היקף זכות הפרטיות מול עניין ציבורי חשוב

לעניין הקפו של חופש הביטוי אין בודקים אם הביטוי הוא אמת או שקר; אין בודקים את תוכנו; אין בודקים את תוצאותיו (בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטים ומחזות, פ"ד נ (5) 661, 672 (1997)).

זה יתקיים אם ניתן לומר כי הבאת המידע בפני הציבור תיתרום ליכולתו של הציבור לגבש דעתו בעניינים צבוריים או להביא לשפור באורחות חייו (עניין ונטורה, עמ' 826; זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט (תשמ"ג) 175, 196).

העניין מושא הכתבה מעלה עניין צבורי חשוב לכל הדעות – זכויות בעלי חיים ואף בריאות הציבור בכללותו.

...

שוכנעתי מעדותה כי פעלה בתום לב ושלא על מנת להזיק לתובעת אלא על מנת לשמור על זכויות בעלי חיים, נושא הבוער בה ואשר לו היא מקדישה את עיתותיה שנים רבות (סעיפים 2 – 5 לתצהירה).

אחרית דבר סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבעות 4 – 5 נדחית.

בהינתן כלל הנסיבות, לרבות סכומה של התביעה, התובעת תשלם לנתבעות 4 – 5 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 28,000 ₪.

(כן ראו לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט (2) 843, 854; ע"א 8345/08 עופר בן נתן נגד מוחמד בכרי, פ"ד סה (1) 567; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 520-518 (2001); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 566-565 (2004) ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 862-859 (1989)) הקף ההגנה שתנתן לכל אחת מהזכויות, הזכות לשם טוב מזה וחופש הביטוי מזה, תלוי בהקשר בו מתנגשות הזכויות וקיומם של אינטרסים צבוריים וערכים רלבאנטיים נוספים המתגוששים בזירה (רע"א  10520/03‏ ‏לעיל).

הטעם לכך הוא כפול, כדברי בית המשפט בפסק הדין בעיניין אבינרי: "ראשית, בשל חשיבותו הרבה של חופש הביטוי, כתנאי חיוני למשטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר החלפה של דיעות, המאפשרת מצדה עיצוב של ההשקפות הפוליטיות המעצבות את המשטר. 'רק בדרך זו הוא יוכל ליצור לעצמו דיעה עצמאית ככל האפשר על אותן שאלות העומדות ברומו של עולם החברה והמדינה, שההכרעה עליהן נתונה בסופו של דבר בידיו, ובתוקף זכותו לבחור את מוסדות המדינה' (השופט לנדוי בבג"צ 243/62 הנ"ל, בעמ' 2415). 'ההתבטאות החופשית היא חלק מהותי וחיוני מן התהליך הדמוקרטי, והיא מזינה את יכולתו של המשטר הדמוקרטי לקיים את עצמו' (הנשיא שמגר בעש"מ 5/86, בעמ' 241). בצדק צוין, כי חופש הביטוי 'מהוה את התנאי המוקדם למימושן של כימעט כל החירויות האחרות' (השופט אגרנט בבג"צ 73/53, 87 הנ"ל, בעמ' 878), וכי הוא 'יסוד מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות' (השופט שמגר בע"א 723/74 הנ"ל, בעמ' 295). דברים אלה תופסים במיוחד לעניין חופש הביטוי באשר לנושאים צבוריים ובאשר לאנשים התופסים עמדות ציבוריות. אין אפשרות לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות, שיש לציבור עניין בהם, מדיון רציני בבעלי העמדות ובהוגי הרעיונות. בתחום הצבורי והפוליטי קשה לנתק את הקשר בין הדיעה לבין מי שמביע אותה. מכאן הצורך החברתי לאפשר חופש לא רק באשר לדעות אלא גם באשר לנושאי משרה המשמשים להן שופר. אכן, דוקא תחום צבורי זה חיוני ליתן משקל מרבי לחופש הביטוי, שכן בתחום זה מעוצבת התפיסה החברתית והמדינית הקובעת את כיוונה של החברה. דוקא בתחום זה הופכת חירות הביטוי לפגיעה במיוחד, בשל הנטייה לראות בצמצומה פיתרון קל לבעיות חברתיות שהפתרון הראוי להן נמצא במקום אחר. שנית, גופים ואנשים, הנושאים במשרת ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי". בבחינת האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב יש להיתחשב, אם כן, בין השאר, באופיו של הביטוי (פוליטי-מסחרי-סאטירי וכיו') ותפקידו של האדם הנפגע (נושא תפקיד שלציבור עניין בו, או שמא אדם מן השורה).

