היתר בניית סוללת אבנים להגנת מצוק חוף

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 2043-05-16 כרמלי ואח' נ' מתחמים מועדפים לדיור ואח' עת"מ 9077-09-16 מסיאס ואח' נ' הוועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים ואח' עת"מ 42352-04-16 עזרא נ' למתחמי דיור מועדפים ואח' עת"מ 42187-04-16 הוועדה המקומית לתיכנון ואח' נ' הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים ואח' לפני כבוד השופט אליהו בכר עותרים בעת"מ 2043-05-16 1. אלון צבי כרמלי 2. דרור בן עמי 3. אורן מיטס 4. רון ברק ת.ז. 02445210 5. רם זאבי 6. ערן תור כולם ע"י ב"כ עוה"ד אורלי אריאב 7. אדם טבע ודין ע"י ב"כ עו"ד ע"י ב"כ עוה"ד אלי בן ארי משיבים בעת"מ 2043-05-16 העותר בעת"מ 42352-04-16 המשיבים בעתירה 42352-04-16 העותרים בעת"מ 9077-06-16 המשיבים בעת"מ 9077-06-16 העותרות בעת"מ 42187-04-16 המשיבים בעת"מ 42187-04-16 1. הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים לדיור 2. הועדה מחוזית לתיכנון ובניה ת"א 3. רשות מקרקעי ישראל שלושתם ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי 4. עריית הרצליה ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בראף ו/או אסף הראל ממשרד עו"ד הררי טויסטר ושות' 5. רשות הטבע והגנים ע"י ב"כ עו"ד אור סיון דרור עזרא 1. הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים לדיור 2. הוועדה לשמירת הסביבה החופית 3. ועדת משנה לעררים של הולחו"ף 4. רשות מקרקעי ישראל 5. רשות הטבע והגנים ע"י ב"כ עוה"ד אור סיון ע"י ב"כ עוה"ד עו"ד הררי טויסטר ושות' 6. ממשלת ישראל 7. ועדת השרים לעינייני דיור המשיבים 1-4 ו-6-7 ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי 1. אנריקו מסיאס 2. יוסף בוכניק ע"י ב"כ עוה"ד יהושע דיאמנט ויעקב כהן. 1. הועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור 2. רשות מקרקעי ישראל שתיהן ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי 3. עריית הרצליה 4. הועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בראף ו/או אסף הראל ממשרד עו"ד הררי טויסטר ושות' 5. הועדה המקומית לתיכנון ובניה חוף השרון 6. מועצה אזורית דרום השרון שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד נשבן 1. עריית הרצליה 2. הועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אילנה בראף ו/או אסף הראל ממשרד עו"ד הררי טויסטר ושות' 1. הועדה לתיכנון מתחמים מועדפים לדיור 2. הוועדה המחוזית לתיכנון ובנהי – מחוז ת"א 3. רשות מקרקעי ישראל 4. רשות הטבע והגנים 5. רשות המים. 6. רישפון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 7. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ. ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד פישר בכר ווהל אוריון ושות' 8. מועצה אזורית חוף השרון. 9. תאגיד מי הרצליה בע"מ. 10. עמותת אדם טבע ודין. 11-15. אנשים פרטיים. 16. 15 דקות-ארגון צרכני לתחבורה ציבורית בישראל (ע"ר) 17-38 אנשים פרטיים. המשיבים 28 ע"י ב"כ עוה"ד אבני. המשיבים 38 ע"י ב"כ עוה"ד שוב. 39. האוניברסיטה העברית בירושלים. 40-42 אנשים פרטיים. 43. עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל 44. עמות תנו לחיות לחיות ע"י ב"כ עוה"ד וולפסון פסק דין

כמו כן, צוין כי בכל הקשור עם הצוות המלווה סמכויותיו יחולו בכל תחום התכנית לרבות שטח הגן הלאומי, כי בהוראות התכנית ייקבע שתכנית הבינוי והפיתוח בגן הלאומי תובא לצוות המלווה, כי תוגדרנה בתכנית סמכויות הצוות המלווה בכל הקשור עם קביעת שלביות הפיתוח ובצוע הגן הלאומי והטיילת, תוך היתייחסות בין היתר לשבילים להולכי רגל וכיו"ב, כי הצוות המלווה ידאג להבטחת מעבר חופשי לציבור בתחום הסביבה החופית וכן יבטיח בדיקות נידרשות והגנה על בטיחות המצוק ופגיעה מינימאלית בו תוך היתייחסות לשבילים במצוק, גישה לחוף ושימושים מותרים בתחום המבצר (ר' החלטת הולחו"ף נספח ע/20 לעתירת כרמלי).

