היקף תוקף שעבוד צף עם תניה מגבילה

זאת ועוד, על אף הידיעה, לא דאג בעל השיעבוד לבצע רישום של השיעבוד כדי שזה ירבוץ על החברה שרכשה את נכסי מקור ראשון ואף לא ביצע כל פעולה כנגד העברת הנכסים שכעת המערערים טוענים שהועברו בנגוד לתניית ההגבלה שבשעבוד הצף.

נוכח עדיפותו השולית של השיעבוד הצף ועל מנת להגביר את האפקטיביות שלו, נוצר הצורך ביצירת שיעבוד צף ממין חדש והוא שיעבוד צף עם הגבלה.

הגבלה מסוג זה מקנה לבעל השיעבוד הצף פקוח ושליטה על הקף הנכסים שיעמדו לרשותו בעת גיבוש השיעבוד, ומונעת מצב שבו החברה תַקנֶה לנושה מאוחר זכות עדיפה שתרוקן מתוכן את השיעבוד הצף שניתן לטובתו (וראו: שלום לרנר שיעבוד נכסי החברה 96-93 (תשנ"ז); ע"א 10907/03 בעיניין בנק לאומי לישראל.

משמעותו של דבר, כי החברה רכשה את מקור ראשון כאשר הרכוש השוטף שלה כפי שהיה באותו מועד משועבד בשיעבוד צף תקף – גם כלפי בעל התפקיד בהליך חידלות הפרעון של החברה.

...

לפיכך, אין מנוס אלא מלקבוע כי החוב כלפי המערערים אינו אלא חוב בדין רגיל.

התוצאה היא אם כן, שסכום החוב כפי שקבע המנהל המיוחד יישא ריבית שנתית של 5% עד למועד מתן צו הקפאת ההליכים של החברה והחל ממועד זה ואילך, הוא לא יישא ריבית כלל, כאשר מעמד החוב יהיה כחוב רגיל.

(עוד נעיר כי החברה המשעבדת עצמה (מיטב השדה) ידעה כל העת על קיומו של השיעבוד הצף עם התניה המגבילה ועל כן אסור היה לה לכרות עסקה נוגדת עם חברת תשתיות ציוד בה היא מקנה לה זכות המתנגשת עם זכות משפטית קודמת של הבנק.

הייתי מותירה בצריך עיון את השאלה בדבר הקף אחריותו האזרחית של רשם החברות במקרה של טעות באי רישום תניית ההגבלה במרשם, וזאת לאור מורכבותה של השאלה כשהיא לעצמה, ולאור הצורך להתייחס, בין היתר, לשאלת היחס בין אחריות הרשם לטעות זו לבין מחדלו של בעל השיעבוד הצף לבדוק כראוי אם פרטי תניית ההגבלה בשיעבוד הצף פורסמו במרשם כנדרש.

ובמילים אחרות, פרט לתוצאותיה של התחרות הנוגעת לנכס המשועבד הספציפי ולסדר הנשייה בו עומד השיעבוד הצף בתוקפו לכל דבר ועניין גם אם לא נכללה בו תנית הגבלה וגם אם התניה שנכללה בו לא נרשמה או לא נימסרה לרישום ומשמעות הדבר היא כי ניתן לממש מכוח שיעבוד צף את כל נכסי החברה אותם לכד השיעבוד במועד גיבושו, ככל שאין נושה או צד ג' אחר שזכויותיו בנכסים אלה גוברות על זכויותיו של בעל השיעבוד הצף.

...

ת השופטת א' חיות: אני מצטרפת למסקנה אליה הגיעה חברתי השופטת ד' ברלינר ולפיה דין הערעור להתקבל, אך ברצוני להוסיף הערות מספר באשר לטעמים המצדיקים תוצאה זו בעיני.

כפי שכבר צוין דעתי בעניין זה כדעתה של השופטת ברלינר וכמוה אף אני סבורה שאין להקיש מהוראת סעיף 178 לפקודת החברות על פרשנותה הראויה של ההוראה שבסעיף 169(ב) לפקודת החברות.

ת לפיכך התוצאה היא כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר.

.        בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:   (1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".

בעניינינו, מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, נראה כי סכויי התביעה אינם מבוטלים וכי הוצגו על ידי כונס הנכסים ראיות, לכאורה, להוכחת תביעתו: אין מחלוקת כי נכסי החברה משועבדים בשעבודים צפים וקבועים לטובת הבנקים וכי לחברה חובות לבנקים הנאמדים במיליוני ₪, שהועמדו לפרעון מיידי; אין מחלוקת כי השעבודים הצפים כוללים תניית הגבלה האוסרת על מכירה/שיעבוד/מישכון של נכסי החברה, ללא קבלת הסכמה, מראש ובכתב של הבנקים, כי ההגבלה נרשמה בדו"ח רשם החברות וכי לא עלה בידי המשיבים, להציג, נכון למועד זה, אישור בכתב שניתן על ידי הבנקים להסכם המכר.

עובדות אלה, מעמידות בספק רב את תוקפו של הסכם המכר כלפי כונס הנכסים, שכן הלכה פסוקה היא כי צד שלישי המתקשר עם חברה שנכסיה משועבדים בשיעבוד צף, הכולל הגבלה שנרשמה כדין, מוחזק כמי שידע על ההגבלה והזכויות שרכש או קיבל מן החברה כפופות לשיעבוד ואינן גוברות עליו, אלא אם הרכישה בוצעה בתנאי תקנת השוק (ראה למשל: בע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (22.6.05)).

...

לאור זאת, איני נעתרת לבקשת המשיבים לביטול ו/או תיקון הצווים באופן המבוקש.

לפיכך, אני מורה כי בתקופת הביניים עד להכרעה בבקשה 9, יחולו ההוראות הבאות: המשך פעילות המשיבה ושימוש בנכסי החברה, יותנה בכך שימונה על ידי כונס הנכסים מפקח, שיהיה נוכח במפעל החברה באופן רציף ויומיומי ויפקח על פעילות המשיבה.

המשיבים ישלמו לקופת הכינוס מידי חודש בחודשו, החל מיום 15.10.21 ובכל 15 לחודש, סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, כנגד קבלת חשבונית מס כדין, בגין דמי שימוש בנכסי החברה המשועבדים.

על כן, כפי שנראה, פיתח הדין הישראלי, תחילה בפסיקה ומאוחר יותר גם בהוראת חוק מפורשת, נורמות אשר מכוחן ניתן לתניה המגבילה הכלולה בשיעבוד צף תוקף כלפי צדדים שלישיים, בהתקיים תנאי הרישום שנקבעו לעניין זה בצוים ובתקנות שיפורטו להלן.

התהליך אשר הרחיב את תחולתה ואת הקף התפרשותה של התניה המגבילה גם אל עבר היחסים שבין הנושה, בעל השיעבוד הצף, ובין צדדים שלישיים, החל בעיניין בנק לאומי.

שאלה נכבדה נוספת, שעל בית-משפט קמא להדרש לה, אם יקבע כי השיעבוד נתגבש, היא השאלה האם הכספים המגיעים ממשרד הבריאות, מגיעים לבנק במלואם מכוח השיעבוד הצף עם התגבשותו, או שמא יש לנכות מהם לטובת יונית 2000 את ההוצאות שהוציאה בייצור כספים אלה, בהיותם "פירות" הצומחים מבית האבות המופעל על ידה? בהקשר זה יש לבחון תחילה את שאלת הנכוי כעניין שבעקרון, ובמידה שיוכרע כי יש לו מקום, יש להוסיף ולהכריע בשאלה מה שיעור הסכומים שאותם יש לנכות כאמור.

...

נראה לי כי בכך שגה בית-משפט קמא.

משקבענו כי בכך שגה, נראה לי כי מן הראוי להחזיר את הדיון אל בית-המשפט קמא, על מנת שישמע טענות ויחליט בשאלות הנוגעות לגיבושו של השעבוד הצף בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו (לעניין גיבושו של שעבוד צף במקום שבו חדלה הפעילות העסקית של החברה החייבת, ראו: לרנר, שעבוד, 173-171; א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (2004) 30-29 ; וכן Re Woodroffes (Musical Instruments) Ltd.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו, אני מציעה לחבריי כי נקבל את ערעור הבנק בחלקו ונורה על החזרת הדיון אל בית-המשפט המחוזי, על מנת שיכריע בכל השאלות המפורטות לעיל, לאחר שישמע את טענות הצדדים ויגבה ראיות ככל שיראה לנכון.

בנוסף, אוליאל גם לא מצא לנכון ליתן למפרק הודעה על מימוש זכות העיכבון ועל היקף ומהות החוב שבגינו מופעלת הזכות.

במאמר מוסגר יירשם כי אכן, ככלל, היכן שנכסיו של חייב שועבדו בשיעבוד צף עם תניית הגבלה, לא יהיה תוקף לעיכבון שנוצר לאחר השעבוד הצף אלא אם מתקיימים השיקולים של שיפור הנכס והבטחת מסחר תקין שנקבעו בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' גרוס, פ"ד מד (3) 185 (1990).

...

בעניינינו לא נטען כי הנכס הושבח ע"י אוליאל וכי העכבון דרוש לצורך הבטחת חיי מסחר תקינים, כך שלכאורה המסקנה הינה כי השעבוד הצף שיצרה החברה שולל זכות עכבון.

התוצאה היא שאוליאל, שהחזיק בנכס של החברה, חב בתשלום דמי שימוש מיום מתן צו הפירוק.

סבורני כי יש להכריע במחלוקת זו על גובה דמי השימוש באמצעות חוות דעת של מעריך.