היקף סמכויות בורר מהו

במסגרת פסק הבוררות ציין הבורר בקשר להקף סמכותו, כי הסמכויות שניתנו לו "אינן כוללות את הסמכות להכריע בדבר עתיד הנכס לאחר רישום הבית כבית משותף, ובודאי שסמכויותיו המקוריות אינן כוללות מתן הוראות בדבר מכירת הנכס". המבקשים, אשר ציפו כי פסק הבוררות יאמץ את מתוה הפשרה, הגישו בקשה לביטולו לבית המשפט המחוזי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

אלא, שבסעיף 16 להסכם, נקבע כי אף פרשנות סעיף הבוררות והקף סמכויות הבורר יובאו להכרעת הבורר.

...

נוכח מסקנתי לפיה יש להעביר את הסכסוך לבוררות, ובהתחשב בהוראות סעיף 16.2 לפיהן "הבורר לא יהיה כפוף לסדרי הדין האזרחי ולדיני הראיות", איני רואה לנכון לדון בבקשות להפקדת ערובה, גילוי ועיון במסמכים ומתן מענה לשאלונים, ולצדדים שמורה הזכות להעלות בקשות אלה בפני הבורר לכשימונה.

סוף דבר אני מקבל את הבקשה לעיכוב ההליכים מכוח הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, ומורה בזאת על עיכוב ההליכים בתביעה כאן (ת"א 13753-07-18).

התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות הבקשות ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

מששבו הצדדים לדיון בפני הבוררת הסתבר לה כי תלויים ועומדים בבתי המשפט הליכים נוספים בין הצדדים בהם הועלו גם סוגיות הנוגעות לבוררות, דבר שעורר מחלוקת נוספת המתייחסת לשאלת הקף סמכותה, וכדברי הבוררת: "בפני טוענים הצדדים תילי תילים של טיעונים הן לגבי מהותו ופרשנותו של סעיף 4 להסכם הבוררות, והן לגבי פרשנותן של החלטות בית המשפט השונות ובפרט האם הן רלבאנטיות להחלטתי בדבר הקף הסמכות בבוררות אם לאו; בנסיבות אלו ראוי שלא אדרש לפירושן של הכרעות בית המשפט שנתנו בהקשר זה, ובית המשפט הוא שיקבע את הקף סמכותי לידון בתובענה שבפני". עיון בהליכים אליהם הפניתה הבוררת, מעלה כי אלו כוללים את ה"פ 8459-07-18 שעניינו בבקשת אבן עמי להסרת שעבודים ממכונות המוחזקות על ידה, בה נאמר כי היא מוגשת לבית המשפט "...בין היתר, מכוח סמכותו לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות" (ואשר ניתן בה פסק דין מוסכם ביום 16.07.2018), ת"א 16536-12-16 שעניינו בעתירת טרקטורים להצהיר על בעלותה במגרסה המוחזקת על ידי אבן עמי ושלטענת טרקטורים הועברה אליה בטרייד אין (סעד שנמחק בנתיים לבקשת טרקטורים, משהמגרסה הושבה אליה), ולחייב את אבן עמי בתשלום דמי שימוש עבורה, וכן בר"ע 30101-10-18 שנסבה על דחיית עתירת אבן עמי לסילוק על הסף של התובענה שהגישה טרקטורים.

...

המסקנה המתבקשת היא שתנית הבוררות נסבה על תביעות בין הצדדים הנוגעות ל"התנהלות המוסדרת בסעיף 4" שעניינו "התנהלות עתידית" ביחס להיבטים המפורטים לעיל, מיום חתימת הסכם 26.04.2016 ואילך.

התוצאה היא שאין מניעה עקרונית להמשיך בהליך הבוררות, עת הבוררת מוסמכת לדון רק בתביעות בין הצדדים הנסבות על ה"התנהלות המוסדרת בסעיף 4" שעניינו "התנהלות עתידית" מיום חתימת הסכם 26.04.2016 ואילך.

