היתר כללי להעברת מכתבים

המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות בשיעור 100% החל מיום 7.4.2000, כאשר עד למועד זה, המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע קצבת נכות כללית בשיעור של 30%, החל מיום 1.5.1999.

עכשיו, האישור הזה של המפקח, האם הוא ניתן בעל פה, בקריצה, בכזה איזה מכת מרפק או שהוא ניתן בכתב? ת: זה, תראה, המכתב הזה שמופנה לכל חברות הביטוח זה מכתב מחייב, ש: המכתב הזה אתה, פשוט שזה יהיה לפרוטוקול.

אנו סבורים כי בשקילת ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה כי תביעות מעין אלו, לאובדן כושר עבודה, הועברו לא בכדי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), שם נקבע בית היתר כך: "לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הבטחון הסוצאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין...

...

אנו סבורים כי בשקילת ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה כי תביעות מעין אלו, לאובדן כושר עבודה, הועברו לא בכדי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), שם נקבע בית היתר כך: "לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין...

אנו סבורים כי יש לקחת עובדות אלו בחשבון בעת שאנו שוקלים את גובה ההוצאות שעל התובע לשלם.

יחד עם זאת, בנסיבות התביעה דנן, לאור התנהלות התובע לאורך השנים (לרבות בקשתו לתיקון כתב התביעה בשלהי ההליך), אין אנו סבורים כי התובע כלל אינו נדרש לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור האמור אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

סעיף 12א' להסכם מעגן במפורש, כי לא ישולם לעורך-הדין כל תשלום נוסף למעט הוצאות מאושרות: "לא ישולם על-ידי האגף כל תשלום נוסף על האמור בסעיף 10 לעיל, למעט הוצאות מימוש שאושרו מראש ובכתב על-ידי האחראי ובכללם אגרות בית משפט, הוצאות שמאות, הוצאות פירסום." סעיף 10ו' מעגן עיקרון כללי, אך ברור: "עורך הדין מתחייב בזאת כדלקמן:... לעשות על חשבונו, את כל ההכנות והסידורים הנחוצים לשם ביצוע פעולות המימוש באופן הטוב ביותר, יעיל ולשביעות רצונו המלאה של האגף." בהסכם קיימים הסדרים לגבי סיטואציות בהן לא עלה בידי עורך-הדין או הרשות לגבות חלק כלשהוא מהחוב.

גם בקשר לתיק זה אישר הנאשם, שלא הוגש דו"ח חלוקה (עמ' 877 לפרוטוקול, שורות 1- 9, 25), לא הכחיש שהיה צריך להמשיך לעבוד על התיק, אבל היה במצב שלא נתנו לו לעבוד, היתנכלו לו ופגעו בו. הנאשם העיד בקשר לתיק החייב האחים אלפי – מספר 12 בנספח, כשבתיק זה נותרה יתרה של למעלה מחצי מיליון ₪, לאחר שהמכירה בוצעה בשנת 2008, והנאשם העביר סך של 177,240 ₪ חוב למס רכישה ביום 24.10.10 (ראו מכתב הרשות בת/12א', החתום על-ידי ציון שרעבי, מנהל תחום גובה ראשי בירושלים, מיום 31.12.13).

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

המשיב הבהיר כי לשם כך נערכו ישיבות באספה הכללית של המבקשות 1 ו-2 שבמסגרתן הוענקו לו סמכויות רחבות; ניתן למשיב ייפוי כוח בלתי חוזר שמעניק לו, בין היתר, גם סמכויות בקשר להליך הבוררות ותוצאותיו; המשיב מונה כמנהל הכללי של המבקשות 1 ו-2; וכן הועברו מספר מכתבים בהם אישר המבקש 3, בעל המניות במבקשות 1 ו-2, את ההסכמות שהתגבשו במסגרת הליך הבוררות.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול החומר שבתיק, את החלטת בית המשפט המחוזי ואת טענות המבקשים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

משאלו הם פני הדברים, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, ולפיה "הבקשה נגועה בחוסר ניקיון כפיים". בהעדר תשתית עובדתית ראויה, לא עלה בידי המבקשים להוכיח, בראיות מספקות לכאורה, כי עומדת להם עילת תביעה המצדיקה, כבר בשלב מוקדם זה, לאסור על המשיב לעשות שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ייפוי כוח בלתי חוזר לא ניתן בחלל ריק, אלא משמש בדרך כלל כמכשיר לביצועה של זכות עצמאית שמקורה חיצוני לייפוי הכוח (ראו והשוו: ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199, 205 (1996); ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 745 (2001)).

