו מתאים". ביום 13.3.2015 הגישה העותרת, לועדת הערר המחוזית, ערר על החלטת הוועדה המקומית.
וועדת הערר הגבילה את האישור העקרוני בשניים: האחד -קבלת חוות דעת סביבתית אשר תיקבע כי אין מיגבלה סביבתית לקיום אתר פסולת במקום, השני – אישור המועצה הארצית לתיכנון ובניה, וזאת משום שלפי תמ"א 4/16, תכנית המתאר הארצית לפסולת מוצקה, הקמת תחנת מעבר כמבוקש מחייבת הגשת תכנית מפורטת לועדה הארצית.
לשיטת העותרת, החוק מבחין בין 4 מסלולים של בקשות להיתר: הראשון - היתר בניה בהתאם לתכנית בתוקף, הניתן על ידי הרשות המקומית לפי סעיף145(ב) בחוק.
...
מכל האמור לעיל אני מסיקה כי כך יש לקרוא את הדברים וכך יש לפרש את סעיפים, 146 ו- 97, ואת דברי ההסבר לחוק: ככל שמדובר בתכנית מקומית (קיימת או מופקדת), הועדה המקומית היא המוסמכת לאשר שימוש חורג ממנה, והיא אינה זקוקה עוד לאישור הועדה המחוזית לכך.
יחד עם זאת ראוי, וכך אני מורה, כי ההליכים בעניין הבקשה דנן, ייעשו ביעילות וללא שיהוי, זאת נוכח ההליכים הרבים להן נדרשה העותרת עד כה, והימשכותם.
סוף דבר: העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בסעיף 8 לתמ"א נקבע "לא יוקם אתר פסולת אלא על פי תוכנית מפורטת העומדת בהוראות תוכנית זו". בסעיף 22(א) לתמ"א נאמר: "על אף האמור בסעיף 8, במקום שבתוכנית מפורטת יועדו מקרקעין לתעשייה לסוגיה או למתקנים הנדסיים, יהיה גם אתר טפול במשמע, למעט אתר טפול תרמי, אתר לטפול בפסולת מסוכנת ואתר לטפול מפסולת בעלת סיכון נמוך, גם אם לא נאמר כך במפורש, ככל ואין בתוכנית המפורטת כוונה אחרת משתמעת". מסעיף 22(ב) לתמ"א עולה כי על בקשה להיתר אשר אינה מחויבת באישורה של תוכנית מפורטת בהתאם לאמור בסעיף 22(א) לתמ"א יחולו סעיפים 15 – 16 לתמ"א. בסעיף 15 נקבע כי מוסד תיכנון לא יחליט על מתן היתר בניה לאתר טפול, אלא אם הוכן תסקיר השפעה על הסביבה או מיסמך סביבתי כנדרש על ידי מוסד התיכנון לאחר היתייעצות עם המשרד להגנת הסביבה.
וכן "התוכניות החלות על המקרקעין מפורטות דיין וקובעות הן את ייעוד המקרקעין, מושא הבקשה להיתר, לתעשייה כימית – התואם את פעולות החברה במקרקעין..." (סעיף 4 במכתב).
...
העותרת תשלם למשיבות 1, 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ₪.
העותרת תשלם לאלקון הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ₪.
העותרת תשלם למדינה (המשיבים 3, 4, 6) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

אולם, סעיף 22 לתמ"א, המופיע בפרק שכותרתו "היתרי בניה", קובע כי "על אף האמור בסעיף 8, במקום שבתכנית מפורטת יועדו מקרקעין לתעשיה לסוגיה או למתקנים הנדסיים, יהיה גם אתר טפול במשמע...... גם אם לא נאמר כך במפורש, ככל ואין בתכנית המפורטת כוונה אחרת משתמעת". מסעיף זה עולה, כי באיזור תעשיה, ניתן להקים אתר טפול על פי בקשה להיתר בניה המוגשת לוועדה המקומית, ללא צורך בתכנית מפורטת, כפי שנידרש לגבי תחנת מעבר.
לא זו אף זו, יש לזכור כי על פי תמ"א 16 עסקינן במפעל לטיפול בפסולת, הוא המפעל אשר מותר להקים בהיתר במסגרת הסמכות הקבועה באותה תמ"א. התמ"א אף לא הגבילה את אותו מיפעל אשר ניתן למקם באיזור תעשיה לפסולת יבשה דוקא, היפוכם של דברים מדובר בפסולת מוצקה על כל סוגיה, אורגאניים ואנאורגניים כמבואר בהגדרות.
