היתר בדיעבד להתקנת אנטנות סלולריות

התובעים טוענים כי התברר להם בדיעבד שהנתבע הוליך אותם שולל לכל אורך הדרך, כאשר מלכתחילה הוא ביקש את השמוש במרפסת במטרה להתקין בה אנטנה וסיפוריו בדבר התקנת קולט שמש, היו שקר גס, כשבאותו זמן ביצעו הכנה להתקנת האנטנה.

התובעים טוענים כי הנתבע איפשר לאנשים זרים להיכנס לדירה ששכרו ללא רשותם ובהעדרם, לחדור חדירה גסה לרשות הפרט שלהם ולהתקין אנטנה סלולארית ללא הסכמתם.

...

מבחינה זו, ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת לנתבע, נדחית.

סוף דבר 74.

הנתבע ישלם לתובעים פיצוי כולל בסך 5,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי כולל בסך 2,000 ש"ח. הנתבע ישלם לתובעים את הסך של 300 ש"ח ולנתבעת את הסך של 250 ש"ח, שנפסקו בהחלטה מיום 29.11.06 בגין כך שהנתבע לא התייצב לדיון באותו יום.

כך, גם לא הוכח כי עבודת הנתבעת כללה את אחת מהפעולות המפורטות בתת ענף "התקנת מיתקני תיקשורת" (התקנת מערכות תיקשורת חוץ ופנים, קוי תיקשורת למחשבים, התקנת אנטנות רדיו וטלויזיה, התקנת צלחות לויין וכו') שתכליתן לשרת את הבנין.

על רקע האמור נבהיר כי החלתו של צו הרחבה על צדדים להסכם עבודה באופן רטרואקטיבי, תוך היתערבות בהסכמה שלפיה כילכלו הצדדים את צעדיהם במשך שנים, עשויה להיות כרוכה בנטל כלכלי כבד על המעביד, שכן מטבע הדברים יש לה השלכה גם על עובדים נוספים.

גם כאשר מדובר על התקנת מיתקני תיקשורת עניין לנו במתקני תיקשורת מן הסוג שנועד לשרת את המשתמשים בבנין, ולא במתקנים שתכליתם לשפר את הרשת הסלולארית והם מותקנים על גבי המבנה (ר' לעיל פירוט התקנת תיקשורת - תת ענף 4536).

לטענתו, בהתאם לכך, כבר בחודש 10/11 הגיש בכתב את בקשתו לחופשה החל מיום 19.12.11, תוך ניצול מלוא ימי החופשה אשר יעמדו לזכותו, ובקשה זו אושרה מידית על ידי מר קורטובסקי ואף נרשמה במחשבי הנתבעת (ראו גם עדותו- עמ' 6 לפרוטוקול).

...

במכתב נוסף, מיום 24.1.11, התייחסה ב"כ התובע לטענות ב"כ הנתבעת, וסיכמה את דרישותיה כדלקמן: "לאור כל האמור לעיל, מרשתך נדרשת כדלקמן:

קרן השתלמות: לאור קביעתנו כי צווי ההרחבה לא חלים בעניינו של התובע, הרי שגם תביעתו ברכיב זה נדחית.

על כן, תביעתו ברכיב זה נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/4/12 ועד לפירעון: פיצויי פיטורים בסך 20,910 ₪.

הנתבעת צירפה אישור שבתאריך 11.7.1979 הותקן קו טלפון אצל הדייר סולומון גניס.

אולם בשל חלוף הזמן והעובדה שלא היא התקינה את מתקן התיקשורת לא ידועות לנתבעת הנסיבות מכוחן הותקן המתקן ונגרם לה נזק ראייתי מכוח השהוי הרב בו הוגשה התביעה.

תיקון לחוק זה לא הוחל רטרואקטיבית ולכן אינו חל במקרה הנוכחי שבו קבלה הנתבעת חזקה בחדר הדואר כבר בשנות ה-70, תחת כנפי החוק הקודם.

שיכון עובדים הקצתה לנתבעת את אותו חדר דואר ואף עשתה כן לאחר שתכננה לעשות זאת ורשמה את החדר בתשריט, והכניסה סעיף ספציפי לחוזה המכר - סעיף 8 ז' שלפיו "רשאי בעל הקרקע לייעד שטחים מן הבית ... לשימוש עבור מתקנים כגון אנטנה לטלוויזיה מרכזית, מיכלים להספקת גז וכו', בין אם השמוש קשור בבית המשותף ובין אם המתקנים ישמשו את הבית המשותף ביחד עם בתים אחרים שבסביבת הבית המשותף". לחוזה המכר צורף מיפרט בניה לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 ונאמר בו כי מצורפות אליו כחלק בלתי נפרד של "תיאור זה" התכניות הבאות: תכנית הדירה.

