היתר להעסקת עובד זר מאת בית משפט לעניינים מינהליים

לאחר שהרשות ביקשה למחוק על הסף את העתירה בשל חוסר סמכות עניינית, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים לפיה התיק יועבר לדיון בפני בית הדין הארצי, אשר לו נתונה הסמכות הייחודית לידון בהחלטות לגבי היתרים לפי חוק קבלני כוח אדם (השופט יורם נועם; החלטה מיום 22.12.14; להלן: החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעיניין חסון).

המדינה סבורה כי "קביעת תנאים בנוהל המופנה כלפי 33 תאגידי ביניין, כמוה כקביעת תנאים זהים בהיתריהם של כל אחד מ - 33 התאגידים, כקבוע בסעיף 4(א)". המדינה מפנה לפסיקה בה נקבע כי לרשויות המוסמכות יש שיקול דעת רחב להסדיר את תחום הרשוי של עובדים זרים במסגרת נהלים, וכך גם נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק עובדים זרים: "סעיף 1יג' לחוק דן באיסור להעסיק עובד זר בלא היתר בכתב מאת הממונה [...] או שלא בהתאם לתנאי ההיתר שנקבעו על ידו בנהלים" (ההדגשה אינה במקור – ס.ד.מ).

כך נקבע, לגבי "נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם לשנת 2007" (להלן: נוהל 2007), גם על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ חסון; תוך התבססות על בג"צ חסון, במסגרתו נדחתה על הסף עתירה לביטול אותו נוהל מחמת קיומו של סעד חליפי בבית המשפט לעניינים מינהליים – כאשר אילו היה מדובר ב"תקנות" לא היה קיים סעד חליפי כאמור).

...

טענות איליי מעלות תמונה לפיה הרשות התנכלה לו באופן אישי וניסתה לפגוע בו בחוסר תום לב ובכוונת מכוון בכך שאישרה את מינויו רק כדי לשלול ממנו את המינוי זמן קצר לאחר מכן; ואולם, לעמדתנו, חזקה על הרשות שהיא לא מנסה לפגוע אישית באדם זה או אחר אלא להתנהל באופן סביר על מנת לבצע את תפקידיה תוך הגשמת האינטרסים הציבוריים עליהם היא מופקדת, ולא הובאה בפנינו סיבה המצדיקה לקבוע אחרת במקרה זה. בנוסף, איננו מוצאים פסול בכך שהרשות השתמשה בעדותו של איליי כראיה אחת ממכלול הראיות על בסיסן התקבלה ההחלטה.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, לא הוכחה עילת התערבות בהחלטת המנכ"ל בהתייחס למערערים, אשר ניתנה בהתאם לסמכותו כדין.

משכך, שני הערעורים נדחים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 9001/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערערת: י.ב. שיא משאבים בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. החשבת הכללית משרד האוצר 2. רשות המסים משרד האוצר 3. מרכז שילטון מקומי בישראל (ע.ר) 4. החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 2.11.16 בעת"מ 29517-05-16 תאריך הישיבה: כ"ט באדר התשע"ז 27.3.2017 בשם המערערת: עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד מתן ספקטור בשם המשיבות 2-1: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבות 4-3: עו"ד ענת גפני פסק-דין

המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בעת"מ 29517-05-16 מיום 2.11.16, שבגדרו נדחתה עתירתה של המערערת לחייב את החשבת הכללית במשרד האוצר (להלן המשיבה 1) לכלול בטבלת מחיר המינימום לעובדים במסגרת מכרזים למתן שירותי ניקיון בעבור משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, היטל בגין העסקת עובדים זרים מכוח סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 (להלן חוק הבראת הכלכלה).

לעניין זה מפנה המערערת לסעיף 3 לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), תשע"ז-2017 (להלן תיקון החוק למניעת הסתננות), שבמסגרתו תוקנה הוראת סעיף 10(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן חוק העסקת עובדי קבלן) באופן הבא: "(1) לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, אלא אם כן הוא בעל היתר מיוחד לכך מאת שר הפנים ועל פי תנאי ההיתר האמור; הוראת פסקה זו לא תחול על מתן שירותי כוח אדם של עובדים שהם מסתננים כהגדרתם בסעיף 1י2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בידי קבלן כוח אדם, ותחול על קבלן כוח אדם העוסק במתן שירותי כוח אדם של עובדים כאמור חובת רישיון לפי סעיף 2" (ההדגשה הוספה – א"ר).

ואולם, אם צודקת המערערת בטענתה כי המציאות בשטח שונה היא בתכלית – מן הראוי לעשות בדק בית יסודי ולתקן את המעוות, תוך נקיטה באחת או יותר משתי האפשרויות הבאות: להקפיד על קיומה של ההוראה, ככתבה וכלשונה, ולהמנע מלהתקשר עם חברות קבלן המעסיקות עובדים זרים בתחומי התעסוקה הרלבאנטיים; או לתקן את הוראה 7.12.9 לתכ"ם, באופן שישקף את המצב בשטח לאשורו, ובכלל זה הסדרת האפשרות להעסקת עובדים זרים בתחומים אלו.

...

לאחר שהפכתי בדברים, ולא בלי התלבטות, סבורני כי נכון לעת הזאת אין להשיב לכך בחיוב.

בנתון לאמור אציע לחברי שלא להיעתר לערעור, בלא שנעשה צו להוצאות.

