היתר בנייה לביצוע הריסה חפירה ותיחום

חוק התיכנון והבניה מגדיר את המונח "ביניין" בהגדרה רחבה הכוללת "כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר" ולרבות "קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל". זאת ועוד ובהתאם להלכה הפסוקה, פורש המונח "בנין" בהרחבה בהתאם לתכלית להוראות החוק.

אכן, לא כל חפירת גומחה קטנה בקרקע מחייבת היתר בניה, אלא שבהתאם להלכה זו פעולות ייעור מחייבות היתר.

מכל מקום – ובאשר להליך שלפני – אין בחשש זה שהועלה כדי לאפשר המשך העבודה, אשר כאמור לעיל מצאתי שהיא טעונה היתר ומכאן שביצועה ללא היתר מהוה "עבודה אסורה". חלקו של הצוו המתייחס להכנה לבצוע עבודות נוספות באשר לבינוי המפורט בצו שהפסקתו מתבקשת, הרי שזה מחולק לשניים: הפסקת עבודות הריסת מיגרשי הטניס (בלשון הצוו "החלו בעבודות להריסת מיגרשי הטניס") והפסקת עבודות נוספות שהחלה "הכנה" אליהן (בהקשר זה נאמר בצו כי "מצב הבניה הוא טרם החלו בעבודות בכר הדשא").

...

באשר להפניית ב"כ המבקשת לבג"ץ 288/00 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פ''ד נה(5) 673, אציין כי פסק דין זה תומך דווקא במסקנה האמורה.

אוסיף שלצד הבחינה האמורה, גם התמונה הכוללת תומכת במסקנה שמדובר בעבודות הטעונות היתר.

הנה כי כן, לא הוכח שהעבודה בוצעה כדין ולא מצאתי שקיים פגם חמור בצו המחייב את ביטולו ובהיבט זה הבקשה נדחית.

לטענתה, המבקשת כלל אינה בעלת כשרות משפטית כצד להליך, בהתאם לס. 69 לחוק המקרקעין, אשר תוחם את גבולות הכשרות המשפטית של נציגות הבית המשותף לעניינים הנוגעים להחזקתו וניהולו של בית המשותף.

לטענת המשיבה, העבודות מתבצעות בהתאם להיתר הבנייה שהיתקבל, והחציבה אשר בוצעה בין החלקות היא בשרידי קיר ישן, שנהרס מיד עם תחילת ביצוע העבודות, מתוך כוונה לבנות קיר חדש לרווחת בעלי שתי החלקות.

לטענת המשיבה, אין ליתן צו מניעה מקום שבו העבודות כבר בוצעו לרבות החפירה והריסת הקיר המפריד שכן, בנסיבות אלו, מדובר בצו תאורטי בלבד.

...

ראה רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ. יצחק אמר ואח' (ניתן ביום 30/4/01).לעניין זה, אף אם אניח כי חלף פרק זמן של חודש ימים ממועד הצבת הגדר ועד להגשת הבקשה למתן סעד זמני וכן כתב התביעה, שוכנעתי כי המשך בנייה בחלקת המבקשת (חלקה מס' 11), ככל שקיימת, מקימה סכנה ממשית ליכולתה להשיב את המצב לקדמותו, לולא יינתן הסעד הזמני בטרם שמיעת ובירור מלוא הטענות אשר מצויות בפי הצדדים.

לא שוכנעתי כי מתן הצו יפגע במידה אשר עולה על הנדרש בזכויותיה של המשיבה, אשר רשאית להמשיך בפעולות הבנייה בחלקתה ועל פי היתר הבנייה.

סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה למתן צו זמני באופן חלקי.

" בהחלטתו קבע בית-משפט קמא כי השטח בו בוצעו העבודות עונה להגדרת "ביניין". סעיף 1 לחוק מגדיר "ביניין" כ"כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות – (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל;".

וראו לעניין זה גם ע"פ (מחוזי חיפה) 14280-02-10, זראע נ' ועדה מקומית לתיכנון שומרון (11.2.2010), שגם אליו הפנה בית-משפט קמא, שם קבע בית המשפט כי "צו הריסה מינהלי אינו מתייחס במקרה זה, וכך גם במקרים אחרים, אך ורק לאותם פריטים המכונים בשפת העם כ'בניה'. ככל שהדבר נוגע לחוק התיכנון והבניה, הרי שגם הוספת מצעים על הקרקע, ביצוע של פעולות המשנות את פני המקרקעין, הן פעולות בניה וכאשר מבוצעות כאלה ללא אישור, ניתן להוציא צו מינהלי לביטולם בדרך של השבת המצב לקדמותו, קודם לבצוע אותן פעולות...". על פי פרשנות זו, לכאורה ניתן לראות במשטח אותו החלה המערערת להרוס "ביניין". לטעמי, על אף ההגדרה הרחבה של "ביניין", ספק אם המשטח בו נעשו עבודות ההריסה עונה על הגדרת "ביניין". נראה כי מדובר במשטח שהוקם בפעולות "בנייה", להבדיל מ"ביניין"; וכי הריסתו הנה בבחינת עבודה בקרקע, כמפורט בסעיף 145א(3) לחוק, וחפירה המשנה את פני הקרקע, כמפורט בתקנה 1.

