היתר כניסה לסטודנטים פלסטינים

העותרת נולדה בישראל בשנת 1965 ולאחר נישואיה, בשנת 1984 לתושב רצועת עזה, עברה להתגורר עמו שם. העותרת חויבה לוותר על אזרחותה הישראלית כתנאי מוקדם לקבלת מעמד של תושבת קבע פלסטינאית, זאת על פי מדיניות משרד הפנים שהייתה נהוגה אותה עת, לפיכך כניסתה של העותרת לישראל נידרשת בהיתר מהמשיבים.

על פי טענתה, נהרג מתקיפה של חיל האויר הישראלי, בעת שהיה סטודנט ועבד כשומר בשדות.

...

טענת המשיבים לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות, שכן אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה שלא להתיר את כניסתה של העותרת לשטח מדינת ישראל, בהתבסס על טעמים ביטחוניים פרטניים, אשר בגינם החליטו הגורמים המוסמכים שלא לאשר את כניסת העותרת לישראל, מפאת חשש הסיכון הביטחוני הנשקף מכך, שכן על פי הנמסר מגורמי הביטחון, מן המידע המצוי בידם עולה כי לעותרת יש קשרים עם גורמי טרור, ובשים לב לכך שלעותרת, כתושבת רצועת עזה, שטח הנשלט על ידי ארגון טרור המצוי בעימות מזוין נגד מדינת ישראל, אין כל זכות מוקנית להיכנס לשטח מדינת ישראל.

וכפי שנקבע בבג"ץ 4967/06 אלקטנאני נ' מפקד אזור יש"ע [פורסם בנבו (16.09.07)] (להלן: "עניין אלקטנני"): "דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי אין לתושב האזור זכות שבדין להיכנס לישראל ולעבוד בתחומה [....] מכאן, כי אין לעותר גם עילה לדרוש כי בית המשפט יבדוק את צדקת החלטת המשיבים שלא להעניק לו היתר כניסה לישראל, אלא אם כן נראה, על פני הדברים, כי דבק בהחלטה פגם [....] בנסיבות ענין זה, מתבססת החלטת המשיב גם על טעם ביטחוני, המצביע על סיכון לביטחון הציבור במתן היתר כניסה לעותר." בדומה לאמור בעניין אלקטנאני, גם בענייננו מבוססת החלטת המשיבים על טעמים ביטחוניים, שמקורם במידע המצוי בידי גורמי הביטחון ולפיו לעותרת קשרים עם גורמי טרור, וכפי שהוצג בפניי בית המשפט בדיון במעמד צד אחד.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

עניינה של העתירה שנמחקה, בבקשת העותרת, פלסטינית תושבת רצועת עזה, להתיר לה להכנס לישראל לצורך קיום ראיון אשרה בקונסוליה האמריקנית בירושלים, שנקבע ליום 23.5.18.

בעניינינו, מדובר בבקשה להכנס לישראל לצורכי ראיון בשגרירות האמריקנית, לשם הוצאת אשרת סטודנט בארה"ב. לא יכול להיות חולק, כי אין מדובר בעיניין הומניטארי חריג הנופל בגדריו של הסייג הקבוע בהחלטת וועדת השרים, החלטה שכאמור נבחנה ואושרה על ידי בית המשפט העליון (ראה עניין ענבר לעיל).

...

לפיכך נדחית הבקשה לפסיקת הוצאות.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה טענה כי במעשיו פגע הנאשם בערכים מוגנים שעניינם זכותה של מדינת ישראל לבחור את הבאים בשעריה, לצד שמירה על הקניין ופגיעה בתחושת הבטחון האישי ופרטיותו של אדם, כשבנסיבות אלה לא זו בלבד שהנאשם ניכנס ללא אישור לישראל, אלא אף ביצע עבירת רכוש.

כן הפנה לעובדה שהנאשם הנו תושב הרשות הפלסטינית, ועל כן תנאי הכליאה מורכבים עבורו, הוא לא זוכה לביקורים של בני מישפחה, לא יוצא לחופשות ואינו זכאי להפחתה של שליש ממאסרו.