...

. טענה זו אין בידי לקבל.

אם נאמר כי יש 'לשתף' ברווחי ההשבחה מי שלא זכה לה בתכנית גם בדרך של איחוד וחלוקה נמצא כי אין לדבר סוף ויש מקום 'לאחד ולחלק' את הארץ כולה במסגרת תכנון כולל בו יחולקו רווחי ההשבחה בין כל בעלי הקרקעות בארץ, ולא רק בין שכנים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול החלטת אישור התכנית ועל השבתה לשולחן הותמ"ל, על מנת שתדון פעם נוספת בשאלת הפקדתה לאחר קבלת סקר סיכונים מלא באותם נושאים כאמור לעיל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2281/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערים: שמואל אבן זוהר ו-204 אח' (רשימה מצורפת) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 28.2.06 בת"א 2297/01 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב תאריך הישיבה: י"א בשבט תשס"ט (5.2.09) בשם המערערים: עו"ד ש' שוב; עו"ד ה' לביא בשם המשיבה: עו"ד מ' גולן ][]פסק-דין

על אף שפיתוח ערוני באיזור צריפין עלול לפגוע בעקרונות מדיניות התיכנון הארצית בדבר מתן עדיפות לפיתוח הנגב והגליל וצמצום פערים בין איזורי הארץ השונים, מצאה הועדה לנכון לאשר את השינוי, נוכח מספר שיקולים ובהם העובדה שאיזור צריפין כבר בנוי בפועל לצרכי מערכת הבטחון והרצון בהעתקת מחנות צה"ל לדרום הארץ.

השינוי אושר תוך שהועדה קבעה כי "יש מקום לפיתוח השטח בעתיד, וזאת לפני פיתוחו של שטח עתודה לתיכנון, המסומן בתמ"מ 21/3 בסמוך לחוף הים במערב ראשל"צ" (הכוונה למקרקעין נשוא העירעור, כך לדברי בא כוח המשיבה).

כעת נעבור לבחון האם הפגיעה הגלומה בהוצאת צו סגירה אכן מלווה בזכות פיצוי כאמור, ואם לא - מהן השלכות הדבר? תקנה 125 - האם כוללת זכות לפצוי? תקנה 125 לתקנות ההגנה קובעת את החובה לקבל היתר בכתב על מנת להכנס לשטח שהוכרז "שטח מסוגר". התקנה אינה קובעת כל סעד בגין הכרזתו של שטח כ"שטח מסוגר".

...

פועל יוצא מהדברים האמורים הוא, כי דין ערעור זה להידחות, משלא נתבססה זכות משפטית לפיצוי בעלי זכויות בקרקע בגין הפגיעה הנגרמת להם עקב צו סגירת שטח המגביל את תנועותיהם במקרקעיהם.

אני מצטרפת לעמדת חברַי, השופטים דנציגר וג'ובראן, לפיהם דין הערעור להידחות בעניינים הנוספים העולים בו – עילת פיצוי מחמת עשיית עושר ולא במשפט, תביעת פיצוי בגין הפקעת רצועות הדרך, דרישה להשבת מס רכוש, והטענות בדבר נזקים עקב פגיעות תכנוניות.

שלא בדומה לענייננו כאן, בענייני הפקעות, ניתן היה לדלות מתוך החקיקה הקיימת עצמה את המסקנה המתבקשת כי מקום שהמטרה הציבורית ששמשה בסיס להפקעת המקרקעין חדלה להתקיים, כי אז ההפקעה מתבטלת, ויש, ככלל, להחזיר את המקרקעין שהופקעו לבעליהם, או לשלם לו את ערכם (בג"צ 2390/90 קרסיק נ' מדינת ישראל, פד"י נה(2) 625, 702 (2001); והחלטה מיום 9.2.09) (להלן – פרשת קרסיק).