אני מסכימה עם הנתבעת כי לאורך השנים דיירים מסויימים הזמינו קוי טלפון, בוודאי בתקופה שלפני היות הטלפון הסלולארי שניכנס לחיינו רק בסוף שנות ה-90, וכל אימת שדייר כזה הזמין קו טלפון, נזקק הטכנאי שבא להתקינו (אף כי לא בכל פעם מגיע טכנאי של בזק ולעתים הדבר נעשה מרחוק) לחדר הפאסיבי.

...

לסיכום טוענת הנתבעת כי על התביעה להידחות מפאת מעשה בית דין, התיישנות, וזאת אפילו אם מדובר בהפקעת מקרקעין שבה מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום תפיסת המקרקעין.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומי טענותיהם החלטתי לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים: ראשית יש לקבוע כי הנתבעת נמצאת במקום כחוק וזאת לאחר שנכנסה בנעלי משרד התקשורת וזאת על פי מהלך הדברים המפורט בכתב ההגנה .

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

לכן הוא ניצל את ההיכרות שלו עם עוזי והפעיל עליו לחץ לזייף עבורו אישור רטרואקטיבי למועד שלפני הפריצה.

המועד בו היתקיימה שיחת הטלפון בין יונתן לאבי שבה נאמר לאבי כי התשדורת האלחוטית לא תקינה בגלל בעיית מיסוך, ויש להתקין אנטנה על הגג כדי ליפתור את הבעיה א. יונתן העיד, כי בשנת 2009 לאחר מתן האישור ביום 15.1.09 על תקינות המשדר הקווי והאלחוטי, נערכו על ידם בדיקות, שגילו כי אין תשדורת אלחוטית מהעסק למוקד.

אבי ידע היטב שהוא לא צריך אישור מיום 25.3.10, שלאחר הפריצה, לא אישור על המערכת הקווית התקינה ולא אישור, כי במערכת הותקן משדר סלולארי.

...

בסופו של דבר הוסכם, כי הנזק יעמוד על סכום של 150,000 ₪.

לאחר שבחנתי את הטענה הגעתי למסקנה שיש לדחותה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית כנגד שתי הנתבעות.

בדיעבד התברר לתובע, לדבריו, כי באותו זמן ממש "חגג" הנתבע על חשבונו, שכר לעצמו ולבנו מכוניות, ודאג לחייב את כרטיס האשראי של התובע, עובדה שהתבררה כאשר התובע התלונן בפני חברת האשראי בשנת 1998.

התובע ניהל לטענתו משא ומתן עם חברת סלקום להתקנת אנטנה סלולרית על גג בית האבות השייך לו, בתמורה ל-2,500$ לחודש למשך 10 שנים.

תיקון זה, הנסמך, בין היתר, על חוסר האפשרות המעשית להפעיל את סעיף 4(ג) שבו, הוסיף הוראה לפיה שעורי הריבית שבחוק יהיו "בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר". תחילת תוקפו של תיקון זה, נקבע כמועד שבו יותקנו תקנות בעיניין זה. ב-20.2.03 הותקנו תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) תשס"ג-2003 (להלן: התקנות), אשר נכנסו לתוקפן ביום 1.4.03.

...

לאור כל האמור, מבקש התובע לחייב הנתבע את הסעדים כדלקמן: סך 13,763,000$ נכון ליום הגשת התביעה בגין מלון שלום; ב. סך 2,600,000$ נכון ליום הגשת התביעה, בגין הלוואת 1988, והלוואת 1996; ג. סך 199,000$ נכון ליום הגשת התביעה בגין נזק שגרם לעיסקת סלקום; ד. לצוות על הנתבעים לרשום 5% מהזכויות בגוש 30050 חלקות 51, 63 על שם התובע.

לפיכך, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעות 2, 3, למעט בנושא בית המפלגה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך השווה ל-132,000$ כשסכום זה נושא ריבית ליבור בתוספת 1 נקודת אחוז, מיום 31.12.90 ועד לתשלום המלא בפועל, בניכוי, סכך של 4,860$, כאמור בספרור 205 נספח ה'.

התביעה בעניין סלקום, נדחית.