ביום 1.12.08 נגזר דינו של המשיב ובו הוא נצטווה, בין היתר, להתאים להיתר בניה ביצוע עבודות של סגירת מרפסת בחומר קל ובצוע שימוש חורג בדירת מגורים לישיבה, בדירה בקומה ב' ברחוב בית וגן 99 בירושלים (להלן: "הנכס"), לרבות באמצעות הריסה והפסקת השמוש החורג, וזאת לא יאוחר מיום 1.7.09.
...
המסקנה היא, איפא, שטענה של הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית יכולה להשפיע על קביעת מתחם העונש ההולם או על קביעת העונש המתאים בגדרי המתחם לפי עקרונות תיקון 113.
בשים לב למאסר על תנאי המכביד שהטיל עליו בית משפט קמא, ולכך שבית משפט קמא קבע שהצו יכנס לתוקף בתוך 30 ימים, ובפועל המבנה נהרס, ומאחר שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשמים, גם כאשר הערעור על קולת העונש מתקבל, ולנוכח מכלול השיקולים שפורטו על-ידי, כאמור, החלטתי להטיל סכום קנס ברף התחתון של המתחם, קרי 10,000 ₪ (או חודשיים מאסר תחתיו.
אומנם טוענת המערערת, כי המשיב השתמש לרעה בהליכי משפט כדי להאריך ולסרבל את הדיון בעניינו, ובנסיבות כאלה ניתן לשקול הטלת הוצאות גם כאשר עסקינן בהליך פלילי, אולם לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק הטלת הוצאות בנסיבות התנהלות הדיון בתיק זה. בנוסף, בשים לב לסכום הקנס שהושת על המשיב, ומאחר שכאמור, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה.
סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו.