בנוגע לחיפוי באבן של מעטפת המבנה הפנה הנאשם ל נ/12 , בקשה לחידוש היתר 76, ממנה עולה כי אחת הדרישות לצורך חידוש ההיתר הייתה: "החזרת סוג חומרי הבניה בהתאם להיתרים שהוצאו לרבות חפוי חזיתות המבנה באבן ירושלמית." עינת קקון אישרה בעדותה כי בין התנאים לחידוש היתר 76 נידרש לחפות את הקירות החיצוניים.

בין היתר, הפנה לעדויות לפיהן לא ידוע על פרויקטים אחרים שהוקמו בחופי אשקלון ונידרש בעיניינם סקר ימי או חוו"ד של המשרד להגנת הסביבה על מנת לקבל היתר בניה וכן לעדויות לפיהן לא ידוע על מקומות נוספים שניתנה הוראה לנתק אותם מדרכי הגישה ומתשתיות המים והחשמל בשל עבירות בניה.

מסוכנות המצוק והדרישה לסקר ימי ולחוות דעת של המשרד להגנת הסביבה בהתאם לגירסתו של מהנדס העיר, הסיבה העיקרית בעטיה לא ניתן לתת לנאשם היתר בניה נעוצה בפוטנציאל הסיכון הגלום במיקום הסוכה הלבנה.

...

מכלול נתונים אלו שיפורטו להלן הביא אותי למסקנה כי לא ראוי להרשיע את הנאשם בהליך זה. המענה לכתב האישום במענה לכתב האישום נטען כי המניע להגשת כתב האישום הנו רצון מהנדס העיר להתעמר בנאשם על רקע פיטורי אשת מהנדס העיר מהחברה הכלכלית לאשקלון והטלת האחריות לפיטוריה על הנאשם.

ממכלול הנסיבות שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג ביותר ממנו עולה כי קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.

עוד נקבע כי: "מאחר ואין לאפשר מצב בו לא יתאפשר למשיבים להוכיח טענתם כי לא עברו עבירות בניה, ...תחילת תוקף הצו מיום 1.2.2013 וייכנס לתוקף בתנאי שעד לאותו מועד יוגש כתב אישום בגין עבירות הבניה והשימוש המיוחסות למשיבים." לאור המסקנה כי יש לבטל את כתב האישום ומאחר ומצאתי כי לגבי חלק הארי מהאישומים יש לזכות את הנאשם, אין הצדקה להמשך קיומו של צו הפסקת השימוש הגורף.

אמנם ביטול כתב האישום אינו מקנה לנאשם היתר בניה ושימוש למבנה במצבו היום, אולם מכלול הנסיבות מלמדות כי הבניה תואמת בעיקרה להיתרים ישנים למתחם ועל כן אני מורה על ביטול צו הפסקת השימוש מיום 2.12.12.

כן דרש לצפות את הבניין באבן ירושלמית ואף לעמוד בתנאי כיבוי אש. המשיב הוסיף כי "קבלתי אישור מכיבוי אש ולא קבלתי מדוד ירון. הועלו דרישות נוספות. ביקש ממני לעשות מעקות שהורשעתי עליהם...התנאים כדי לחדש תנאים, כיבוי אש, דרכי גישה, מעקות זכוכית בגובה תקני, כך ביקשה הערייה ואחר כך הרשיעה אותי, משטח מצעים ודרכי גישה ותמצא דרך להרשיע. סקר ימי תצלם את קרקעית הים, תצלם את המצוקים משני הכיוונים, בלילה אל תאיר כדי לא לסנוור את הצבים, אם תקרא מה נידרשתי כדי לקבל היתר 76, בכיתי" (עמ' 421-422, ש' 32-35, 1-3).

