היתנגדות לביצוע שטר חוב עקב תניית בוררות

נתבע 2 על-ידי עו"ד משה פולסקי פסק דין – בעיניינה של הנתבעת 1 היתנגדות לבצוע שטר בסך 50,000 ₪ שהוגש על-ידי התובע ללישכת ההוצאה לפועל, בשל הפרה נטענת של חוזה שכירות שנחתם בין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לתובע, ולפיו השכיר התובע לנתבעת דירה ברחוב שאולזון 42 ירושלים (להלן: "הדירה").

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל קיומה של תניית בוררות ולפיה כל סיכסוך בין הצדדים יוכרע בבית דין רבני.

בכתב ההיתנגדות לא כפרה הנתבעת בקיומו של חוב בגין דמי השכירות, אלא העלתה טענה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה.

...

באשר לתביעת התובע להוצאות, לרבות בגין הצורך בהגשת התובענה לפינוי, הרי שלאור מסקנתי העולה מחומר הראיות ולפיה התובע עשה כל שביכולתו כדי להימנע מהליכים משפטיים, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה ניתן היה להגיע לפתרון מוסכם ללא נקיטה בהליכים משפטיים.

במכלול האמור, דין ההתנגדות להידחות.

חובה של הנתבעת יועמד על סך של 50,025 ₪, שהם דמי השכירות עבור תשעה חודשים בסך של 40,500 ₪, וועד בית בסך 1,000 ₪, חוב לגיחון בסך 175 ₪, עלות התיקונים שנדרשו לדירה בסך 2,500 ₪ ועלות ההוצאות המשפטיות שנדרשו בגין הגשת התובענה לפינוי מושכר בסך 5,000 ₪ + מע"מ. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך שבכותרת בסך 10,000 ₪ + מע"מ. אין באמור כדי לגרוע מחיובו של הנתבע 2 בהתאם לפסק הדין מיום 1.4.19, והתשלום שבו חויב הנתבע 2 יישא ריבית והצמדה כחוק מיום פסק הדין (1.4.19).

בהחלטה מאותו יום נקבע כי החוב הנתבע מורכב משני רכיבים: האחד, חוב בגין שירות שהעניק התובע לנתבע בעיניין תביעה לקצבאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי.

עיון בהסכם שכר הטירחה מגלה שזה נערך על ידי התובע מראש והוא משמש תבנית לחוזים רבים, לצד השלמת תנאים בכתב יד, כמו למשל: "שכר הטירחה לטפול בתיק". בהסכם שכר הטירחה ישנה כותרת "תנאים כלליים", ששם אין שום שינוי בכתב יד. מדובר בשורה של תנאים קונקריטיים קבועים ואחידים (כולם תכתיבים שניסח התובע ולמענו), וביניהם תנאי הבוררות, אשר זה נוסחו: "מחלוקת בנוגע להסכם זה (ביטולו, ביצועו, תשלומים, וכו') לרבות ההכרעה לעניין הקף תחולת הבוררות או יישומה, היא תתברר בבוררות, בפני בורר יחיד אשר ימונה על ידי לישכת עורכי הדין. יובהר כי ככל ששכר הטירחה לא ישולם במועד, כל זמן עבודה שיידרש מעוה"ד לשם גביית החוב יתוסף לחוב ויחושב לפי התעריף השעתי שנקבע בס' 5". בהסכם שכר הטירחה ישנן מספר הערות בכתב יד. מדובר בעיקר בהערות "טכניות", כמו למשל פרטי הנתבע, לצד סכום שכר הטירחה שלו יהיה זכאי התובע, ככל שתביעת הנתבעת תתממש (שליש מן הסכום שיקבל הנתבע).

ממכלול תנאי הסכם שכר הטירחה וההתקשרות החוזית הכוללת בין הצדדים, עליה עמדתי גם מהתרשמות בלתי אמצעי מן הנתבע (חקירתו הנגדית שנוהלה בהליך ההיתנגדות לבצוע שטר) , הגעתי לכלל מסקנה שקיימים פערי כוחות בין הצדדים ופערים אלו מצביעים על התכלית המנויה בסעיף 4(8) לחוק.

