בניסיון להבין את עמדת ב"כ המאשימה לגבי הקף עבירת סחיטה באיומים, הוצג התרחיש הבא: אדם גנבו לו רכב.
...
אולם, בעיני הפרקליטות, הוא הנאשם המרכזי, ועל כן, הוגשה בקשה למעצר ימים, ולאחר מכן, מעצר עד תום ההליכים, והתוצאה היא שהשאירו אותו במעצר, כאשר לא נתנו לו להיות בלידה של בנו, ולאחר מכן, הוא היה, בשלב מסוים, במעצר בבית הכלא, בתא אחד עם אחד מהגנבים (בהמשך, בעמ' 1117, שורה 26) הסביר שמדובר בגנב יוסף חיים פרץ, שעל אודותיו ראה פסקה 161 לעיל).
אני אומר זאת מראש, שכן לכאורה – כפוף לטיעונים פרטניים שיהיו, אם יהיו – מסקנה זו רלבנטית גם אם תוגש בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין.
אם הייתי מרשיע את הנאשמים, כבקשת ב"כ המדינה, הייתי חוטא חטא כפול: הגנבים יצאו מבית משפט השלום עם עונש קל, ויש שיאמרו מגוחך, ואילו הנאשמים שבתיק זה – אם הייתי מקבל את עמדת המדינה – היו מורשעים בעבירה שעונשה המירבי הוא 9 שנות מאסר.
משהוגש כתב האישום, ונשמעו הראיות, הגעתי למסקנה כי, לגופו של עניין, יש לזכות את הנאשמים מכל האשמות המיוחסות להם.