שם תואר חלקו של הנאשם 2 כמינורי יחסית ביחס לאחרים, שכן הוא לא פרץ לרכב אלא רק נהג בו. בית המשפט (כבוד השופט א' איתן) קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 10-20 חודשי מאסר בפועל, ואף מצא לחרוג לקולא ממיתחם הענישה, והטיל על הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית, תוך שהוא שוקל לטובתו של הנאשם 2 שם נסיבות הזהות לנסיבותיו של הנאשם שלפניי (גיל צעיר, היותו סטודנט, העדר עבר פלילי ועוד); בת"פ (שלום-פ"ת) 35230-07-22 מדינת ישראל נ' צואלחי (לא פורסם, 9.11.22), אליו גם הפנה ב"כ הנאשם בטיעוניו, הורשע הנאשם על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, גניבת רכב ונהיגה ברכב ללא ביטוח וללא רישיון.

...

לאור מצבה הכלכלי של משפחתו, לא מופקד כסף בחשבון "הקנטינה" שלו, והוא אף נאלץ לעשות עבודות עבור אסירים אחרים תמורת תמיכתם הכלכלית בו. לנוכח כל האמור, ואף לנוכח עמדת המאשימה עצמה, טען ב"כ הנאשם כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה הנטען ע"י ההגנה.

לנוכח מכלול הנתונים עליהם הצבעתי, לרבות מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירה, נסיבות ביצוע העבירה והענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות התיק שלפניי נע בין 10-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

סיכומו של דבר לאור כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו שהחל ביום 8.11.2022.

כתב האישום המתוקן על פי העובדות בכתב האישום המתוקן, ביום 18.12.2021, סמוך לשעה 23:00, בחנייה של מלון לאונרדו בים המלח, שהה הנאשם תושב הרשות הפלסטינאית ברכב בתחום מדינת ישראל מבלי שהחזיק בידיו אישור כניסה או שהייה כדין.

עיון בחקירת הנאשם והצעירה שהייתה עמו ברכב, במישטרה, מעלה במובהק כי מדובר בפגישה על רקע רומנטי של הנאשם עם חברתו הישראלית, תושבת ירושלים, אשר לדבריה הנה סטודנטית לסיעוד, ידידה של הנאשם, חברתו לעבודה וכי הוא מסייע לה בלימודי הסיעוד.

...

מכלל הדברים האמורים, ובהינתן מידת הפגיעה הנמוכה בערכים המוגנים, סבורני כי ניתן להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, ובשים לב לשיקולי הרתעת הרבים הנדרשים, אלה יקבלו מענה בעיצום כספי ותקופת מאסר על תנאי ממושכת.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 ימי מאסר בפועל בניכוי יומי מעצרו.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן של העסקת תושב הרשות הפלשתינית באיו"ש, אשר שהה בישראל מבלי שקבל לכך אישור כדין, עבירה לפי סעיף 12 ב 2(2) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב -1952.

רע"פ 1746/18 המערער הורשע בעבירת אלימות מדובר בסטודנט למשפטים והפסיקה רלוואנטית לצורך הטענה, שכאשר ישנו גוף מוסמך לידון יש להותיר את ההחלטה בידה של הועדה המוסמכת.

...

גם אם היה כן, אין אני סבור, כי בעת הזו, יש לראות מחיר זה כלא מידתי.

לאחר שעיינתי במכלול הפרמטרים, שהועלו בהקשרה של העבירה ושל הנאשם, הריני לקבוע כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו לאי הרשעה.

לאור נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת וקריאת הכיוון העונשית של בית המשפט העליון, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות האירוע בו הורשע הנאשם במקרה זה הוא בין חודש מאסר לבין 6 חודשי מאסר, שיכול שירוצו בעבודות שירות לצד עונשים נלווים גם כספיים.