היקף פיצוי מתובע מחברת ביטוח על שימוש ברכב ביום תאונה

זאת, מאחר שהנתבעת, מי שביטחה במועד הרלוואנטי את השמוש ברכב בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970, טוענת כי התאונה ארעה כתוצאה ממעשה מכוון (ניסיון היתאבדות) של התובע, מעשה המוחרג מגדר אותה "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים, כך שהתובע אינו זכאי לכל פיצוי.

וגם אם תרצו לומר כך, אזי במהלך השעות שבהן נחקרו התובע ועדיו על אודות מצבו הנפשי של התובע, כאשר ב"כ הנתבעת מצהיר באופן מפורש שלשיטת הנתבעת התאונה ארעה בניסיון של התובע לשים קץ לחייו, ואין היתנגדות מצד התובע לקו חקירה זו - זוהי הסכמה מכללא לדיון גם בפלוגתא זו. טענת התובע כי העיסוק במצבו הנפשי ביום התאונה וייחוס לו את הכוונה לפגוע בעצמו מהוה הרחבת חזית באה לעולם רק שבוע לאחר הדיון (בבקשה מתאריך 18.2.19), כאשר המועד להעלאת היתנגדות מעין זו, חלף ועבר.

זו כוללת הגדרה בסיסית ("מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"), ולצדה חזקות שונות: אם חזקות מרבות המתארות שלושה מאורעות שאינם בהכרח עונים על ההגדרה הבסיסית ובכל זאת המחוקק בחר להגדירם כתאונת דרכים, ואם חזקה ממעטת (הרלוואנטית לענייננו) בדבר "מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי;". חזקה ממעטת זו, המוציאה מתחולת ההגדרה את המעשה המכוון, כוללת גם מעשה מכוון של הנפגע עצמו, קרי, מעשה אובדני (השוו: ע"א 8313/06 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2009); ראו: ע"א 2199/99 עיזבון המנוח לזר, ז"ל נ' רשות הנמלים הרכבות, פ"ד נ(1) 938 (2001)).

משום כך, מתייתר הצורך לידון בהקף נזקיו של התובע.

...

סוף דבר משהגעתי לכלל מסקנה כי האירוע שבו התובע נהג ברכבו והתנגש ברכב שנסע לפניו אינו "תאונת דרכים", שכן סביר להניח כי היה זה כהמשך לרצונו מספר שעות קודם לכן לפגוע בעצמו, אין זו תאונת דרכים (סעיף 1 לחוק הפיצויים) והנתבעת אינה חבה בפיצוי התובע (סעיף 7(1) לחוק).

התביעה נדחית.

בהתחשב באמור, התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 6661-12-17 תיק חצוני: בפני כבוד השופט אהרון שדה תובעים פלוני נתבעים 1.מגדל חברה לביטוח בע"מ 2.קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים פסק דין

זכות התובעת לפצוי וזכות קרנית לשיפוי מצדדי ג' כאמור אין חולק כי התובעת נהגה ברכב ללא שנהיגתה הייתה מכוסה בביטוח חובה בר תוקף, בשל עבירה זו היא הורשעה בבית המשפט לתעבורה.

צדדי ג' טוענים כי לא רק שהרכב לא נימסר לתובעת על ידם, הם התריעו שאין לעשות בו שימוש היות ואיננו מבוטח ברם התובעת, על דעתה, מתוך ידיעה שאין ביטוח, נטלה שלא לומר גנבה את הרכב וזאת לצורך ביצוע גניבה חקלאית.

התובעת כלל לא נחקרה על טענתה שנהגה ברכב זה (גם כן ללא ביטוח) עוד לפני יום התאונה ועניין זה לא נסתר ולמעשה שומט את הקרקע מתחת לטענה שהרכב לא נימסר בכלל ולצורך עבודה בפרט.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ראש נזק זה מתון מאד בהיקפו, נוגע רק לתקופת העבר, אשה העובדת בחקלאות נוכח נכותה לא תיזדקק לעזרת צד ממשית בעתיד, הנני פוסק בראש נזק זה סכום גלובאלי בסך 5,000 ₪.

...

אין שום ראיה שתשלול מסקנה זו, למצער במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי.

מאז ועד היום לפי הפסד של 400 ₪ לחודש (10%) עבור 51 חודשים = 20,000 ₪ ומכך הנני גוזר פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת קרנית לשלם לתובעת סך 77,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ. הנני מחייב את צדדי ג' מר בדארנה סעיד ת.ז. 312343569 ומר חוסיין סעיד בדארנה ת.ז. 24731861 יחד ולחוד, לשלם למודיעה-קרנית סך 77,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל ככל שלא ישולמו תוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים הרלוונטיים (הוראה זו ניתנת בשים לב למצב בו נתונה המדינה ביום חתימת פסק הדין).

