היתר בנייה ללא הסכמת שכנים

בפועל, מעדותם של שני הצדדים עולה כי הבנייה שביצעו הנתבעים איננה פרגולה, אלא שטח בנייה רחב ידיים, ללא הסכמת שכנים וללא היתר כדין.

...

טענות ההגנה עפ"י כתב ההגנה הנתבעים סבורים כי דין התביעה להידחות וטענו בכתב ההגנה להסכמה מלאה מטעם התובעים שניתנה לנתבעים מרצון ולפני תחילת הבנייה.

זאת ועוד – מקובלת עליי טענת התובעים כי מדובר בבנייה המשנה באופן ניכר את חזית הבניין.

אינני מקבלת טענה זו. אין המדובר בהרחבה דומה.

על כן אני נעתרת לסעד המבוקש בכתב התביעה, באופן חלקי ומורה לנתבעים לסלק את הבנייה כפי שהוגדרה בפתיח פסק הדין, דהיינו הסככה שהותקנה על ידי הנתבעים והמוצמדת לקירות החיצוניים של המבנה וזאת תוך 45 ימים ולהשיב את הקיר החיצוני למצבו המקורי.

התובע הטיל את האחריות על התאגיד, שלא התריע בפניו כי קיים במקרקעין קו ביוב וטען כי הקו הונח ללא היתר בניה, ללא הסכמה או הרשאה ובנגוד לחוק הביוב ותקנותיו.

עיקר הדברים בסעיף 4 למכתב, שם נרשם, כי "מבלי לגרוע מהאמור, לפנים משורת הדין התאגיד הציע למרשיך להעתיק, על חשבון התאגיד, את הקטע שחורג מקוו הבנייה ומפריע למימוש זכויות הבנייה, ולהתקינו בתחום הנסיגה בצד הצפוני של החלקה עד הכביש בחזית המערבית. לצערנו, מרשיך לא הסכימו להטיית הקו בצורה הנ"ל, ודרשו שהקו יונח במגרשו של השכן, כמובן שהתאגיד היתנגד לבקשה זו. התאגיד שב וחוזר על הצעתו, לפנים משורת הדין, להעתיק את הקטע החורג לתחום הנסיגה בתוך המיגרש של מרשיך מוכן לבצע את העבודה תוך פרק זמן קצר ועל חשבון התאגיד, בכפוף לחתימת מרשיך על כתב העידר תביעות". נמצא, איפוא, כי בסוף חודש יוני 2020 הודיע התאגיד לתובע, פעם נוספת, כי הוא מוכן לבצע העתקה של הקו, על חשבונו, לתוואי שבין גבול מיגרש לקו הבניין במקרקעין.

...

סיכומו של דבר, אין בידי התובע מס' 1 עילת תביעה נגד התאגיד בהתייחס לקו הביוב הישן.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

כפי שעולה מחומר הראיות, הועדה המקומית היתנתה את מתן אישור הבנייה לחזית המערבית, בהסכמה מלאה של השכנים, וככל שלא - אז יבצע הנתבע "משלוח הודעות לפי סעיף 2ב'". דרישת הועדה המקומית היא הגיונית וברורה בנסיבות העניין, הן נוכח טיב המבוקש (הרחבת דירה על המשתמע מכך מבחינת הגריעה מזכויות הבנייה והפגיעה ברכוש המשותף) הן נוכח טיב וריבוי ההתנגדויות שהיו.

בכל אופן, הואיל והתברר, כי אכן בוצעה על-ידי התובעים עבודת בנייה של חדר מגורים ללא היתר כדין, גם אם זה בוצע בשטח שהוא בבעלותם המלאה של התובעים ולא ברכוש המשותף וגם אם האמור ככל הנראה לא היוה מיטרד בעבר לרוב השכנים אלא לנתבעים עד הגשת תביעתם, הרי יש לומר את הדברים באופן ברור וצלול - מדובר בבנייה בלתי חוקית בחזית ביניין משותף, על כל הנגזר מכך.

...

על-יסוד האמור, נדחית בזאת טענת הנתבעים לפיה השטח המבונה האמור או הקרקע שלו, הם רכוש משותף.

יוצא אפוא, כי גם לפי עדות התובע עצמו, לא מדובר כלשונו ב-"מחסנון" כמשמעותו הפשוטה של "מחסן", אלא בחדר מגורים, ואולי אף ביחידת מגורים עצמאית, לכל דבר ועניין.

לפי טענות התובעים בסיכומיהם (סעיף 91) החדר האמור "...נאטם על פי דרישת העירייה לפני 7 שנים ונסגר, ואין בכוונת התובעים לעשות בו כל שימוש עד להוצאת היתר למחסן". מנגד, טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי התובעים הם "עברייני בנייה מורשעים" (סעיף 64 בכתב סיכומיהם וכך גם בעדות הנתבע: שורות 27-26, עמוד 148).

אלא שכאמור, בנית המרפסת על ידי המשיבה טעונה גם היתר בניה ולא רק הסכמת יתר השכנים, ומכל מקום, גם טענת המשיבה לקיומה של הסכמה מכללא שכזו, אם ניתן כלל להגיע להסכמה מעין זו, אינה מבוססת עובדתית כשלעצמה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה שהגישו המבקשים לפי פקודת בזיון בית המשפט ולכוף על המשיבה את קיום חיוביה בהתאם לפסק הדין, הכל כמפורט להלן.

לפיכך, אני מורה, כי על המשיבה לפעול כפי שציווה עליה פסק הדין וזאת בתוך 60 ימים מהיום.

המסמך האחד הוא הסכם השתוף מיום 29.12.2022 בו נקבע בסעיף 7.2 כך: "...בתקנון הבית המשותף ייקבע כי השמוש בכל אחד מחלקי הבניין ישמש למגורים בלבד ולא לשום שימוש אחר, ובנוסף לכך תיאסר כל בניה הפוגעת בחזותו החיצונית של הבניין ללא הסכמת שאר הדיירים". עוד הודגש והובהר בהסכם השתוף, כי זכויות אשר יועברו לצד שלישי כלשהוא, יהפכו את הצד השלישי לצד להסכם השתוף כך שהוראות ההסכם יחולו גם עליו.

ביחס לטענות שטראובר בעיניין הפרגולה, בין היתר באשר לביטול כתב האישום והעדר הצורך בקבלת היתרים, אבקש להבהיר ולחדד, כי אף אם כך הם פני הדברים, ואיני קובעת מסמרות בעיניין, הרי שאין בכך כדי לרפא את הפגם ביחס להיעדר הסכמת השכנים.

בנקודה זו אני מוצאת לנכון להוסיף, כי ככל שקיימות חריגות גם אצל מישפחת שיבר, וחריגות אלה בוצעו בסטייה מהיתרי הבניה או בנגוד להסכמת הדיירים המתחייבת לפי התקנון, הרי שגם שיבר נדרשים להשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה במועד סיום הבנייה.

...

אין ספק כי בכל אחד מהסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד קיימת סטייה מחזות הבית כפי שהייתה בתום הבנייה וקיימים שינויים שאינם רק שינויים פנימיים, ממועד האכלוס ועד לרגע זה. בנסיבות אלה, ומאחר שהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמות, אין מנוס מקבלת התביעה ומהשבת המצב לקדמותו.

סיכומו של דבר, כפי שהוסבר מעלה, ועל בסיס הצטברות הראיות שנפרשו בפניי, לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ושקלתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעות שתיהן להתקבל.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת כך שחדר העגלות יהיה מעתה בשימוש משותף לכלל הדיירים כראוי לרכוש משותף, ולא יהיה בשימושו הייחודי של שיבר.