(כן ראו לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט (2) 843, 854; ע"א 8345/08 עופר בן נתן נגד מוחמד בכרי, פ"ד סה (1) 567; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 520-518 (2001); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 566-565 (2004) ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 862-859 (1989))
הקף ההגנה שתנתן לכל אחת מהזכויות, הזכות לשם טוב מזה וחופש הביטוי מזה, תלוי בהקשר בו מתנגשות הזכויות וקיומם של אינטרסים צבוריים וערכים רלבאנטיים נוספים המתגוששים בזירה (רע"א 10520/03 לעיל).
הטעם לכך הוא כפול, כדברי בית המשפט בפסק הדין בעיניין אבינרי:
"ראשית, בשל חשיבותו הרבה של חופש הביטוי, כתנאי חיוני למשטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר החלפה של דיעות, המאפשרת מצדה עיצוב של ההשקפות הפוליטיות המעצבות את המשטר. 'רק בדרך זו הוא יוכל ליצור לעצמו דיעה עצמאית ככל האפשר על אותן שאלות העומדות ברומו של עולם החברה והמדינה, שההכרעה עליהן נתונה בסופו של דבר בידיו, ובתוקף זכותו לבחור את מוסדות המדינה' (השופט לנדוי בבג"צ 243/62 הנ"ל, בעמ' 2415). 'ההתבטאות החופשית היא חלק מהותי וחיוני מן התהליך הדמוקרטי, והיא מזינה את יכולתו של המשטר הדמוקרטי לקיים את עצמו' (הנשיא שמגר בעש"מ 5/86, בעמ' 241). בצדק צוין, כי חופש הביטוי 'מהוה את התנאי המוקדם למימושן של כימעט כל החירויות האחרות' (השופט אגרנט בבג"צ 73/53, 87 הנ"ל, בעמ' 878), וכי הוא 'יסוד מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות' (השופט שמגר בע"א 723/74 הנ"ל, בעמ' 295). דברים אלה תופסים במיוחד לעניין חופש הביטוי באשר לנושאים צבוריים ובאשר לאנשים התופסים עמדות ציבוריות. אין אפשרות לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות, שיש לציבור עניין בהם, מדיון רציני בבעלי העמדות ובהוגי הרעיונות. בתחום הצבורי והפוליטי קשה לנתק את הקשר בין הדיעה לבין מי שמביע אותה. מכאן הצורך החברתי לאפשר חופש לא רק באשר לדעות אלא גם באשר לנושאי משרה המשמשים להן שופר. אכן, דוקא תחום צבורי זה חיוני ליתן משקל מרבי לחופש הביטוי, שכן בתחום זה מעוצבת התפיסה החברתית והמדינית הקובעת את כיוונה של החברה. דוקא בתחום זה הופכת חירות הביטוי לפגיעה במיוחד, בשל הנטייה לראות בצמצומה פיתרון קל לבעיות חברתיות שהפתרון הראוי להן נמצא במקום אחר. שנית, גופים ואנשים, הנושאים במשרת ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי".
בבחינת האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב יש להיתחשב, אם כן, בין השאר, באופיו של הביטוי (פוליטי-מסחרי-סאטירי וכיו') ותפקידו של האדם הנפגע (נושא תפקיד שלציבור עניין בו, או שמא אדם מן השורה).
.
'עניין צבורי' ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוואנטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים צבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו (ראו: ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה (להלן – פרשת רשם מאגרי מידע), בעמ' 826; פרשת דן אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 57-56; ז' סגל 'הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת', בעמ' 196).
...
סוף דבר
דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד – להידחות.
הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 12,000 ₪.
כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאותיה בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.