כפי שנקבע בעיניין פרוב : "הכללתה בחוזה של תניית בוררות גורפת, החלה על "כל סיכסוך", עלולה להכביד ולקפח את הלקוח, מקום שבו פערי הכוחות בינו ובין הספק משמעותיים.

...

ממכלול תנאי הסכם שכר הטרחה וההתקשרות החוזית הכוללת בין הצדדים, עליה עמדתי גם מהתרשמות בלתי אמצעי מן הנתבע (חקירתו הנגדית שנוהלה בהליך ההתנגדות לביצוע שטר) , הגעתי לכלל מסקנה שקיימים פערי כוחות בין הצדדים ופערים אלו מצביעים על התכלית המנויה בסעיף 4(8) לחוק.

לא שוכנעתי מטענות התובע, כי די בעובדה שהנתבע מבין עברית, או שהלה התנהל במשך תקופה ארוכה "ללא מתורגמן, בהליכים שנשאו פרי" (סעיף 11 להשלמת הטיעון מטעם התובע), כדי לסתור את החזקה שבסעיף 4(8) לחוק ולכן, התנאי שבסעיף 9 בהסכם שכר הטרחה, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ואני מורה על ביטולו.

אשר על כן, אני קובע שבקשת התובע להעברת הבוררות נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בת"א – יפו (כב' השופט **** הורוביץ) מיום 11.8.19 בת"א 41638-10-18 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת לעיכוב הליכים נגדה בשל תניית בוררות בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

נטען בסעיף 10 לתשובה לתגובה כי תקנון המשיבה התגלה לה רק לאחר הגשת כתב התביעה בתיק דנן בחיפוש אחר מסמכים בתיקים ישנים בעיניינה של המשיבה ולכן הבקשה הוגשה בהזדמנות הראשונה בה יכלה המבקשת להעלות טענה זו. עוד נטען כי בתיק דנן זו הפעם הראשונה שהועלתה מצד המשיבה דרישה מפורשת לתשלום החוב (במסגרת תיק הפש"ר נדון עניין נתוק המים בלבד) ולכן הבקשה הוגשה במועדה.

במקרה דנן, כפי שקבע בימ"ש קמא, היה מצופה ונידרש מהנתבעת לטעון טענותיה באשר לעיכוב הליכים בשל סעיף בוררות בתקנון, עוד בהתנגדות לבצוע שטר שהוגשה מטעמה, כ- 8 חודשים טרם הגשת כתב ההגנה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, ללא צורך בתגובה, מהנימוקים כדלקמן: מעבר להלכה לפיה ערכאת ערעור מתערבת בהחלטתה של הערכאה הדיונית בנוגע לעיכוב הליכים עפ"י סעיף 5 לחוק הבוררות, שהוא עניין המצוי בשיקול דעת הערכאה הראשונה רק במקרים נדירים (וראה לעניין זה: רע"א 11166/07 כהן הברון נ' מנהל מקרקעי ישראל (5.3.08); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד פ"ד מב (3) 74, 75); אזי עניינינו בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, אשר יש לקבלה רק במקרי יוצא דופן, שכן "השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין, זאת, למעט אותם מקרים נדירים בהם "עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי". (רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, פסקה 7 לפסק דינו של כב' הש' זילברטל (8.2.15).

גם אני סבורה כי טענת המבקשת לא אומתה בתצהיר כנדרש ואין בטענות המבקשת בבר"ע כדי לשנות מקביעה זו. בימ"ש קמא נדרש לטענות המבקשת ביחס לשאלות בהחלטתו, והכריע בהן על בסיס החומר שהונח בפניו ובהתאם להלכות הידועות.

