האם ניתן היה להעניק למשיבה 4, חברת גרין נט תיקשורת בע"מ היתר בנייה להקמת מתקן למיון פסולת בשטח המיגרש שבחזקתה, מכוחן של התכניות החלות עליו, מבלי שתוכן לשם כך תכנית מפורטת ותוגש לאישור מוסדות התיכנון המתאימים.
סעיף 1 לחלק ו' של התכנית מורה כי אין לעשות שימוש בקרקע או בבניין באיזור מן האזורים שסומנו בתשריט, לבד מן התכליות המפורטות בשימושים המופיעים ברשימת השימושים - כל איזור והשימושים המותרים בו. עם זאת, מוסיף סעיף 1 הנ"ל וקובע, בס"ק ב', כהאי לישנא:
"באישורה של הועדה המחוזית תהיה מוסמכת הועדה המקומית להרשות להשתמש בקרקע או בבניין לתכנית [נראה כי נפלה שגיאת הגהה והמילה הנכונה היא תכלית - הערה שלי] שלא פורטה ברשימת השימושים לגבי אותו איזור, בכפוף לתנאים שיהיו נראים לה, בהיתחשב עם אפייה של הסביבה שבה נמצאים הקרקע או הבניין, כפי שנקבע בתכנית זו".
תכנית נוספת שיש לעמוד על הוראותיה בטרם נסקור את ההליכים שקדמו להוצאת היתר הבנייה למיתקן המיון הנידון, הנה תמ"א 16 (תיקון מס' 4), שנכנסה לתוקף בחודש ספטמבר 2011 (נספח ה' לכתב התשובה מטעם הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה וועדת הערר).
סעיף 22 לתכנית קובע כדלהלן:
"על אף האמור בסעיף 8, במקום שבתכנית מפורטת יועדו מקרקעין לתעשייה לסוגיה או למתקנים הנדסיים, יהיה גם אתר טפול במשמע, למעט אתר טפול תרמי, אתר לטפול בפסולת מסוכנת ואתר לטפול בפסולת בעלת סיכון נמוך, גם אם לא נאמר כך במפורש, ככל ואין בתכנית המפורטת כוונה אחרת משתמעת".
סעיף 22 ממשיך וקובע כי על בקשה להיתר תחול חובת יידוע לציבור כמפורט בסעיף 24 לתכנית (פירסום בעתון, הצגת הודעה המפרטת את מהות הבקשה במקום בולט בחזית הבניין שעליהם היא חלה, ועוד).
ההחלטה נומקה בחשיבות הציבורית הגדולה שבהקמת המתקן; בהצדקה התכנונית שבשילוב המתקן באיזור תעשייה; בעובדה שבתכנית האב של מחוז ירושלים לאתרי טפול בפסולת אשר נדונה על ידי הועדה המחוזית ביום 1.2.12 אושר המיגרש כמיקום המתאים לשמש מתקן קצה לפסולת; ובהבהרה שנתקבלה על ידי נציגת המשרד להגנת הסביבה ולפיה הקמת תחנות מעבר ומפעלי מיון פסולת באיזורי תעשייה בישראל מקובלת ואף מוכוונת על ידי המשרד.
בנוסף טוען העותר, כי ההיתר ניתן בנגוד לתמ"א 4/16, המחייבת עריכת תכנית מפורטת לשם הקמת אתר פסולת.
מכאן שעל הבקשה להיתר חלה תמ"א 4/16, ומשמעות הדבר שלא ניתן היה לתתו אלא על יסוד תכנית מפורטת שתוכן לשם כך, כאמור בסעיף 8 להוראות התמ"א, או על פי סעיף 22 להוראות אלה.
...
הטענה לפיה הוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת להוסיף שימוש לרשימת השימושים המפורטת בתכנית מתאר 62, אלא בדרך של שינוי ייעוד באמצעות תכנית מתאר - אינה מקובלת עליי.
סמכות האישור אינה סמכות הפותחת את הדיון מחדש, אלא בוחנת את טיב ההליך שהתקיים במוסד התכנוני הנמוך יותר, את שיקוליו (ובכללם התייחסותו להתנגדויות שהוגשו ונשמעו בפניו), ואת המסקנה שהסיק מהם.
נוכח כל אלה מסקנתי היא כי יש לקבל את העתירה במובן זה שהעניין יוחזר לוועדת הערר על מנת שתידרש לסוגיה המפורטת לעיל, ותקבל החלטה חדשה בערר.
