מנגד, ב"כ הנתבע טוען טענות אלה:
דין התביעה לגימלת הבטחת הכנסה להידחות מחמת התיישנות.
...
התובע ידע כי דין תביעתו להידחות בשל הבעלות ברכב, עוד במעמד הגשת התביעה.
דין התביעה להידחות גם לגופו של עניין מהטעם כי בעלות התובע ברכב נחשב לנכס השווה ערך לסכום גמלה חודשית בהעדר דיווח לפירוק הרכב ו/או השבתת הרכב במועד הגשת התביעה והן מהטעם כי אין די במסמכי התובע לאי חידוש רישיון ו/או להיות הרכב מעוקל להוכחת אי שימוש ברכב.
לענין זה לא הומצא כל מיסמך, לא ממשרד הרישוי, לא מכל מוסך שהוא, ולא כל ראיה אחרת להוכחת טענתו זו.
היות וכך, הרי שעל פי תקנה 10 ג' לתקנות דלעיל – יש לראות את התובע כבעל נכס, וככזה – אינו זכאי להבטחת הכנסה לתקופה הרלבנטית לתביעה זו.
לענין זה נצטט מדברי כב' הנשיא אדלר בעב"ל (ארצי) 1010/04, המוסד – זהבה עמר כי:
"המחוקק גילה דעתו ולפיה בעלות או שימוש ברכב מנועי מכל סוג (למעט טרקטור, אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 50 סמ"ק ותלת אופן כאמור לעיל), שוללת ממבוטח את הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה".
סוף דבר:
התביעה נדחית.
