שטר החוב שימש כבטוחה לתוספת להסכם שכירות שנחתם ביום 23.2.15, בין חברת מסגריית יהוד בע"מ, באמצעות מר מוטי בלאני (להלן: "התובעת" ו"בלאני" בהתאמה) לבין חברת זכוכית שפירא מעצבי הזכוכית בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת") בקשר לנכס מסחרי ברחוב אברהם גירון 11, יהוד (להלן: "המושכר").
התוספת להסכם השכירות, החילה את סעיפי ההסכם על הצדדים, למעט האמור בה והיא נחתמה נוכח הסכמים לחילופי בעלים בחברה, כאשר עיוש, נועד להיכנס בנעליהם של הבעלים הקודמים של החברה, והנתבע נועד להשקיע סכום של 300,000 ₪ בחברה, בתמורה לקבלת 1200 ממניותיה.
תיק ההוצאה לפועל ניפתח גם כנגד החברה כמי שחתומה על שטר החוב ונגד מר עיוש, אשר לא הגישו היתנגדות לבצוע שטר החוב.
...
בנוסף, סבורני כי ניתן היה לפעול בדרכים אחרות, כגון: השגת הסדר בין הצדדים לפינוי המושכר ואיתור שוכר חילופי על ידי התובעת, או בדרך של מימוש הציוד והמכונות שהיו בבעלות החברה ואשר נטען כי לבסוף הועלמו מהמושכר.
כן סבורני כי ניתן היה לנקוט באמצעים אלה בצורה יעילה יותר, ככל שהתובעת היתה מקדימה ומיידעת את הנתבע בחובותיה של החברה, לפני שאלה הלכו ותפחו כמו גם חובותיו של עיוש, עד לכניסתו להליך של פשיטת רגל ביולי 2018.
סוף דבר
לאור קביעתי האמורה אני דוחה את דרישת התובעת לחיוב הנתבע בכלל חובות החברה, למעט סך של 83,560 ₪ (היינו חוב דמי השכירות בסך של 138,060 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו עד וכולל נובמבר 2017, בסך כולל של 54,500 ₪ ).
