היתר המצאה מחוץ לתחום כנגד אתר אינטרנט

בהמשך לכך, נקבע כי ההיתקשרות בין צרכנים ישראלים לבין בוקינג נעשית בתחומי ישראל, שכן היא נעשית "באמצעות האנטרנט, דרך אתר בעברית, באמצעות המבקש [המשיב 1 – ע' פ']". לבסוף, בחנה הרשמת את החלופה הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות, שלפיה היתר המצאה יינתן מקום שבו "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". נקבע כי בקשת האישור והתובענה הומצאו למשיבה 2 – חברה ישראלית המפעילה בתי מלון בישראל – כדין; וכי עיון באלה מעלה כי אין מקום לטעון – בשלב זה – כי מדובר בתובענה משוללת יסוד על פניה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות.

בענייננו מצביעה בוקינג על שאלה עקרונית החורגת ממגבלות ההליך שלפנינו: "האם עצם העובדה שאדם בישראל יכול לצפות בפרסום אשר נעשה באתר אינטרנט בינלאומי, מובילה למסקנה שהפרסום בוצע בישראל, וכפועל יוצא – שאתר האינטרנט הבינלאומי כפוף לסמכותם של בתי המשפט בישראל ולדין הישראלי בכל הנוגע לאותו פרסום" (ההדגשות במקור – ע' פ').

הבקשה נדחית אפוא, ומשכך נדחית גם הבקשה לצירוף ראיות ולהשלמת טיעון.

על פי הנטען בתביעה, שבגדרה התבקשה ההמצאה מחוץ לתחום, המערערת מטעה את לקוחותיה הישראליים על ידי הצגת המחיר באתר ללא רכיב המע"מ, שעה שהלקוחות הישראליים המזמינים באמצעותה חדרים בבתי מלון בישראל נדרשים לשלם לבתי המלון מע"מ בנוסף על המחיר ששולם על ידם לחברה על פי הפירסום.

על פי הנטען בתביעה, היתנהלות זו מהוה הפרה של חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 וחוק החוזים האחידים תשמ"ג-1982, ולפיכך נתבעים על ידי המשיב, בנוסף לסעד הכספי, סעד הצהרתי וצו עשה שבמסגרתם יורה בית המשפט למערערת לבטל את התנאים המקפחים בהסכם עימה (תניית השיפוט הזר) ולפרסם אך ורק מחיר הכולל את רכיב המע"מ. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה למתן היתר לבצוע המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהסתמך על תקנה 500(7), 500(4) ו- 500(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

כמו כן הועלו טענות כנגד החלתן של תקנות 500(7) ו- 500(6) כאשר פעילותה של המערערת נעשתה כל כולה באתר אינטרנט זר, המשתמשים באתר באים מכל רחבי העולם והחוזה נכרת בארה"ב. המערערת מלינה על הקביעה לפיה בהקשר לסמכות מקומית ניתן לראות בפירסום שנעשה באנטרנט כאילו נעשה "בכל מקום" (תקנה 500(7)).

...

לאחר שבית המשפט נעתר לבקשה להיתר המצאה, הגישה המערערת בקשה לביטול ההיתר.

לגופו של עניין לנוכח החלטתי בע"א 9006-03-17 Booking com B.V. נ' חוטה ואח', מיום 9.8.2017 (אשר אושר בינתיים על ידי כב' השופט פוגלמן ברע"א 7820/17), התמקדה ב"כ המערערת באבחנה עובדתית הקיימת, כביכול, בין עניין Booking לענייננו וטענה כי, הפרסומים אינם מטעים והמשיב גם לא הוטעה על ידם.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

