היתר להגשת ראיה חדשה בהליך חדלות פירעון

החייב מוסיף וטוען כי בית המשפט "לא נימק את החלטתו כנדרש"; כי היה עליו לתת משקל למשבר הקורונה, ובפרט להוראות הממונה על הליכי חידלות פרעון לפיהן יש להקל עם חייבים בכל הנוגע לתשלום צו התשלומים שנקבע להם; וכי אין ממש בטענות המנהלת המיוחדת לפיה הוא מעלים הכנסות.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.8.2021 הגיש החייב לבית משפט זה הודעה משלימה, שעניינה אישור מעודכן מרופא תעסוקתי מיום 2.8.2021, הקובע כי החייב עודנו מוגבל למתכונת עבודה של חצי משרה בלבד, אולם הפעם צוין כי "לא צפוי שינוי בטווח הזמן הנראה לעין ולא ניתן כיום לתחום את תקופת מוגבלותו". בהודעתו זו, טוען החייב כי אין מדובר בצרוף ראיה חדשה אלא ב"רצף מעקב רפואי", אולם ככל שייקבע אחרת – הרי שיש לאפשר את הגשתה, שכן נתקיימו בעניינינו שני התנאים החלופיים שנקבעו בתקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 למתן היתר להגשת ראיות חדשות בערכאת העירעור.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בהחלטה – דעתי כדעתו.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

גב' סלימה זכרה באופן ברור את פרטי המקרה, לרבות העובדה שהחברות המשפחתיות נקלעו לחדלות פרעון, כי נכס הנדל"ן הוצא להליכי מימוש על מנת לכסות את חובות חברת הנכס וכי הליכי המימוש הופסקו רק לאחר שהמבקש הציע לבנק להגיע עמו להסדר.

" בע"א 2455/20 בן דוד נ' גלסמן (25.7.2021) נפסק מפי כב' השופט ד' מינץ כי: "הגשת ראיות נוספות בשלב העירעור תאושר במשורה. ככלל, המבקש הוספתן של ראיות בשלב העירעור נידרש להראות כי הראיות לא הובאו בפני הערכאה הדיונית מסיבות שאינן תלויות בו ולשכנע כי הוא תם לב... הראציונאל העומד מאחורי הגישה המצמצמת להוספת ראיות בשלב העירעור הוא עקרון סופיות הדיון והתפיסה לפיה הליך העירעור נועד לאתר טעויות שנפלו בפסק דינה של הערכאה הדיונית ולא לפתוח מחדש את המחלוקת העובדתית בין הצדדים..." (פסקה 20).

...

המשיבים 3-1 טוענים כי יש לדחות את הבקשה שכן ניתן היה לאתר את הראיה המבוקשת בשקידה סבירה ואף בקלות רבה ולהגישה בערכאה הראשונה.

קביעות עובדתיות אלה תומכות במסקנה המשפטית שאליה הגיע הבורר כי בין הצדדים נעשה הסכם נאמנות בעל פה או בהתנהגות או כי התקיימו ביניהם יחסי "נאמנות-שליחות". יוזכר כי מדובר בפסק ביניים שבמסגרתו נבחנו טענות הצדדים ב"סוגיות הנאמנות" והובהר בו במפורש כי "צורות משפטיות שונות במשפט הפרטי מסדירות פעולות אדם לגבי זולתו, כגון נאמנות, שליחות ושמירה. כל אחד ממוסדות אלה מתאפיין בכללי אחריות משלו הנגזרים מאופיו ותכליותיו" (סעיף 39 לפסק הבוררות).

נוכח הקביעות האמורות, אני מאשרת פסק הביניים מיום 22.2.2021, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לעניין האיחור בהגשת תביעת החוב ציינה המערערת כי כל עוד הייתה אפשרות כי המערערת תמונה, בהחלטה שיפוטית בהליך חידלות הפרעון, להמשיך את תפקידה ככונסת נכסים למימוש המשכנתא לא הייתה הצדקה מבחינתה להגיש תביעת חוב לנאמן שכן חוב שכר הטירחה טרם התגבש.

נראה אם כן כי הכרעת הנאמן מבוססת על האיחור בהגשת תביעת החוב ולא על יתר נימוקי ההכרעה שניתנו "למעלה מן הצורך". יוצא איפוא כי במקרה דנא חלה תקנה 122 (ג) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי תשע"ט – 2019 ולפיה "החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה". החלטת הנאמן הומצאה למערערת ביום 18.10.21 ומכאן שהיה על המערערת להגיש ערעור לבית המשפט על ההחלטה עד יום 2.11.21.

כידוע, מתן היתר להגשת ראיות חדשות בעירעור מחייב לראות כי גם בשקידה סבירה לא ניתן היה להציג ראיות אלה בפני הנאמן עובר למתן הכרעתו בתביעת החוב.

...

כאמור, המערערת התבקשה להמציא אסמכתאות אלה אך לא עשתה כן ומשכך אין מנוס מן המסקנה כי לא עלה בידי המערערת לבסס בפני הנאמן בגדר תביעת החוב את זכאותה לשכר טרחה ראוי.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם לנאמן שכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

בהקשר זה ביקש המערער לצרף "נייר עמדה ראשוני" לפיו שוויה של דירת המגורים עומד על סך של 5,982,000 ₪ (נספח 5 לבקשה להוספת ראיות חדשות), ובשל סד הזמנים הדחוק ונוכח פעולות בהן נוקט הנאמן שמונה ליישום הליכי חידלות הפרעון בעיניינו (עו"ד יגאל ספרבר (להלן: "הנאמן")) לא עלה בידיו של המערער להגיש חוות דעת שמאית סדורה ויעשה כן ככל שבית-המשפט של העירעור יתיר זאת (סעיף 25 לבקשת המערער להוספת ראיות חדשות).

יובהר כי יש בדברים כדי לעלות תהיות בנוגע לפעולות שנעשו על-ידי המערער בטרם נקלע להליך חידלות פרעון, ודי בצורך לבררם כדי להביא לדחיית טענותיו בדבר העדר תוחלת בניהול הליכי חידלות פרעון כנגדו ויתר טענותיו כי הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים הוגשה בחוסר תום לב. אשר על כן, אני מורה על דחיית העירעור ובתוך כך על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע והבקשה להוספת ראיות חדשות.

...

בפניי ערעור על החלטת בית-המשפט השלום תל-אביב יפו (כב' השופט ר' גולדשטיין) מיום 14.4.2023 בתיק חדל"פ 19365-04-23 (להלן: "החלטת בית-המשפט קמא"), במסגרתה נעתר בית-המשפט קמא לבקשת המשיבות, נושות של מר מרדכי מנוצ'הרי (להלן: "המערער") והורה על מתן צו לפתיחת הליכים כנגד המערער בהתאם להוראת סעיף 109(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון").

בהתחשב בשיעור חובותיו של המערער לחברה ולמשיבות, וכן בחובותיו לעיריית בת-ים שלשיטתו עומדים על סך של כ-1,150,000 ₪ (סעיף 8 לערעור), אין די בנכסיו של המערער כדי לפרוע את כלל התחייבויותיו ואין בראיות החדשות אותן מבקש לצרף כדי לשלול מסקנה זו. מכל מקום, כאמור לעיל הנטל לסתור את חזקת חדלות הפירעון בעניינו של המערער מוטל עליו.

עוד עולה מנספח זה כי ביום 20.4.2023 נעתר בית-המשפט קמא לבקשת הנאמן שמא תסוכל האפשרות לעתור בבקשה לביטול פעולת העברת המניות בחברה בהתאם להוראות סעיפים 220-221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (נספח 3 לבקשה לעיכוב ביצוע, בעמ' 61).

יובהר כי יש בדברים כדי לעלות תהיות בנוגע לפעולות שנעשו על-ידי המערער בטרם נקלע להליך חדלות פירעון, ודי בצורך לבררם כדי להביא לדחיית טענותיו בדבר היעדר תוחלת בניהול הליכי חדלות פירעון כנגדו ויתר טענותיו כי הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים הוגשה בחוסר תום לב. אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור ובתוך כך על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע והבקשה להוספת ראיות חדשות.

בתקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), החלות על הליכי חידלות פרעון בבחינת דין שיורי (תקנה 2 לתקנות חידלות פרעון), נקבע כי "בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לבית המשפט שלערעור; ואולם בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיות חדשות אם שוכנע שהן עשויות להשפיע על תוצאות העירעור וכן שמתקיים אחד מאלה: (1) לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך; (2) הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עוות דין". סבורני שהיה על הנאמן להגיש בקשה מתאימה לצירופו של המסרון כראיה חדשה בהליך העירעור טרם הצגתו.

...

המערערת טענה בתשובתה, בעיקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב הערעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטסאפ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח ממצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חדלות הפירעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח ממצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטסאפ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חדלות פירעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את הערעור.

המערערת טענה שהיה על הנאמן לוודא שהיא יודעת על מתן הצו, לפי מצוות תקנה 75(א) לתקנות, אך אין בידי לקבל את הטענה.

עם זאת, סבורני שטרם נחצה קו פרשת המים בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים.

יוצא אפוא שבית המשפט טרם נדרש לבירור בעניין תכנית השיקום הכלכלי של המשיב ובנסיבות העניין סבורני שטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל על החלטת הנאמן בעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.