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

· בסעיפים 1-5 במכתב ב"כ האפוטרופוס הכללי לב"כ התובעת מ-11.11.98 נאמר: "... עו"ד אברהם נאמן... הסכים שהוא יטפל בעיניין הזה מטעמנו [בעיניין נכס המנוחה – י.ג.]... האפוטרופוס הכללי אישר את שכר הטירחה [של עו"ד נאמן – י.ג]. שיעור שכר הטירחה נקבע לאחר מו"מ בגובה של 4% [מהשטח של המנוחה – י.ג]" [מוצג נ/22].

בהוראה הבלתי חוזרת שחתם עו"ד נאמן נאמר: "... מורים לכם [לעריית ת"א – הבעלים הרשומים של החלקה מכוח הפקעה – י.ג] בזה בהוראה בלתי חוזרת להעביר לאזורים את כל זכויותינו מכל מין וסוג שיש לנו עפ"י ההסכם ועפ"י הסכם הפשרה". ההוראה הבלתי חוזרת שנחתמה ב-8.4.87 לא הובאה לאישור ביהמ"ש המחוזי עפ"י חוק האפוטרופוס הכללי.

...

סוף דבר: הנתבעות ישלמו ביחד ולחוד לתובעת תשלום עבור זכויות המנוחה במקרקעין, כאשר תחשיב הסכום שישולם יהיה כדלקמן: הנתונים בעניין הגב' אורנה בר, אחד מהבעלים של המקרקעין, שהובאו ב- ת/4א-ד לעניין מועדי התשלום ולעניין סכומי התשלום בשקלים יחייבו לצורך קביעת סכום החיוב שזכאית לקבל התובעת.

הודעת צד ג' שהוגשה כנגד האפוטרופוס הכללי – נדחית, לאור הצהרת ב"כ אזורים שהובאה בעמ' 6 לפסק.

בהתחשב בכך שחלק נכבד מטיעוני התובעת, לרבות הטיעון שיש לחייב לפי תחשיב של 50% מהסכומים ששילמו הרוכשים - לא התקבלו, ובכך ששולם בפועל ע"י הנתבעות ב-12.12.17 הסכום הנומינלי שלא היה שנוי במחלוקת בסך 2,333,000 ₪, הנתבעות ישלמו ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 90,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

במכתבו השני עו"ד אבידני כתב בין היתר: "כזכור, בשעתו, בשלב התהליך לקבלה לחברות שבו נידרש אישור הוועד, אישור הוועד ניתן – וזאת כאמור בכפוף להחלטה סופית של האספה הכללית.... בהתאם לתקנון האגודה החלטה זו של הוועד אין לה כל תוקף בלא אישור האספה הכללית, שהיא הגוף העליון, הבכיר והמוסמך להכריע בענין ובפניה תובא במועד שנקבע החלטת הוועד. וכל החלטה של האספה תהיה אשר תהיה תחייב" (מוצג מש/32.

בהחלטה שניתנה על ידי הועד באותו יום נכתב בין היתר כך (מוצג מש/41): "1. הואיל ותהליך הקבלה לחברות באגודה, ובכלל זה כל הקשור בהליך רכישת בית ונחלה באגודה ובתהליך העברת הזכויות במינהל מקרקעי ישראל, תלוי ומותנה בהחלטה ואישור של האספה הכללית, ולמען הסר ספק, הוועד מחליט להודיע למשפחת גרנות שכל הפעולות הקשורות מטעם האגודה לשם העברת הזכויות בנחלה על שם גרנות, שהיו מותנות, לאורך כל הדרך, בקבלתם לחברות, בטלות ומבוטלות ובכלל זה ההודעה למינהל.

...

אין בידי לקבל את טענת גרנות שהם החליטו שלא לכלול את שלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בשל הסכמות או הבנות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בשעתו.

כאמור, גרנות טוענים שהייתה הצדקה לכך, ואולם לא שוכנעתי בטענתם זו. השאלה האם גרנות היו חברים באגודה בטרם כינוס האסיפה הכללית היא בעיקרה שאלה משפטית, ואין לה זיקה אישית למי מהנתבעים לשעבר.

יש יסוד להניח, שאם כתב התביעה המתוקן היה מוגש גם נגד שלושת הנתבעים והם היו נוטלים חלק בהליך הממושך שהתקיים בתיק זה עד סופו, התביעה נגדם הייתה נדחית וגרנות היו נדרשים לשלם להם הוצאות בסכום גבוה מכפי שבכוונתי לפסוק עתה.