ההליכים בבימ"ש זולים ומדובר בהליך שמטבע הדברים אינו אמור להימשך זמן רב גם בבימ"ש. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש לבצוע שטר; על פי הבקשה לבצוע שטר מדובר בשני שטרי חוב משנת 2021 - "כתב התחייבות ושטר חוב" על סך 622,000 ₪ ו"כתב התחייבות ושטר חוב" על סך 1,078,000 ₪ (סה"כ 1,700,000 ₪) בחתימת המבקש כעושה השטר להבטחת התחייבות המבקש להעברת כספים שהועברו לחשבונו הפרטי בבנק כחלק מכספי השקעה בהתאם להסכם השקעה בין חברת מיראל יזמות עסקית בע"מ לבין חברת ב.נ.א.ל החזקות בע"מ ובין המשיבה (להלן: "הסכם ההשקעה") - לחשבון הבנק של חברת מיראל יזמות והשקעות בע"מ. במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר טען המבקש, בין היתר, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל מחמת תניית בוררות בסעיף 5.7 להסכם ההשקעה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי להורות על עיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות; מקום בו קיימת תניית בוררות בהסכם ומבוקש לממש בטוחה להבטחת התחייבות בהסכם, לצורך שמירה על המצב הקיים, יש לעכב את הליכי מימוש הבטוחה עד להכרעה במחלוקת לגבי ההתחייבות בהליך בוררות.

מכל האמור אני מקבלת את ההתנגדות, מעכבת את ההליך ומורה על העברת התובענה לדיון בבוררות.

במקביל הגיש הקבוץ בקשה לגביית שטר החוב ללישכת ההוצאה לפועל בשל אי תשלום דמי ההפעלה על ידי דרך השטח והאחרונה הגישה לטענתו היתנגדות כוזבת על מנת להקשות עליו לקבל את הסכומים המגיעים לו. לטענת הקבוץ, משהגישה דרך השטח היתנגדות לבצוע השטר – הדיון בה עבר אוטומאטית לבית המשפט ואולם בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1986 (להלן – "חוק הבוררות") , לפסיקה ולמדיניות המשפטית הנוהגת, על בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה בשל תניית הבוררות המעוגנת בהסכם ההפעלה, ככל שתוגש בקשה לכך על ידי מי מבעלי הדין.

...

אני סבורה כי בענייננו התקיימו כל התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ההליכים ואבהיר: קיים הסכם בוררות בין הצדדים - הסכם ההפעלה שבין הצדדים כולל תניית בוררות בסעיף 26.1 שבו.

בנוסף, אני סבורה כי לא זו בלבד שאין בענייננו "טעם מיוחד" לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות, אלא שדווקא טעמים של יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות מחייבים כי כלל הסכסוכים והמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר עם הסכם ההפעלה ועם התוספת לו – יתבררו בפני גורם אחד וכמקשה אחת, ובענייננו – בהליך הבוררות ששני הצדדים הסכימו לו עם תחילת התקשרותם ההדדית, ואשר ממילא כבר נפתח ומתנהל בעניינם.

אם בכל האמור לא די, תמוה בעיניי כיצד ועל שום מה מתנגדת דרך השטח לעיכוב ההליך דנן מחמת תניית בוררות מקום בו קיימת החלטה שיפוטית של רשמת ההוצל"פ שדחתה את בקשת הקיבוץ לצרף את מר בן ארי כצד להליך ההוצל"פ, מקום שהליכי ההוצל"פ ממילא מעוכבים, ומקום שממילא כבר תלוי ועומד הליך בוררות בין הצדדים וההחלטה על עיכוב ההליך דנן לא תעלה ולא תוריד מבחינת הסיכון לדרך השטח או מבחינת החשיפה של מר בן ארי במסגרת הליך זה – למצער לא ככל שהדברים נוגעים לעילה השטרית מושא תיק זה. סיכום אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי התקיימו בענייננו התנאים לעיכוב ההליך מחמת תניית בוררות שבין הצדדים ומורה על עיכוב ההליך בהתאם.