היתר לגילוי ידיעות על פי חוקי מס ערך מוסף וקניה

ביום 15.12.2015 בשעות הבוקר נעצר התובע בגין חשדות לבצוע עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").

לאחר שהוגשה עמדת התובע, ולאחר שהוגשה היתנגדותה של רשות המסים למתן הצוים, דחיתי את הבקשה (החלטה מיום 3.9.2021), שכן בהתאם לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, חל איסור על גילוי ידיעות שהתקבלו אגב ביצוע החוק, למעט בהתקיים החריגים המפורטים בסעיף (שר האוצר התיר לגלות את הידיעה, או שנידרש לגלותה בהליך משפטי לפי חוק מע"מ או חוק מסים), ואינם מתקיימים בעניינינו.

הנתבעת טוענת, שהתביעה שהגיש מר חיים רביבו למתן צו עשה (ת"א (שלום חיפה) 34184-06-22 רביבו נ' מדינת ישראל, תביעה שהוגשה ביום 15.6.2022), במסגרתה הוא עתר להורות למדינה להעביר לידיו את המסמכים הרלוואנטיים לעיסקת רכישת הדלק בגינה ניתנו ההמחאות מושא תיק זה, הוגשה ללא כל שהוי, שכן כל עוד לא ניתנה ההחלטה בבקשת רשות העירעור (שניתנה ביום 1.5.2022) לא ניתן היה להגיש תביעה זו. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי משעה שהיא העלתה טענה בדבר כשלון תמורה, היה מוטל על התובע להוכיח שאכן התמורה בעד ההמחאות סופקה, אף אם המסמכים הרלוואנטיים נילקחו על ידי הרשויות לאחר מעצרו.

...

אין בידי לקבל טענות אלה.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות הנאמן על נכסיו, את תמורת ההמחאות עד יום 10.8.2022, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 522121-09-16.

באישום הראשון הם הורשעו בפעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"); ברשום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); בנכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף בכוונה להיתחמק או להישתמט מתשלום מס ובנסיבות מחמירות (עשרות עבירות), לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; בהוצאת חשבוניות מס מבלי לבצע עסקה (עשרות עבירות), לפי סעיף 117(ב)(3) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; במסירת דו"חות כוזבים (עשרות עבירות), לפי סעיף 117 (ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; בפנקסים כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף; ובמסירת ידיעות לא נכונות ללא הצדק סביר, לפי סעיף 217 לפקודת מס בהכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

על פי עובדות האישום השני, במהלך ביצוע העבירות המתוארות לעיל, הפיק המערער הכנסות של כשני מיליון ₪, אשר מהוות רכוש אסור על פי חוק איסור הלבנת הון ועשה בהכנסות אלו לצורכי מחייתו.

על פי ההסכם היה על המערער, בין היתר, להעיד במשפטם של האחים סיטבון (להלן: "התיק נגד סיטבון") ולמסור, במהלך עדותו בבית המשפט, את הדברים אותם מסר בחקירותיו במישטרה.

ההסכם אינו כולל את הדרישה לבצע בדיקת פוליגראף, אינו מגלה את מעורבותו של המערער בעבירות לגביהן נכרת ההסכם או לגבי עבירות אחרות, לא מבהיר מי הגורם המוסמך להורות על ביטולו, לא כולל את הסעדים העומדים בפני המשיבה במידה ותבקש לבטל את ההסכם, לא כולל את הסכמתו של המערער לעמוד לדין במידה ויפר את ההסכם וכי כל חומר הראיות שהגיע למישטרה יוכל לשמש כנגדו וכנגד אחרים.

בית המשפט קמא בחן את גזרי הדין שניתנו כנגד נאשמים אחרים בפרשה זו. על דדוש, שעברו הפלילי כולל 3 הרשעות קודמות ובכלל זה עבירה בתחום המירמה אשר רכש והוציא חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 63 מיליון ₪, שסכום המע"מ הנגזר מסכום זה הוא 9.3 מיליון ₪ שנגזלו כימעט במלואם מהקופה הציבורית, הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך של 50,000 ₪.

...

השתת עונש מאסר על המערער, ולו ברף הנמוך של המתחם, תביא לתוצאה אבסורדית לפיה המערער, על אף ש"סיפק" את החלק המירבי מהתחיבויותיו על פי ההסכם, ועל אף שלא היה העברין העיקרי, יישא בסופו של דבר עונש חמור יותר מאשר המעורבים אותם הפליל.

אנו דוחים את טענת המערער לפיה היה מקום לחריגה גדולה יותר ממתחם העונש, במיוחד לנוכח העובדה כי המערער המשיך בביצוע העבירות לאחר חתימתו על הסכם עד מדינה, ובכללן גם עבירות מאותו סוג.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעור המערערים על הכרעת הדין וחומרת גזר הדין ואת ערעור המשיבה על קולת העונש ומותירים את פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו.

בעיניין בקשה לאישור תובענה כייצוגית מיום 29.11.15 לפניי בקשה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, לאשר תובענה ייצוגית.

המבקש מבקש לייצג כל צרכן אשר חויב במס ערך מוסף ששיעורו 18% כשקנה ברשת מיום 01.10.15 ואילך.

ביום 27.11.15 ביצעתי קניות ברשת חצי חינם ונדהם לגלות כי חויב [כך במקור – ש' א'] ב[-]18% מע"מ הגם שהמע"מ עומד החל מיום 1.10.15 על 17% מע"מ. כשניגשתי ובדקתי החשבונית מיום 20.11.15 גיל[י]תי כי אין [מ]דובר במקרה בודד אלא בהתנהלות פושעת[,] לא פחות.

למשל, אף ששעור מס ערך מוסף הופחת בחודש יולי 2006, על פי רוב לא נהנו הצרכנים מהפחתה זו. לטענת חלק מהעוסקים, על אף הפחתת שיעור המס לא ירד המחיר הסופי לצרכן בשל עליית מחירים מסיבות כגון עליית מחירם של חומרי גלם או שינויים בשערי מטבע חוץ, שקיזזו את ההפחתה האמורה.

הודעה על אישורה החלקי של התובענה הייצוגית תפורסם ביומונים ‚ידיעות אחרונות‘ ו‚הארץ‘.

...

אף-על-פי-כן אני סבורה שגם בלעדיה אפשר במקרה המתאים לטעון כי עוסק שלא הפחית את מחיריו בהתאמה לירידת שיעור המע"מ ולא הביא זאת לידיעת הציבור חטא בהטעיה, או לכל הפחות בהתנהגות חסרת תום לב. אך הואיל והחובה לנהוג בתום לב לא מצאה מקום בכתבי בי-דין, תיוותר השאלה ב„צריך עיון“.

בשים לב לכל אלה הבקשה מתקבלת בחלקה, בהתאמה למפורט לעיל.

בנסיבות העניין תשלם המשיבה את הוצאות הבקשה, וכן תשלם שכר טרחת עורך-דין על סך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

המבקשות הגישו ערר לפי סעיף 88 לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק מסוי מקרקעין") על החלטת מנהל מס שבח מקרקעין בנוגע לשומת מס רכישה ושומות מס שבח ורכישה.

על פי הנטען, מדובר בנושאים רגישים המחייבים טפול בהתאם שכן, חשיפתם לציבור עלולה לגרום להתקוממות, פגיעה בסדר הצבורי ופגיעה בצדדים המעורבים.

כך לדוגמא, בסעיף 83(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 נקבע, כי "העירעור יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער". בסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 נקבע, כי "כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער". בחוק מסוי מקרקעין לא קיימת הוראה מקבילה.

בסעיף 105(א) לחוק מסוי מקרקעין נקבע, כי "לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נידרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצוע חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו". אינני מקבלת את עמדת המבקשות לפיה, לאור הוראת סעיף 105(א) לחוק הרי שיש להעתר לבקשה ולקיים את הדיון בדלתיים סגורות.

בית המשפט העליון היתייחס להוראת הסודות הקבועה בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף וקבע, כי מדובר באיסור מוחלט, גורף ורחב הקף אשר מונע גילוי של כל ידיעה שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, אלא אם היתקיימו החריגים המפורטים בסעיף (ר"ע 68/88 עמנואל זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2), 383).

עוד ציין בית המשפט העליון, כי בכך גילה המחוקק את רצונו כי על ידיעות שהגיעו לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף יחול מסך סודיות מוחלט, אותו ניתן להסיר - לצרכים חד-פעמיים ומוגדרים - רק אם נתקיימו אותם חריגים מיוחדים הקבועים בסעיף-קטן (א) של סעיף 142 הם - ואין בלתם" (רע"א 68/88 עמנואל זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2) 383).

...

בית המשפט העליון הוסיף, כי מסקנה זו מתחייבת גם משום כך שלקבלת עמדת המבקשים עלולות להיות השלכות רוחב, כשלא מובן מה מבדיל את עניינם של המבקשים מעניינים הנדונים יום-יום בהליכים אזרחיים.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי המקרה שלפני אינו מצדיק חריגה מעקרון הפומביות וניהול הדיון בדלתיים סגורות.

כמו כן, מצאתי, כי אין בטענות המבקשות בדבר רגישות הטיעונים המועלים בערר, פגיעה בפרטיותם ושמירה על סודיות עסקית ומניעת פגיעה בצד שלישי בכדי להצדיק חריגה מעקרון פומביות הדיון בשים לב למעמדו הרם של עקרון זה. מאחר ולא מצאתי, כי קיימת עילה בדין לחרוג מעיקרון פומביות הדיון הרי שהבקשה לקיום הדין בדלתיים סגורות נדחית.

המבקש קבע כי החשבוניות הונפקו שלא כדין והוציא למשיבה שומה על פי מיטב השפיטה לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), בגדרה פסל את ניכוי מס התשומות שנכלל בחשבוניות של החברות.

סעיף 142 לחוק מע"מ קובע כלהלן: א) לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם – (1) שר האוצר התיר לגלותה; (2) נידרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים כמשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), תשכ"ז-1967; (3) [.

אותו אברהים רכש באמצעות מתווכים ישראלים, ביניהם גם רואה חשבון ומנהלי חשבונות, את החברות שהיו רשומות כדת וכדין במשרדי מע"מ, החליף את הדירקטורים של אותן חברות באנשי קש, ובאמצעות החברות חבר לאנשי עסקים כמו פתחי הנ"ל, והתיר להם להנפיק לעוסקים הישראלים חשבוניות מס בגין עיסקאות שעשו עם העוסקים הישראלים.

...

לפנינו הוראת סודיות אשר מתוכה אנו גוזרים חיסיון יחסי שבית המשפט רשאי להסירו, כפי שעולה מלשון הסעיף עצמו (להסקת חיסיון מתוך הוראת סודיות ראו, לדוגמה, רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ (18.11.2009).

אף לא למותר לציין, כי בניגוד לענייננו, נאמר בפסק הדין כי מידת חיוניותם של המסמכים הנוספים שנדרשו איננה ברורה וגם מטעם זה לא מצא בית המשפט להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי (שם, עמ' 845 מול האות ז).

לסיכום, גם אם במהלך הדברים הרגיל אין מקום כי רשויות מע"מ תחשופנה נתונים הקשורים בצדדים שלישיים, המקרה שבפנינו חריג בנסיבותיו, ומטעם זה דין הבקשה להידחות.