ברי כי במקרה דנן מדובר בשיטה לטפול בפסולת על פי התאור שקיבלנו וכמפורט לעיל מדובר בקליטת פסולת ממויינת בחלקה והפיכתה למוצר אחר, בין אם סוג פסולת ממוין בדרגה גבוהה יותר, ובין אם דלק (הוא המוצר שמיוצר במפעל).
ובהמשך (בעמוד 4, פיסקה ה'): "תחנת המעבר והמיון שבנידון עתידה לקלוט את הזרם היבש מהאשפה הביתית המעורבת". ובפיסקת הסיכום: "מדובר בתחנה שתמיין ותטפל בזרם היבש מהפסולת הביתית..." מחוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה עולה, אם כן, כי ענין לנו בתחנת מעבר למיון פסולת, שיש בה (גם) ייצור RDF.
...
הואיל ומסקנתי היא, כי בענייננו מדובר בתחנת מעבר, הרי שלא ניתן לפי התמ"א להקימה ללא תכנית מפורטת, וקביעת ועדת הערר לאפשר עקרונית מתן היתר בניה לחן המקום (על אף שלא הוגשה תכנית מפורטת) היא בלתי חוקית, ונעשתה בחוסר סמכות, ועל כן דינה להתבטל.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה ומבטל את החלטת ועדת הערר מיום 4/12/14.
העתירה של חן המקום בתיק 22980-03-15 נדחית, ללא צו להוצאות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותרות חוזרות על טענתן מלפני ועדת הערר, שלפיה הבקשה אינה סותרת את הוראות התמ"א לפסולת מוצקה 4/16 שבתוקף מחודש דצמבר 2011; שכן מיתקיים אחד החריגים המנויים בסעיף 22 לתמ"א זו, שלפיו מקרקעין המיועדים "לתעשייה לסוגיה", יכללו בין היתר גם אתר לטפול בפסולת, כל עוד אין בתכנית המפורטת כוונה אחרת.
עוד לטענת העותרות, המצב התיכנוני הרלבנטי למועד הקמת האתר בשנת 1984 (לערך) הוא לפי תמ"א 16 המקורית בנוסחה בעת שנכנסה לתוקף בשנת 1989 (ולא לפי תיקון 4 שלאורו ניתנה החלטת ועדת הערר).
לאחר שטענות העותרות לפיהן תמ"א 16/4 מתירה את הקמת אתר הפסולת נדחו (ובעניין זה אין אלא לחזור על הדברים כפי שנקבעו ע"י ועדת הערר), עתה טוענות העותרות כי נוסחה המקורי של תמ"א 16 מיום 11/8/89 התיר את השמוש באתר.
...
בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי (המחזיקה 20 עמודים) נדונו טענו העותרות אחת לאחת ונקבע, כי יש לדחות את הבקשה מחמת שהוגשה באופן שלא ניתן לאשרה כלל והיא כוללת גם בינוי המהווה סטייה ניכרת.
"בעוד שבחלקה 19 מצוי, כך לטענת העוררות, מפעל בטון - הבקשה להיתר לא כללה פירוט שממנו ניתן להבין שמבוקש שימוש שחורג למפעל בטון, אלא התבקש שימוש חורג ל'אתר למחזור פסולת'. ברי כי היה מקום לפרט שימוש זה במסגרת הבקשה והעדר הפירוט מהווה פגם יסודי בפרסום הבקשה." (עמ' 14) שנית, יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהיא סותרת את הוראות תמ"א/4/16 לפסולת מוצקה (התמ"א) - סעיף 8 בפרק ב' לתמ"א קובע כי "לא יוקם אתר פסולת אלא על פי תכנית מפורטת העומדת בהוראות תכנית זו". אין חולק כי אין תכנית מפורטת כנדרש, אלא שהעותרות טענו, כי ניתן ליתן היתר כמבוקש מכוח סעיף 22א(א) לתמ"א אשר מאפשר את הוצאת ההיתר גם בהעדר תכנית מפורטת, אם בתכנית מפורטת יועדו המקרקעין "לתעשייה לסוגיה". לטענתן, יש לראות בתכנית רש/760 שחלה על הקרקע, משום תכנית מפורטת כאמור.
מעבר לכך וביתר שאת, יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון הכפיים של העותרות בשל ניהול ההליך באופן לא הגון ולא נאות.
העתירה נדחית גם לגופה, משלא נמצא בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות בה (ובכלל).
סוף דבר: העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו