הנתבעים המשיכו וטענו כי התובעת 1 משתייכת לקבוצת חברות שנוהלו באופן משולב ותחת מטריה אחת.
ברם, לאחר פתיחת המעטפות התברר, כי הצעתה של התובעת אינה עומדת בתנאי הסף בשל שלושה טעמים שדי בכל אחד מהם כדי להביא לפסילת ההצעה על הסף: ההצעה מותנית בתנאים; אין בהצעה פירוט של ניסיון בניהול בתי אבות ולא צורפה ערבות בנקאית אוטונומית כנדרש בקול קורא.
בעיניין זה הפנו הנתבעים לבקשה למתן צו הקפאת הליכים שהגישו התובעות ויתר החברות שבקבוצה, שם נטען כי "החברות נשוא הבקשה מנהלות ומתופעלות תחת מטריה אחת" וכי "מדובר בפעילות שלובה של קבוצת החברות הנ"ל כמיקשה אחת". כן הפנו הנתבעים לטענות שהעלו הנאמנים במהלך הדיון שהתקיים בבקשת ההקפאה ביום 11.9.2017 במסגרת תיק פר"ק (חיפה) 1728-09-17, שם נטען כי "מדובר בחברות שפעלו כמיקשה אחת וכיחידה וחטיבה". כך אף פעלה קבוצת מוריה עליה נמנית הנתבעת מס' 13 אתה נחתם ההסכם בסופו של יום.
בסעיף 8 לבקשה נטען כי "החל משנת 2015 חלה ירידה בהיקפי הפעילות בקבוצה, אשר כפועל יוצא ממנה, פעילותה המצרפית של הקבוצה הפכה להפסדית". בסעיף 9 לבקשה נטען, כי "הקלעות הקבוצה לקשיים כלכליים ותזרימיים, נובעת, בין היתר, מכרסום מתמשך בפעילות החברות ו/או באובדן פעילויות ומוסדות, לרבות בנסיבות שלמבקשות לא הייתה שליטה עליהן, דבר שהוביל לירידה בתוצאות המצרפיות של הקבוצה, לפגיעה ברווחיות וליצירת גירעונות". בסעיף 33 לבקשת ההקפאה תיארו הנאמנים את הצורך בהתאמת המוסדות המנוהלים בידי החברות להנחיות משרד הבריאות (הפרוגרמה) ולצורך לערוך במוסדות אלה "שינויים מהותיים המחייבים התאמה של המוסדות הקיימים לתיכנון הנידרש בעלויות משמעותיות ביותר, כתנאי לחידוש הרישיון". בסעיף 41 לבקשה מציינים הנאמנים, כי דרישות הרשוי המחמירות והצורך בהתאמת המוסדות לדרישות הפרוגרמה של משרד הבריאות ומשרד הרווחה, מחייבים השקעה כספית ניכרת בשידרוג ושפוץ המחלקות השונות, "אשר לרוב לא ניתן לממנה מתזרים שוטף והיא מחייבת נטילת מימון חצוני או אשראי בנקאי לטובת מימונה". עובדות אלה אף מסבירות את הצעת התובעות שניתנה במסגרת הקול קורא ושהותנתה במימון מחצית העלויות בידי המוסד לביטוח הלאומי.
תביעה זו הצריכה השקעת מאמצים רבים בניהולה, לרבות הגשת כתבי טענות ארוכים ומפורטים שצורפו להם עשרות נספחים, קיום מספר ישיבות קדם משפט, הגשת תצהירי עדות ראשית בהיקפים נרחבים להם צורפו עשרות נספחים שהתפרשו על פני אלפי דפים של ראיות כתובות, וקיום ישיבות הוכחות וישיבת סיכומים בעל פה. בנסיבות אלה, יש לחייב את התובעות בהוצאות ריאליות שיש בהן כדי לשקף את המאמץ הרב והשעות הרבות שהושקעו בניהול ההגנה ואת סכום התביעה והסכון שנאצלו הנתבעים להיתמודד עמו.
...
סוף דבר
התובעות לא השכילו להוכיח קיומה של עילת תביעה טובה נגד הנתבעים, לא מכוח דיני החוזים ולא מכוח דיני המכרזים.
אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.
בהתחשב במכלול השיקולים כאמור לעיל, הנני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 150,000 ₪.