המשנה לנשיאה (בדימ') השופט א' שהם: לא בלי התלבטות, הנני רואה להצטרף לעמדתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, כי יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני: כב' השופט דוד חשין, נשיא עמ"נ 18654-02-15 27 דצמבר 2015 המערערות: 1. עליזה אלבז 2. סמאג'ה קומרי אצ'ריה ע"י עו"ד יוסף גוילי המשיב: מדינת ישראל – משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) באמצעות עו"ד לינא סאלם פסק דין

כך נקבע בסעיף 3א(ב1): (1) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של עובד זר במתן טפול סיעודי למטופל גם אם לא מיתקיים האמור בסעיף קטן (ב)(1), מטעמים הומנטריים מיוחדים, ובילבד שלא יוארך לעובד זר מסוים רישיון כאמור אלא לטפול במטופל אחד; (2) שר הפנים ימנה ועדה, בראשות שופט בדימוס או מי שכשיר להיתמנות לשופט בית משפט שלום, אשר תייעץ לו לעניין החלטות לפי פסקה (1); הועדה תשקול, בין השאר, את עמידתו של העובד הזר בתנאי רישיונו בעבר ותבחן חוות דעת לגבי עבודתו בישראל; (3) החלטות שר הפנים לפי סעיף קטן זה יהיו מנומקות; (4) שר הפנים יקבע בצו מכסה שנתית מרבית של רישיונות שיינתנו מטעמים הומנטריים לפי סעיף קטן זה; (5) שר הפנים ידווח לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, מדי שנה, על מספר הבקשות שאושרו או נדחו לפי סעיף קטן זה באותה שנה.

בנוסף, על פי סעיף ו.1 בנוהל, ככלל, אין לאשר בקשה אשר מתקיימות בה אחד או יותר מהנסיבות הבאות: חלפו 7 שנים לפחות ממועד כניסתו לראשונה של העובד הזר לישראל ברישיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 לענף הסיעוד, למעט במקרים בהם המטופל זכאי לקיצבת שירותים מיוחדים מאת המוסד לביטוח לאומי ברמה מאקסימאלית (175%).

...

באשר לטענת המערערות כי בית הדין נימק את החלטת סגנית השר, עת קבע שהפסקת עבודת המערערת 2 לא תהווה פגיעה קשה במערערת 1, תוך כדי שהוא מתעלם מחוות הדעת בעניינה – אף טענה זו דינה להידחות.

לסיכום הגם שליבי עם המערערת 1, שמצבה הבריאותי קשה, כמו גם עם משפחתה, אשר נאלצת לשאת בעול הטיפול בה ועושה כן במסירות רבה, לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטת בית הדין.

משכך, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 50810-12-20 י.א.ל.י.ם עבודות מיוחדות בגבהים בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה 4.6.2021 לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר העותרת י.א.ל.י.ם עבודות מיוחדות בגבהים בע"מ המשיבה מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה בא-כוח העותרת: עו"ד איתי ברדה בא-כוח המשיבה: עו"ד לירן בן עמי (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)) פסק דין

בהתאם לחקיקה המסדירה זאת, העסקת עובד פלסטינאי מותנית בהיתר אשר ניתן למעסיק מאת הממונה לפי סעיף 1יג בחוק עובדים זרים, וכן בכך שלעובד הפלסטינאי ניתן היתר כניסה לישראל אשר הונפק על ידי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (בהתאם לסמכות המפקד הצבאי על פי סעיף 3ב(2) בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – הוראת השעה)).

...

לנוכח כל האמור ובעקבות הליך השימוע האמור, ניתנה ביום 14.10.2020 החלטת הממונה – שבעניינה הוגשה העתירה – שזו לשונה (פסקאות 45-44 בהחלטה): "44. לנוכח כל האמור לעיל, בנסיבות אלו של הפרות חמורות חוזרות ונשנות של תנאי ההיתר להעסקת עובדים פלשתינאים, בהיעדר תשלום ההפרשות והניכויים עבור ארבעה עשר חודשי העסקה, החליט הממונה מתוקף סמכותו לפי סעיפים 1יג ו-1טו לחוק כדלקמן:

התצהיר התומך בכתב התשובה מטעם המשיבה עונה על הוראות אלו ולפיכך לא ברור מדוע טען בא-כוח העותרת כי נפל פגם בתצהיר בהיותו "תצהיר בג"צי". סיכום ותוצאה מכל הטעמים האמורים, דין העתירה להיות מסולקת על הסף מחמת הפגמים שנפלו בה, בשל הגשתה בשיהוי ובשל היעדר ניקיון כפיים, כפי שפורט לעיל.

החלטת הממונה אף נמצאה נכונה וסבירה ומכל מקום, לא נמצא כל פגם המצדיק התערבות בהחלטה, ומטעם זה דין העתירה להידחות אף לגופה.

העתירה נדחית.

ראשית, אין מחלוקת כי הדרך להשיג על החלטת המשיב אינה בעירעור מנהלי, אלא בהגשת עתירה מינהלית, שאמנם הוגשה (החלטת המשיב ניתנה מכוח סעיף 1טו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים), הנכללת בפרט 12(4) בתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000).

סעיף 1יג(א) בחוק קובע כי העסקת עובד זר שאינו תושב ישראל או אזרח ישראל מחייבת קבלת היתר מאת הממונה (מנכ"ל רשות האוכלוסין) וכן נקבע בו, כי העסקת העובד הזר תהיה בהתאם לתנאי ההיתר.

...

לאחר עיון בעתירה (מיום 7.7.2022) ובתגובה המקדמית מטעם המשיב (מיום 14.8.2022), נמצא כי דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור בפתח הדברים, דין העתירה להידחות אף לגופה מאחר שכאמור, על פני הדברים אין העתירה מגלה עילה המצדיקה להתערב בהחלטת המשיב.

לא רק שזה הכלל, אלא בניגוד לטענת העותר, לשם גיבוש החלטת הרשות המינהלית ודאי אין צורך בראיות המוכיחות את הדברים "מעבר לספק סביר". מעת שנמצא כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי אינה מגלה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיב, העתירה נדחית על הסף.