...

עיינתי בפסיקה שאליה הפנו התובעות בסיכומיהן, אך לא מצאתי כי בכוחה לשנות ממסקנה זו. מדובר במקרים שאינם רלוונטיים לנסיבות בענייננו.

לסיכום- שוכנעתי כי התובעות חתמו על תצהירי ההסתלקות מיום 01.05.18 מכלל עיזבון אימן לטובת הנתבע, במודע, ומתוך רצון חופשי וכי לא קמה לתובעות כל עילה לבטל את ההסתלקות או לחזור בהן מההסתלקות.

לנוכח כל האמור לעיל, דין התובענה להידחות.

בהליך הבוררות נשוא האבעיה הוגש כתב תביעה על ידי פ.ל.מ ועוד בטרם הוגש כתב הגנה פנתה מירב לבית משפט זה בבקשה כי יקבע את הקף סמכות הבורר לידון בסכסוך, נוכח הטענה כי כתב התביעה אותו הגישה פ.ל.מ עוסק בהסכמים שאינם קשורים להסכם השתוף שמכח תניית הבוררות הכלולה בו ניפתח הליך הבוררות.

...

דין טענות מירב להידחות.

[אורי גורן, בוררות (2018), עמ' 23-24] להרחבה ראו: רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.18) סע' 13-18 שם; רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ (4.11.09) סע' 29 שם. בשים לב לאמור לעיל, סבור אני כי ניתן, ואף רצוי, להחיל את סעיף 76 לחוק בתי המשפט ('סמכות נגררת') גם על הליכי בוררות.

על כן בבוא ביהמ"ש לשקול במקרה דנן האם לאפשר לבורר להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של הסכם המייסדים האם לאו, עומדת לנגד עיני ביהמ"ש טובת הצדדים גרידא בהקשר היעילות הנדרשת לפיתרון הסכסוך באופן יעיל ומהיר מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כאשר אי היעתרות לכך תוביל בהכרח לתוצאה של גרירת ההליך לזמן רב יותר לצדדים וממילא לאי יעילות הליך הבוררות שכן משמעות הדבר היא לעצירת הליך הבוררות נשוא האבעיה, עד למינוי בורר בשאלת הסכם המייסדים (אם בכלל) והכרעה לעניין זה. על כן לאחר עיון בבקשת האבעיה וכן בכל כתבי הטענות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הבורר רשאי לצורך הכרעה בסכסוך הקונקרטי שבפניו להכריע בסמכות נגררת בשאלת תוקפו של "הסכם המייסדים", כאשר תוקף ההחלטה אינו אלא לצורך ההליך הספציפי הזה וממילא שאינו מחייב צדדים שאינם רלוונטיים למחלוקת - ב-ת"א 239/01 אשורי נ' צרופה-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ניתנה התייחסות למצב זה: "אף שפסק הבוררות אינו יכול לחייב אלא את הצדדים לו, קיימת אפשרות שעקב קביעות כאלה, שעל דרך ההשוואה הן קביעות שבגררה (כפי שיש סמכות גם לבית-המשפט לעשות, על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-), ייפגעו כביכול זכויות של צד ג' שלא היה צד לדיון. ואולם אפשרות כזו היא נדירה, ויכול שתקרה על בסיס טעות עובדתית או טעות אחרת, שהרי ככלל, אין בכוחן לשנות את זכויותיו של צד ג' שאיננו בעל-דין בדיון. לאותם מקרים נדירים שמורה כמובן הזכות לצד שלישי, כפי שנשמרה גם בהסכם הבוררות הרלוונטי, לנקוט הליך מתאים, לרבות פנייה למוסדות הבוררות המקיימים בירור בנושא התביעה שהובא בפניהם ולהביא גם את טענותיו". פ.ל.מ תשא בהוצאות מירב בסך 5,000 ₪.