...

עוד נקבע כי עבודות ההריסה שבוצעו, נועדו לשנות את הבינוי הקיים ולהשפיע על השימוש בו; וכי עבודות ההריסה עשויות להותיר בשטח מפגע "ומכאן שקיימת חשיבות בהסדרת העבודות". בעוד שלגבי מגרשי הטניס מצא בית המשפט כי בוצעה עבודה אסורה וכי בכוונת המערערת להמשיך בעבודה זו, בכל הנוגע לעבודות נוספות אליהן התייחס הצו, עבודות ב"כרי דשא", קבע בית המשפט כי לא נמצאה תמיכה לטענה לביצוע עבודה אסורה, וכי לא הייתה כוונה לבצע עבודות "למעט במתחם המוגדר של מגרשי הטניס", ולפיכך ראוי לצמצם את הצו כך שיחול על עבודות הריסה במתחם הטניס בלבד.

בסיכומו של דבר, הצו, שנועד למנוע הריסה של מגרשי הטניס ללא היתר, היה מוצדק.

לפיכך, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לאשר את הצו המנהלי על אף הפגמים שנפלו בו. נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

התובעים טענו בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט בתאריך 15.11.2019, כי הנתבע בנה את דירת מגוריו תוך ביצוע חריגות בנייה, וכי בתאריך 26.7.2019 הועדה המקומית לתו"ב הוציאה צו מנהלי להפסקת עבודות הבנייה שאותן ביצע הנתבע (סטייה מהיתר, בניית פרגולה בסטייה בהיתר במקום בניית עמודים וקורות מחומר קל, אי בניית חנייה לפי היתר בנייה בחזית ועוד), ובשל כך עתרו למתן צו הצהרתי המורה על פינוי דרך הגישה למגרשם ולהריסת הבנייה החורגת שאותה ביצע הנתבע.

בתאריך 19.12.2019 הוגשה על ידי התובעים בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, שאליה אף צורפו תמונות ושמהן עלה לכאורה כי הנתבע המשיך לבצע עבודות בנייה במקום, ובכלל זאת גם חפירת תעלה אשר חסמה את דרך הגישה לביתם של התובעים.

בכל הנוגע לפינה הצפון-מערבית, אשר מיקומה סומן במפה אשר הוגשה לתיק בית המשפט, הוסכם כי הנתבע יתאים את הבינוי הקיים וכן גם את הגדר ההיקפית בתוך פרק זמן של חצי שנה בהתאם לסימון אשר צוין במפה אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש (קו בצבע סגול) ואשר תוחם את גבול המיגרש.

...

מאחר ולא עלה בידי הנתבע להפריך את טענות התובעים וכן גם את נציגי העירייה הרי שבהתאם להוראת סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט הנני מורה לנתבע לבצע את ההתאמה הנדרשת בתוך 90 יום מהיום כפי שנקבעה במסגרת פסה"ד מיום 14.1.2020.

סוף דבר : הבקשה מתקבלת.

ככל שההפרה תמשיך לעמוד בעינה החל מהמועד שנקבע על ידי בית המשפט או אז ישלם הנתבע לתובעים קנס כספי בשיעור של 500 ₪ ליום עד להסרת ההפרה.

טענות הצדדים באשר לתביעה העיקרית טוענים התובעים כי הנתבע ביצע עבירות בניה במקרקעין, פעל בהם ועשה שימוש ללא קבלת היתרים הדרושים על פי דין, לא כיבד את הצוים המנהליים ואת ההחלטות השיפוטיות בעיניין הריסת המבנים הבלתי חוקיים שניתנו כנגדו, ולא השיב את מצב המקרקעין לקדמותו, ולפיכך עליו לשפות את התובעים בגין העלויות שנאלצו להוציא לאכיפת הצוים; זאת מכוח העילות של עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.

סעיף 34 חוק תיכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן "חוק התיכנון הירדני") מגדיר באופן רחב למדי את הבניה הטעונה רשוי, ובין היתר נכלל בהגדרה זו "השמוש בבניין ובקרקע למטרה שונה מהמטרות המותרות", "חפירות, הריסה ומילוי", "הקמת דרכים, קירות וגדרות וכל עבודה הנדסית...". הנתבע נתלה בהמשך הסעיף הקובע כי הביטוי "בינוי" אינו כולל את השמוש בקרקע כלשהיא למטרה חקלאית באזורים המיועדים לכך.

בסיכומי התביעה שכנגד מעלה הנתבע שתי טענות עיקריות: האחת, טענה לפיה צו התיחום טרם ניכנס לתוקפו והוא אף אינו חל על תושב קבע של המקום; והשניה, טענה לפיה לא היה מקום לבצע את הפינוי תוך חילול שבת וחג, שכן לא היה כל סיכון ביטחוני בהישארות במקום.

...

הנתבע ישלם לתובעים סך של 80,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה (10.3.2021) ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתחשב בסכום שנפסק, בדחיית התביעה שכנגד, ובקיומם של 5 דיונים בהליך, ישלם הנתבע לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ והוצאות משפט.