"כשבית המשפט שואל אותי האם אני עומד על כך שיש שתי חברות מתחרות האחת בוקינג העולמית והשניה חברה שונה שמתחרה בה והיא הבעלים של המערערת אני אומר שלא. כל הצגת הדברים לא מתבססת על עובדות. העובדות הן שיש חברה בשם בוקינג. קום bv ומפנה לס' 2 לערעור והחברה יושבת בהולנד. אין לבית משפט בישראל סמכות לגביה. אז יש החברה ההולנדית בעלת אתר האנטרנט של בוקינג, מתחתיה יש עשרות חברות שמשתמשות בשם בוקינג במדינות שונות עם הסדרים שונים מול ההולנדית. יש אותנו שאנו לא חברת בת של הולנד אלא של חברה זרה אחרת באירופה, למה הולנד עובדת בשיטות כאלה של חברות בנות זה לא פסול. תאגידים בין לאומיים רבים מקימים חברות בנות ונכדות בכל מיני מקומות בעולם וזה לא הופך אותם ליישות אחת. כשבית המשפט שואל אותי האם למשל אחת הסיבות היא מטעמי מסוי אני אומר שיש גם אפשרות אחרת. בארץ יש חברות שמחזיקות בנייני משרדים בבעלותן ויש חברות ניהול ולעיתים הן חברות בנות של בעלות הבניין ולפעמים לא. כשבית המשפט אומר לי שאנו בהליך מינהלי ולא בהליך אזרחי אני אומר שלמשל חברת הניהול עובדת על קוסט פלוס כלומר החברה שנותנת שירותי ניהול הבניין מחייבת את בעלי הבניין בעלות שלה ועוד אחוזים. זה לא הופך את חברת הניהול שעוסקת בנקיון לאחראית על מעשי בעלי הבניין. השיטה פה די דומה, גם המערערת עובדת בשיטה של קוסט פלוס שהיא לגיטימית והרווח שלה מבטא תמורה עבור עבודתה היא נותנת תמיכה , עומדת בקשר עם בתי המלון בארץ, מסייעת להם בפעילות לגבי הצגתם באתר האנטרנט אך היא לא בעלת האתר, היא לא קובעת את התכנים, היא לא הציגה מחיר והיא לא יכולה להציג מחיר. גם אם ייקבע שזה לא תקין וצריך לשנות את זה המערערת לא יכולה לשנות. אין לנו גישה לאתר האנטרנט." כל אלה, עשויים להצדיק ראיית המערערת כתובת להמצאת כתבי בי דין לחברה ההולנדית, אך לא מצדיקים להפוך את התאגיד המשמש ככתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבע עצמו.

אולם, מעיון בסעיפים אלו עולה כי אין בהם כדי לתת תשובה לשאלה מדוע לא להטיל העיצום על החברה ההולנדית כפי שתובעים ייצוגים תובעים בישראל תאגידים זרים, לרבות החברה ההולנדית ואף לא רק בתביעות ייצוגיות, אלא אף בתביעות פשוטות, כגון נגד חברות תעופה זרות ובמיוחד כאשר בימ"ש העליון אישר המצאה מחוץ לתחום של תביעה צרכנית נגד החברה ההולנדית.

...

סוף דבר אשר על כן, בימ"ש מקבל הערעור ומבטל הטלת העיצום.

כמו כן, המשיבה תשלם למערערת שכ"ט ב"כ בסך של 15,000 ₪.

האם יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום למבקשת שמקום מושבה בהולנד? רקע עובדתי המשיבה 1 (להלן: "התובעת") הגישה בקשה להכיר בתובענה כייצוגית כנגד המשיב 2 (להלן: "המלון"), כנגד המבקשת (להלן: "בוקינג") וכנגד המשיבה 3 (להלן יחדיו: "הנתבעים").

ביום 1.1.17 נעתרתי לבקשה ובהחלטתי קבעתי בין היתר, כי התביעה היא תביעה הראויה לטיעון ומעוררת שאלה שיש מקום לידון בה, כי קיימת עילה להמצאה לפי תקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 וכי ישראל היא לכאורה הפורום הנאות לידון בתובענה לאור מבחן מירב הזיקות, מאחר והאתר הוא בשפה העברית ומכוון לקהל הצרכנים בישראל.

באותו עניין, הוגשה תביעה כנגד רשת בתי מלון אשר פירסמה באתר האנטרנט שלה כי מלון הוא בעל חמישה כוכבים, למרות שתקנות בתי המלון שהיו בתוקף באותה עת אסרו על שימוש בדרוג כוכבים.

...

סיכומו של דבר: ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעה.

(ה) סיכום: דין הבקשה לביטול ההחלטה בדבר היתר המצאה לחו"ל לבוקינג, להידחות.

החלטתי ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

(פורסם בנבו, 19.3.2015) (להלן: "עניין אמזון"), שם לא ניתן היתר המצאה נגד אמזון לאור העובדה כי היא רק "פלאטפורמת מסחר". עוד נטען כי אין די כי קרות הנזק יהיה בישראל על מנת לבסס מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, ויש צורך שכל יסודות העוולה יתקיימו בשטח המדינה.

שלישית, לעניין השיקולים הציבוריים, לאור הטענות הכבדות בדבר הפרסומים המשמיצים והמבזים לכאורה שפורסמו נגד המבקשים, הרי שלדעתי ניתן לומר כי ישנו אינטרס לפורום הישראלי להקל על ישראלים הנפגעים מפרסומים נגדם באתרי האנטרנט, לרבות בבלוגים אותם מארחת הפלטפורמה שמפעילה המשיבה, ולבקש להסיר פרסומים אלו ולתבוע את ניזקם בקשר לכך.

...

טענה זו סופה להידחות.

סוף דבר מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל להראות כי קיימת להם תביעה הראויה לטיעון בקשר להתקיימות תקנה 500(7), כי התביעה בעניינה של המשיבה 6 מעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, וכי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות בנסיבות דנן.

המשיבה תשלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪.