היתר בניית שתי פרגולות בקומת הקרקע של בית משותף

בשני ההיתרים נרשם כי הותרה:- "תוספת ממ"ד, חדר עבודה, סלון, מקלחת, פאטיו + פרגולה ושינויים פנימיים בקומת הקרקע בבית מגורים משותף". שני ההיתרים הותנו בכך שהעבודות יבוצעו בהתאם לתקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970 וכן: "בהתאם לנספחים החתומים והמאושרים, המצורפים להיתר זה" לשני ההיתרים צורפה תכנית בניה (גרמושקה בלשון המקצועית הנפוצה, אשר תכונה להלן:- "תשריט") שבו סומן בצבע צהוב כל מה שהיה קיים במקום ומיועד להריסה ובאדום כל הבניה החדשה.

ועדיין, יש במימצא זה, שלא הועמד על ידי התובע לעיון בית המשפט המחוזי, בכדי להקהות את העוקץ מהמסקנה שמבקש התובע כי בית המשפט יסיק מהכרעתו של בית המשפט המחוזי בעירעור התוצאה היא, כי בפועל שני מסמכים שאינם בידי הערייה עד היום לא הוצגו לעיון התובע (המקור ממנו צולמו ת/4 ו- ת/7), וכי בפועל היה בידיו כל הזמן היתר מקורי של הדירה ברח' יהודה הלוי 34/13 שבו יש את אותן מחיקות שמופיעות בת/24 (ההיתר שהציגה הערייה), וכי המחיקה הנה של פרגולת בטון ולא של החומה האחורית.

...

לאחר ששקלתי את הדברים סבור אני כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה אין מקום לחיוב התובע בהוצאות ואבהיר:- התובע אומנם בחר להתנהל בדרך שהעמיסה על המערכת והצדדים, הגיש תביעות נפרדות כנגד כל עובד עירייה, הגיש תביעות שחלקן כפולות, וטען טענות שאינן ממין העניין אולם, אין זו חזות הכל.

יתרה מזאת, סבור אני כי אם הייתה העירייה מתנהלת באופן מסודר, לא מאפשרת לכל אחד לקחת את תיק התכנון והבניה ולהחזיר אותו כך שמסמכים יכולים להעלם או להשתנות, ואם הייתה העירייה דואגת לשמור על התיק כמו שצריך, חלק גדול מהטענות לא היו נשמעות.

לפיכך, ובהתאם לכל אשר נאמר לעיל, כל התביעות נדחות (למעט הדרישה לפיצוי בגין אי קבלת ההיתר לדירה ברח' הודה הלוי 34/8 אשר נמחקת) ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

כתב האישום והכרעת הדין המערער הוא בעלים של שתי דירות צמודות בקומת קרקע של ביניין מגורים, ברחוב יהודה הלוי 34/13 (להלן: "דירה 13") ו-34/8 (להלן: "דירה 8").

בהיתרים משנת 2011 נרשם בדף ההיתר כי "מותר תוספת ממ"ד, חדר עבודה, סלון, מקלחת, פאטיו + פרגולה ושינויים פנימיים בקומת הקרקע בבית מגורים משותף". בהיתר משנת 2014, שניתן כאמור רק לגבי דירה 13 נרשם "הגדלת חדר, שינוי פתחים בחזית צפונית, הריסת קירוי פאטיו, הריסת גדר ותוספת מדרגות, פיתוח שער בגבול הצפוני של המיגרש, הצמדת חלק מחצר משותפת ע"י קיר בלוקים + סככה עד לגובה 1.5 מ' בחזית דרומית בדירה בקומת קרקע בבית מגורים משותף". בית משפט קמא הגדיר את המחלוקת העיקרית בתיק וציין כי היא נוגעת למשמעות ההיתר שאוחז בידיו המערער בפניו – ההיתרים משנת 2011.

מעבר לצורך , שהרי זאת זכותו הבסיסית של נאשם בהליך פלילי, על החשיבות כי המערער יקבל העתק מכל חומר החקירה, ניתן ללמוד מהעובדה שתכנית ההיתר לגבי דירה 8 אשר הוגשה על ידי המשיבה (מבלי שהמערער יראה אותה), שונה מעותק תכנית הבניה שהגיש המערער כראיה! שתיהן תכניות מקוריות אך על התכנית שהגישה המאשימה קיימת מחיקה בטיפקס, בדיוק על השטח נשוא המחלוקת וכתב האישום! נשאלת השאלה, הכיצד יש בידי נאשם להגן על עצמו מפני כתב אישום ולהכין עצמו למשפט, כאשר נימנע ממנו לקבל עותק ראיות עיקריות מראש, וכאשר בקשותיו לקבל את המסמכים נותרת ללא מענה, וגם ללא דיון והחלטה בבקשה לפי סעיף 74 שהגיש? סביר להניח כי בקשותיו הרבות של המערער מבית משפט זה, לאפשר לו להעיד עדה שעובדת בועדה המקומית לתיכנון ולבניה ובקשותיו הרבות לפניי לאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה לגבי אמינותם של המסמכים (בקשות אשר קבעתי שתידונה בפתח הדיון בעירעור), היו נידונות בבית משפט קמא, אילו היו המסמכים התמוהים מונחים בפני המערער בטרם שמיעת הראיות.

...

על כן, החלטתי לקבל את הערער מנימוק זה (לא רק בשלו) ולהורות על זיכויו של המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

מכל מקום, בהכרח המסקנה המחויבת היא כי קיים ספק של ממש, יותר מאשר ספק סביר, אם בוצעה הבניה דנן ללא היתר.

סוף דבר הערעור מתקבל ואני מורה על זיכויו של המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

הנתבעים הנם בעלי זכויות בדירת מגורים בקומה א' של הבית המצויה מעל דירת הגן של התובעים (להלן: דירת הנתבעים"), כאשר מעל דירת הנתבעים דירה נוספת בה מתגוררת מישפחת כהן (להלן: דירת מישפחת כהן").

במסגרת היתר בניה שניתן לבניית חדרי הממ"ד בנו התובעים ללא היתר כדין, תוספת לדירתם ופרגולה בחזית דירתם הממוקמת בקומת הקרקע בבית משותף.

הנתבעים טוענים שהתובעים פנו אל הנתבעים בשנת 2016 בבקשה להסכים לבניית ממ"ד בדירתם אשר יחבר את ממ"ד דיבת התובעים שבקומת הקרקע עם ממ"ד מישפחת כהן המתגוררים בקומה השנייה בבית.

...

התובעים מאשרים כי בין הצדדים הוסכם באותה עת שהנתבעים ישלמו כל אחד הוצאות השתתפות בבניית חדר הממ"ד. הנתבעים ציינו כי היוזמה לבניית חדר הממ"ד היתה של התובעים וכי חרף העובדה שלא היו מעוניינים בכך שכן מדובר באנשים מבוגרים שלא היה להם כל עניין בהוספת חדר נוסף, הסכימו בסופו של יום ואולם בהתאם לתנאים שהוסכמו בין הצדדים.

ניתן לומר שהתובעים ויתרו על זכותם לקבלת סכום כסף נוסף שעה שהוסכם בין הצדדים כי כל דייר ישלם את חלקו בבניית הממ"ד. אציין כי הנתבעים טוענים ששילמו אף מעבר לנדרש ואולם אל הוגשה תביעה שכנגד ולפיכך לא אדון בטענה זו. מבלי להזדקק לשאלה אם לתובעים זכות לקבלת סכום נוסף, אם לאו, הרי שאני סבורה שלאחר שהצדדים סיכמו ביניהם על העלויות של כל אחד מהדיירים לשלם מבלי שדרשו התובעים סכום שסברו כי הוא מגיע להם, הרי שיש לכבד הסכמות הצדדים.

אשר על כן, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

בשני ההיתרים נרשם כי הותרה: "תוספת ממ"ד, חדר עבודה, סלון, מקלחת, פאטיו + פרגולה ושינויים פנימיים בקומת הקרקע בבית מגורים משותף". היתר הבניה המקורי בצרוף גרמושקה מקורית לדירה 34/8 – הוגש וסומן ת/24 צלום היתר הבניה בצרוף צלום גרמושקה לדירה 34/8 – הוגש וסומן נ/9 היתר הבניה המקורי בצרוף גרמושקה מקורית לדירה 34/13 – הוגש וסומן י.ש/2 (כלומר, יעקב שמיר/2).

וראו נימוק זכוי נוסף של בית המשפט המחוזי בפסק דינו נתן משקל רב לכך שהעיריה לא הציגה את התשריט המקורי של דירה 34/13, וראו קביעתו: "..הרי לא הושלמה לטעמי מלאכת הבדיקה, אם יש בראיות כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. לגבי דירה 13 כלל לא הוגשה, ואין בנמצא עד היום בידי המשיבה, תכנית שמהוה חלק בלתי נפרד מהיתר הבנייה...על מנת להוכיח כי ההיתר אינו כולל את הבניה הנדונה, היה על המאשימה להציג את ההיתר כולו ולא רק את דף ההיתר, כדי שניתן יהיה לדעת מה כולל ההיתר המלא. משלא עשתה כן, הרי לא עלה בידה להוכיח כי הבניה אינה כלולה בהיתר והיה מקום להורות על זיכויו של המערער" (פרו' עמ' 6 שורות 19-27).

...

לסיכום דין התביעה נגד הנתבע להידחות הן מחמת חסינות והן לגופה.

בסיפת פסק הדין בבית הדין לעבודה, בתיק 12806-09-18, אליו הפנה התובע בסיכומיו נקבע כדלקמן: "התובע ישלם את הוצאות הנתבעים בסך 25,000 ₪.... בעת פסיקת ההוצאות, הבאנו בחשבון, בין היתר, את התנהלות התובע אשר מגיש באופן חוזר ונשנה הליכים רבים בעניינים שכבר הוכרעו והסתיימו זה מכבר, תוך שהתובע מודע לכך שמדובר בעניינים אשר הוכרעו (ראו פרוטוקול מיום 27.5.19, עמ' 11, ש' 16-18 וכן ש' 24), מנצל לרעה את ההליכים ומשחית משאבי ציבור יקרים באופן שזמן שיפוטי רב מוקצה להליכים שכבר נדונו והוכרעו. עוד הבאנו בחשבון, את התבטאויותיו שלוחות הרסן של התובע כלפי שופטי בית הדין ואת הבקשות הרבות שהוגשו בתיק". גם בתיק דנן התבטא התובע באופן בלתי ראוי כלפי כבוד השופט פורר (ראה החלטתי מיום 24.11.16).

מנגד יש לקחת בחשבון לטובת התובע, את הסכמתו להסתמך על העדויות שנשמעו בהליך האזרחי הקודם והמסמכים שהוגשו שם. בשל כל האמור לעיל אני מחייבת את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך של 10,000 ₪.

מדובר בבית משותף שיש בו 4 דירות, שתיים בכל קומה.

בנייה לא חוקית – צו הריסה שלא קוים מכתבי בית הדין עולה כי עוד בשנת 2003 פתחה הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תיק פקוח נגד הנתבעת, בגין עבירה על הוראות החוק ונשלחו אליה מכתבי התראה בשל בנייה ללא היתר של פרגולה מפלסטיק בשטח של כ- 14 מ"ר על גג קומת הקרקע ופתיחת פתח יציאה לגג קומת הקרקע בחזית ושימוש בגג כמרפסת.

בע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נתניה, מו(5) 727 (31.12.92) נקבע כי "הפרות של דיני התיכנון והבנייה, על דרך של בנייה בלא היתר או מכוח היתר שאינו חוקי או בנגוד לתכנית המיתאר, הוכרו בפסיקה ככאלו המהוות בסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה, במסגרת תביעתו של 'השכן' (משמע - הבעלים או המחזיק של מקרקעין שכנים) כנגד הבונה-המפר". על דברים אלו, חזר בית המשפט העליון בע"א 7727/01 מאיר קרנש נ' יאיר נחומי (פורסם ביום 29.12.02).

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעת : להסיר את הפרגולה המותקנת/בנויה על גג קומת הקרקע בבית המשותף נשוא התביעה ולאיטום/לסגור את פתח היציאה מדירתה אל הגג.

...

מכאן, לאור הודאת התובעים כי הם אלה אשר ביקשו מהנתבעת להעביר את הבלונים לגז ולאור נכונותה להחזירם למקומם הקודם בכפוף לכך שהתובעים ישאו בעלויות הנדרשות לכך, אני מורה לנתבעת להעביר את הבלונים לקומת הקרקע, בכפוף לכך שהתובעים ישאו בעלויות הנדרשות לכך מראש ולפי אסמכתא שתוצג להם ע"י הנתבעת.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעת : להסיר את הפרגולה המותקנת/בנויה על גג קומת הקרקע בבית המשותף נשוא התביעה ולאטום/לסגור את פתח היציאה מדירתה אל הגג.

כדי לאפשר לנתבעת להיערך, אני מורה כי צו יבוצע ע"י הנתבעת תוך 90 יום מהיום.