. 'עניין צבורי' ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוואנטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים צבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו (ראו: ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה (להלן – פרשת רשם מאגרי מידע), בעמ' 826; פרשת דן אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 57-56; ז' סגל 'הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת', בעמ' 196).

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד – להידחות.

הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 12,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאותיה בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

לשיטתם, אין לקבל גישה שלפיה "דוח של מבקר המדינה או של היועץ המשפטי לממשלה סותם את הגולל א-פריורית על פרסומים נוספים באותו עניין בשל העדר עניין צבורי". כמו כן נטען, כי לפירסומן של השיחות נודעת חשיבות ציבורית עליונה, נוכח מיהות המשוחחים – אישי ציבור בדרגים הגבוהים ביותר, שחלקם מכהנים בתפקידים צבוריים בכירים גם היום; ונוכח נושא השיחות – פרשת הרפז, אשר נושאת חשיבות ציבורית רבה כשלעצמה.

אשר לפגיעה בפרטיות צוין, כי בשים לב להקף השיחות שהוקלטו בלישכת הרמטכ"ל, ולחשש מפני הדלפות נוספות, לא די בבחינה פרטנית של 12 השיחות המבוקשות, אלא יש לבחון את הדברים במבט צופה פני עתיד.

רק כך ניתן יהיה לקבוע אם הפגיעה בפרטיות היא חמורה, כדרישת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, ולהעריך את עוצמת הפגיעה, על מנת לאזנהּ אל מול מידת העניין הצבורי בפירסום.

סוף דבר 'המקור' באו לפנינו בשם עקרונות יסודיים וחשובים במשפטנו: קידום שיח צבורי ביקורתי ומימוש זכות הציבור לדעת, לצד חשש מהגבלות לא מידתיות על חופש העיתונות, אשר יצננו את פעילותם של גופי התיקשורת.

...

אשכנזי הוסיף וטען, כי בחינה פרטנית של השיחות המבוקשות מוליכה לאותה מסקנה.

סוף דבר 'המקור' באו לפנינו בשם עקרונות יסודיים וחשובים במשפטנו: קידום שיח ציבורי ביקורתי ומימוש זכות הציבור לדעת, לצד חשש מהגבלות לא מידתיות על חופש העיתונות, אשר יצננו את פעילותם של גופי התקשורת.

בנדון דידן, איזון בין הערכים המתחרים הביאני לכלל מסקנה, כי אין הצדקה לצמצם את צו איסור הפרסום על השיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל, ולפרסם את השיחות שביקשו 'המקור'.

אני מסכים אפוא עם קביעתו של חברי, השופט סולברג, כי דין הערעור מושא הבקשה לרשות ערעור להידחות.

בגדר שיקולים אלה על צוות השרים ועל הממשלה לקיים בדיקה מתמדת של התועלת השולית מההסתייעות בשב"כ ושל התמורות בתרומתה לאורך זמן, ואותם עליהם לאזן מול הפגיעה הקונקרטית בזכות לפרטיות הנגרמת כתוצאה ממעורבותו של השב"כ במערך החקירות האפידמיולוגיות בכל הקף שהוא.

עם חתימה מול הזכות לפרטיות והזכות לכבוד האדם עומד האנטרס הצבורי החשוב של שמירה על בריאות הציבור וחייו.

ויודגש כי הזכות לפרטיות איננה אך ביטוי לכבוד האדם, ומקובל לראותה גם כאחת מן הזכויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל (רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הבטחון, פסקה 39 (5.11.2017)); קיומה הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, להבטחת יחסי אמון בין אנשים ולשם חיי קהילה נאותים (עניין פלוני, בעמ' 737 ו-741).

...

ככל שההשגה נדחית, ההחלטה על דחייתה תהיה מנומקת ותימסר לפונה לא יאוחר מ-24 שעות ממועד הפנייה (סעיף 8(ו) לחוק); עד לקבלת ההכרעה בהשגה נדרש הפונה להישאר בבידוד.

עם זאת, אני סבורה כי יש להוסיף סעד של "התראת בטלות" – שתכליתו להותיר מסר ברור שלפיו מאחר שבעת הזו הסמכות הגורפת שקבועה בחוק איננה מידתית, בנסיבות הקיימות אין מקום להאריך את תוקפו במתכונת גורפת זו (לכל הפחות) מעבר להארכה האוטומטית שנעשתה מתוקף סעיף 38; וככל שהדבר ייעשה, החוק צפוי להתבטל לפי התראה זו. אמנם מדובר בסעד חריג, אך בנסיבות המקרה סעד זה עומד בהלימה לפגיעה הקשה והבלתי מידתית שהחוק מסב לזכות לפרטיות ולמרקם החיים הדמוקרטי בישראל (ראו והשוו: בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל, פסקה ל"ד והאסמכתאות שם (6.9.2017); בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה מ"א (9.6.2009); ולהרחבה ראו: חנן מלצר ואוריאל רוזנברג "התראת הבטלות: דוגמה לדרך האמצע של השופט א' רובינשטיין" ספר אליקים רובינשטיין 1175 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, מרים ביטון ורינת סופר עורכים, 2020)).

סוף דבר ממד הזמן הוא שחקן ראשי בעתירה שלפנינו – והוא חוזר בכל אחת מ"מערכות" הדיון.

זמניות החוק וחקיקתו לכתחילה כהוראת שעה, מטילה צל כבד על המשך השימוש בו עתה – לאחר שהחוק הוארך באופן אוטומטי ומבלי שהתקיים הליך חקיקה חדש ומלא שבחן את כלל השיקולים הרלוונטיים לשעה זו. ושינוי דרמטי שאירע בחלוף הזמן בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה – שילוש מערך החקירות האפידמיולוגיות וטיובו, הגדלת וייעול היקף בדיקות הקורונה ומבצע החיסונים האפקטיבי – מוביל גם הוא למסקנה שאין זה מידתי להוסיף לעשות שימוש באיכוני השב"כ. המדובר בשימוש באמצעי מעקב חסר תקדים של שב"כ אחר אזרחי ותושבי המדינה.

מהו הקף זכותם של הנתבעים, והאם הוכיחו כי פעלו למען עניין צבורי חשוב ומה היחס לגבולותיה של זכות התובעים לפרטיות.

מנגד, נטען בכתב ההגנה, כי הנתבעים הגיעו אל בית העסק בחברת קבוצה גדולה של פעילים לשמירת זכויות בעלי חיים כדי להפגין מול בית העסק בעקבות שני תיעודים שבוצעו במקום ואשר הראו, כי בבית העסק מבצעות עבירות כנגד חוקי צער בעלי חיים ובין היתר, בבית העסק לא משאירים מים ומזון לבעלי החיים בסופי השבוע כשבית העסק סגור.

...

לסיכום נזקי התובעת כתוצאה ממעשי הנתבעים, טענה התובעת כי נגרמו לה נזקים בסך כולל של 116,771 ₪ על פי הפירוט הבא: 24,763 ₪ בגין תיקוני חשמל, חיטוי מתקן העקדה ותיקון המצלמות; 24,511 ₪ בגין אובדן הכנסה שנגרמה עקב עיכוב של 4 שעות עבודה בתחילת יום העבודה למחרת האירוע (10.7.16); 17,497 ₪ בגין גידול בשכר העבודה בכך שנאלצה התובעת לשלוח חלק מהעובדים לביתם ביום למחרת האירוע ולשלם להם שכר של יום עובדה מלא; או לחלופין, שילמה התובעת לעובדים בגין שעות נוספות בשל העיכוב שנגרם והצורך לעמוד בהספקת ההזמנות; 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובעת.

משלא עלה בידי התובעים להצביע על הקלטות ספציפיות ולהגיש את התכנים שלהן לפני, הרי דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנני מורה כדלקמן: הנני מחייבת את הנתבעים בתביעה 51396-11-17 לשלם לתובעים סכום בסך של 34,763 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה.

הנני דוחה את התביעה 46528-12-18 נגד הנתבעים על כל חלקיה ומרכיביה.