נאמר כי מן הראוי היה להנפיק היתר בניה בהתאם להיתר משנת 1976 "בדחיפות", וכי אין צורך באישור איגוד ערים לאיכות הסביבה לעניין זה. יחד עם זאת, הועדה מצאה כי יש ממש בהתנגדות להיתר לגבי חלקי הבניה הסמוכים לים, ונאמר שלא ניתן להוציא היתר בניה, נוכח המחלוקת הקניינית ובעיקר משום החששות המוצדקים בהקשר להגנת הסביבה והגנה על הצוק.

המערערת (בהודעתה מיום 9.12.18) מפנה לת"פ (נתניה) 2114/01 מועצה אזורית עמק חפר נ' רוזנבלט ואח' (24.3.10), שם הושת מאסר על תנאי בן חודשיים עם קנס בן 200,000 ₪ על מי ש"רק" יצק משטח בטון בשטח של כ- 180 מ"ר על גבי קלונסאות במצוק בית ינאי על חוף הים, ומבקשת ללמוד כי עונשו של המשיב צריך להיות חמור בהרבה, בשים לב להקף הבניה אצלנו.

...

המשיב אמנם שאף לבנות מבנה רחב יותר ממה שהיה בעבר, אך בסופו של דבר, המשיב שיקם מבנה שהיה קיים בעבר, בקנה מידה המתאים להיתרים שניתנו בעבר.

לסיכום, אם גזר דין זה ישמש כאמת מידה, הרי שהקנס אצלנו צריך להיות קל יותר מאותו עניין, אך נגזר ממנו.

לעניין ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המערער, הערעור מתקבל חלקית, הקנס המושת על המערער יועמד על 240,000 ₪.

מדובר בעבודה הכוללת סלילת שבילים מרוצפים לאורך כ-59- מ' בחוף הרצלייה, ממלון **** ועד "מגדל הצוק". לטענת העותרים, ההיתר הוא לריצוף ויציקת בטון בשטח כולל של 5,000 מ"ר וכן להקמה של מעל 700 מ' של קירות, מדרגות, עמודי בטון, גופי תאורה ועוד.

ועדת הערר התירה למשרד להגנת הסביבה להגיש חוות דעת מקצועית של המומחה דר. דב צביאלי, בענין הפגיעה האפשרית בחוף הים כתוצאה מבניית הטיילת (חוות הדעת צורפה כנספח 4 לתגובת המשיבות 1-2 לבקשה לצוו ביניים).

בית המשפט העליון קבע בהקשר זה בענין בתי הזיקוק כי "אשר לצורה שילבש הפרוט, פי שציין חברי (פסקה 15) יתכן לעיתים שגם תוכנית מתאר מקומית תהיה 'מפורטת' והעיקר הוא המהות". ועדת הערר לתיכנון ובנייה מחוז מרכז קבעה בהקשר זה במסגרת ערר 388/05 עו"ד יואל בורשטיין נ. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה רעננה כי: "מובן כי דרגות הפרוט בתוכניות בכלל ובתוכניות מפורטות בפרט, הן שונות מתוכנית לתוכנית. לעיתים תוכנית מפורטת מגיעה לפירוט עד רמת סוג האבן, פרטי גדרות, חזיתות וצורתן, סוג חומרי הבנייה וכיו"ב, ולעיתים תוכנית, הנחשבת מפורטת המאפשרת הוצאת היתרי בנייה לפי הוראות הבנייה שבה, מסתפקת בקביעות קוי בנין, אחוזי בנייה וייעודים המוגדרים באופן לקוני ביותר". בחינת מידת הפרוט הנדרשת צריכה אם כן להיקבע לאור מכלול הנסיבות.

...

יחד עם זאת, אני סבורה כי במקרה דנן מדובר בשאלה משפטית לגבי סמכותה של רשות הרישוי במתן היתרי בנייה לאור תוכנית המתאר ורמת הפירוט בה. בשאלה משפטית–פרשנית כזו יכול בית המשפט להתערב, בניגוד להחלטות מקצועיות של גופי התכנון, בהן בית המשפט ממעט להתערב.

סוף דבר - העתירה מתקבלת.

אני קובעת כי היתר הבנייה 20110290 לביצוע עבודות הבנייה בחוף זבולון הוא בטל, וכן כי החלטת ועדת הערר בעררים ביחס להיתר זה היא בטלה.