ההליך וגדר המחלוקת לפני תביעת התובעת לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונה מיום 17/09/17, שהוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפלת"ד"/"החוק").

בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, נקבעה ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...". תיקון מס' 8 לחוק, שנועד לצמצם את הגדרתו של "שימוש ברכב מנועי" ורלבנטי לענייננו, הגדיר את המונח כדלקמן: "שימוש ברכב מנועי" – "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו..". עד לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו) (להלן: "בר"ע 8744/18"), שרר חוסר אחידות בהגדרת הקפם של השימושים המוכרים לפי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, שעניינם כניסה לרכב וירידה ממנו; זאת בעיקר, אך לא רק, בכל הנוגע להכנסת מטען אישי לתוך רכב ולהוצאתו.

בר"ע נדחתה ע"י המשנה לנשיאה דאז כב' השופט ריבלין, שאישר את קביעת בימ"ש המחוזי: "הכללת המקרה של פגיעה באדם עקב כניסת אדם אחר לרכב בגדרי "תאונת הדרכים" מהוה פרשנות מרחיקת לכת, שאינה עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, שנועד להצר את גבולות המונח "תאונת דרכים". בית המשפט קבע, איפוא, כי כוונת המחוקק, בהקשר של שימוש בכניסה וירידה מרכב, היא כי הפגיעה תהיה של המשתמש עצמו ולא של אדם אחר שניפגע כתוצאה מכניסתו או ירידתו של אחר מהרכב"; וכן: "לא מיתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי הנידרש. הפגיעה במבקש, כך נקבע, אינה קשורה כלל לסיכון שהשימוש ברכב (כניסת החולה אליו) יצר." לא שוכנעתי שנסיבות המקרה בעיניין לוי דומות למקרה שלפנינו, ואנמק.

עוד הפניתה התובעת לתא (י-ם) 2366/09 ‏ ‏ מרדכי אלקובי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ. שם, עבד התובע כנהג הסעות של אנשים בעלי מוגבלויות; התאונה ארעה כאשר הוא נערך להוציא מהרכב נכה שהסיע; בתוך כך, הוא התיר את כסא הגלגלים מהרתמות שאחזו בו ומשך את כסא הגלגלים לעבר המעלון המותקן לרכב.

בת"א (הרצ') 171366/09 ‏הדר מימון נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לביטוח‏ (פורסם בנבו), נידרש בית המשפט לשאלה: האם בשעה שאב המסיע את ילדיו לביה"ס, ויורד מהרכב כדי לפתוח את הדלת לאחד מהם, כדי לוודא את ירידתו הבטוחה ונפגע מרכב חולף, נחשב "משתמש" ברכב ממנו ירד, או האם סיים את ה"שימוש" שלו ברכב, ובנסיבות אלו יחשב "הולך רגל". נקבע ש:" סיוע לקטין, לקשיש או לכל אדם אחר בשעה שהוא יורד או עולה לרכב, על ידי מי שנוסע גם הוא ברכב, ואשר ירד לשם כך מתוך כוונה לאחר מכן לשוב ולהיכנס לרכבו, נופל בגדר הגדרת ה"שימוש" ואינו בבחינת פעולת לוואי.

עוד קבע בית משפט השלום שלא היתקיים התנאי הבסיסי של "קשר סיבתי עובדתי ומשפטי" בין קרות התאונה לבין השמוש ברכב; על השמוש ברכב לתרום תרומה ממשית, מהבחינה המהותית, לאופן קרות הנזק וגרימתו, מעבר לקשר אקראי בין הרכב לנזק.

...

התובעת לא נחקרה בעניין זה, כך שניתן לקבל שאין מדובר בנסיעות לטיפולים, המכוסות ע"י המל"ל. אמנם לא הוצגו קבלות, אך בשים לב לפגיעה, לגבס למשך כ-3 ח' ולתקופת אי הכושר הזמני הכוללת של 4 ח', שוכנעתי שהדרישה סבירה, ואני מאשת אותה.

על יסוד כל אלו, שוכנעתי שהתובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הנחת מעונות, בסך של 2,756 ₪.

סוף דבר הנתבעת תפצה את התובעת עקב ת.ד מיום 17/9/17, לאחר הניכוי הנ"ל, בסך של 43,780 ₪.

לטענתו, הוא רכש ביום 20/05/2019 רכב מסוג סוזוקי קרוסאובר שנת 2017 מחברת כדורי המאגר שהיא "הסדר חברות ביטוח לרכבים אחרי נזקים בטוחיים". הרכב הנ"ל, לטענת התובע, הוכרז על ידי חברת הביטוח כאובדן להלכה לאחר נזק תאונתי.

