בעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' אברהם עודד (30.10.2016) עמד בית המשפט העליון על ההיתנגשות בין האינטרסים המנוגדים הטמונה לא אחת בבקשות למתן היתר הבניה בהתאם להוראות תמ"א 38, באומרו את הדברים הבאים:
"תוכנית המתאר הארצית לחזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה – תמ"א 38 (להלן: תמ"א 38 או התוכנית), נועדה לעודד בעלי זכויות במקרקעין לחזק מבנים שבשליטתם מפני רעידות אדמה. המטרה של חזוק המבנים מושגת על-ידי מתן תמריצים כלכליים שונים, ובין היתר, באמצעות תוספות בניה שיותרו במסגרת החיזוק (סעיף 2.3 לתוכנית). בתוך כך, התוכנית מאפשרת ליתן היתר בניה לחזוק מבנה, הכולל חריגה מגובה ומקווי הבניין המותרים, על פי תוכנית מתאר שחלה על הקרקע (סעיף 10.1 לתוכנית). הדבר יוצר, לעיתים, היתנגשות בלתי נמנעת בין האנטרס המצדד ביישומה של תמ"א 38, לבין הסדרים תיכנוניים פרטניים אשר חלים על המבנים, בהם נידרש לבצע חזוק. בתווך עומד גם האנטרס הפרטי של דיירים מסוימים באותו ביניין או במבנים סמוכים, המבקשים למנוע פגיעה בזכויותיהם ולשמור על איכות חייהם".
לאור החשיבות הרבה שבהתמודדות עם הסיכונים הנובעים מאפשרות התרחשותן של רעידות אדמה, ביקש המחוקק להעניק תמריצים כלכליים ותכנוניים שונים במסגרת תמ"א 38 כגון: תוספות בניה; ניצול זכויות בניה בבנייני מגורים לשם הוספת דירות חדשות; אפשרות לחרוג ממספר יחידות הדיור, מספר הקומות, ומקווי הבניין הקבועים בתכניות החלות על המיגרש, ועוד (ראו: מיכה גדרון ואהרן נמדר תמ"א 38 39 (2012) (להלן: "גדרון ונמדר")).
...
העותרת טענה, כאמור, כי ועדת הערר לא נתנה דעתה לסוגיית ההפליה, אך נראה כי אף לכך התייחסה הועדה בקובעה (פסקה 27 להחלטה) כי ".. לא מצאנו בדוגמאות שהביאה העוררת כל הצדקה לקביעת קו בניין שונה מזה שנקבע על ידי הועדה המקומית בנסיבות המסוימות של מקרה זה..".
אשר לטענת העותרת לפיה צמצום רוחב הממ"דים ל-1.80 מ' נעשה לאחר קבלת עמדת פיקוד העורף בסוגיה, וכאשר לא ברור אילו נתונים הוצגו בפניו, מקבל אני את טענת המשיבות לפיה מדובר ב"שינוי חזית".
סוף דבר
לאור האמור, המסקנה היא כי המקרה שלפניי אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט בהחלטת ועדת הערר, ולפיכך דין העתירה להידחות.
העותרת תשלם למשיבות הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דין בערכאה זו בסכום של 20,000 ₪ לכל אחת מהן.