בכל הנוגע לטענת התובע כי הנתבעת לא מעניקה אחריות יבואן מקום בו הרכב הוכרז כאובדן להלכה, ציינה כי לתיקון רכב המעורב בתאונה והוכרז כך "יש משמעויות רבות הנוגעות למימוש אחריות על הרכב כגון טיב התיקון, סוג החלפים בהם נעשה שימוש לתיקון הרכב, הקף הנזק שניגרם לרכב וכד'. ככלל, בעת בקשה למימוש אחריות לרכב שהוכרז כאובדן להלכה, בעל הרכב המבקש לממש אחריות זאת נידרש להציג את חשבוניות תיקון הרכב" (סעיף 28 לכתב ההגנה).

על כן, רכב שניזוק ביותר מ-60% משוויו, יוכרז רכב עם אובדן גמור והמבוטח זכאי לפצוי במלוא ערכו ביום התאונה או החלפתו ברכב מסוג ומצב דומים.

כך, חברת הביטוח מפצה על תיקונים שהרכב דורש עקב ארוע תאונתי מקום בו אינם מוסדרים במסגרת האחריות ומקום בו הרכב מוכרז כאובדן גמור, יכול ולפי תנאי הביטוח המבוטח יקבל פיצוי כספי של שווי הרכב ולחילופין רכב חדש תמורת ישן.

סעיף 3 לחוק הגבלת השמוש קובע חובה על מבטח רכב שהוגדר על ידו כ'אובדן גמור' כך: "שילם מבטח תגמולי ביטוח לבעל רכב ורכש בו זכות לבעלות מכוח הסכם עם בעל הרכב או מכוח הוראה על פי דין, יחולו הוראות אלה:

משם התגלגל הרכב לחברת כדורי המאגר, עובדת לפי הסדר עם חברות הביטוח ומשמשת בעצם אכסניה לרכבים שניזוקו מארועי ביטוח.

...

סיכומו של דבר, גם אם נקבל את טענת התובע שהוא פנה לנתבעת ביום 02/07/2019 ובירר מה אפשר לעשות עם המצבר, אין בזה כדי למלא אחר דרישת כתב האחריות לפיה יש להביא את הרכב פיזית מיד למוסך הנתבעת כשמתגלית תקלה לכאורה.

אין בידי לקבל את טענת התובע להתגבר על דרישה זו בכך שהוא מניח הנחת יסוד ש"גם אם הייתי מגיע עם הרכב פיזית לא הייתם מתקנים כי רשום הערה שהרכב אובדן להלכה" עת זו נסתרה על ידי הנתבעת ובסופו של יום הרכב כן נבדק, כאשר הובא הרכב.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, משהתובע לא עמד במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי להוכיח כי המצבר עומד בתנאי האחריות, הרי שהוא לא זכאי לפיצוי ואין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 38908-09-20 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר התובעים 1. מ.ב. 2. מ.א. 3. מ.י. (קטינה) 4. מ.ת. (קטינה) כולם ע"י ב"כ עוה"ד **** ברק ואח' הנתבעת כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יורם גורי ואח' פסק דין

במועד התאונה, השמוש ברכב היה מבוטח על פי פוליסה לביטוח חובה אצל הנתבעת.

התובעת שוחררה מבית החולים למחרת יום התאונה, עם המלצה למעקב רופא מטפל, לשוב למיון במידה ויופיעו הקאות או שינויים בהתנהגות, 5 ימי מנוחה ותרופה נגד כאב במידת הצורך.

וכך הוא השיב בעדותו: "אנחנו שנינו סובלים, אני סובל והיא סובלת. אנחנו קיבלנו מכה שזה בא פיתאום. מה את רוצה שאני אעשה. אני לוקח על עצמי כמה שיותר בגלל המשפחה. והיא גם אותו דבר. אנחנו רוצים להתקדם הלאה...". יהיו פני הדברים אשר יהיו, פגיעתו של התובע בתקופה הסמוכה לתאונה הייתה קשה מאוד וקל לדמיין את ההשבתה בתפקודו היומיומי בעקבותיה, והיזקקותו לעזרה מבני משפחתו, בהקף רציני, מעבר לעזרה הרגילה המקובלת בין בני המשפחה.

פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: בהיתחשב בפגיעת התובעת, עוצמת כאביה בתקופה הסמוכה לתאונה, אני פוסקת לה בראש נזק זה סכום גלובאלי בסך של 10,000 ₪.

...

באשר לעתיד, ובהינתן מהות הנכות (כאב כרוני), שיעור הנכות (נכות נמוכה), סוג וטיב העבודה, גיל התובעת, נתוני הכנסתה, סבורני כי הדרך המתאימה לחישוב נזקיה העתידיים, היא דרך ההערכה הגלובלית.

כאב וסבל: בהינתן פגיעתה, הנכות הצמיתה, גיל התובעת, האשפוז, הסבל הממושך, מקובלת עלי דרישת התובעת, ואני פוסקת לה בראש נזק זה סך של 18,000 ₪.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם את הסכומים כדלקמן: לתובע 1 – סך של 598,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 2 – סך של 110,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 3 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 4 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 715 ₪ בגין אגרת פתיחה.