היקף הסכמה דיונית שהוגבלה לשמיעת טענות הצדדים

התיק נותב לשמיעת ראיות לנוכח העידר הסכמה להסדר דיוני.

הפן השני של הערכה זו הוא בחינת הגריעה בשכר והתפקוד בפועל לאור נתוני המציאות בפועל: בנושא זה אין לי אלא לחזור לעיקרי הסכמת הצדדים במהלך דיון ההוכחות: "על מנת לייעל את הדיון ולחסוך בזמן החקירה, הסכמנו כי התובעת עבדה עובר לתאונה בחצי משרה בבית החולים רמב"ם לצד לימודיה (דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה), ולאחר התאונה המשיכה בבית חולים. שכרה לאחר התאונה לא השתנה מהשכר עובר לתאונה ולא היו הפסדי שכר מהעבודה בבית החולים רמב"ם. כמו כן אין מחלוקת כי לאחר התאונה המשיכה בלימודי הדוקטוראט וכיום היא עושה פוסט דוקטוראט". כמו כן, למדנו שבמועד הדיון שהתובעת כבר סיימה את מחקר הפוסט דוקטוראט.

אף על פי כן, אין בידי לקבל את עמדת הנתבעים שזו ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת ולכן צריך לקבע את שכרה על בסיס העבר וזאת משני טעמים השלובים זה בזה: הראשון, העבודה בהקף חצי משרה אינה התכלית העיקרית של עבודת התובעת, אלא אמצעי להשגת תואר מיתקדם בתחום עבודתה עבודה סוציאלית, שכן, לאורך כל שנות העבודה התובעת למדה (תואר שני -4 שנים, דוקטוראט, פוסט דוקטוראט ) ולכן, אם צריך להעריך את מעמדה של התובעת אזי ניתן להשוותה לסטודנט.

...

הפסדי השתכרות לעבר ואובדן ההשתכרות לעתיד: 25.1 לעבר: נוכח העובדה שלתובעת לא נגרמו הפסדי השתכרות לאחר התאונה ביחס לשכרה שלפני התאונה- ראה הסכמת הצדדים בדיון, בהעדר ראיות ו/או נתונים ועל בסיס ההערות בסעיפים 24.1 ו-24.3 לעיל אני פוסק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪ 25.2 לעתיד : לאור האמור בס' 22 לעיל ובתמצית כפי שציינתי ברישא לס' זה: "הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה נמוכה משיעור הנכות הרפואית במידה ניכרת אולם מאידך, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאין לנכויות השפעה תפקודית כלשהי, בשים לב לחוסר הוודאות ולקיומה של השפעה כלשהי על תפקודה של התובעת אני סבור שיהיה זה נכון להעמיד לצרכי חישוב בראש הנזק של אובדן כושר ההשתכרות לעתיד את שיעור נכותה התפקודית לכל היותר בגובה 10% ולערוך את החישוב לעתיד על בסיס 65% מהחשוב האריתמטי בעניינה של התובעת". עוד אוסיף, כי לתובעת כפי שנקבע בחוות הדעת הפסיכיאטרית עבר רפואי פסיכיאטרי שעל פי תיאור הדברים של התובעת בפני המומחית גרם כשלעצמו לקשיים בעבודה (פרק מעקב פסיכותרפי בחוות הדעת- עמ' 5) מעבר לקשיים הנוספים בזוגיות, בחיי היומיום בתפקוד בבית ועוד.

דומני, שיש ממש בעמדת הנתבעים לא רק ששוכנעתי שהתובעת מפריזה במגבלותיה , הרי שבפועל, חוסר תפקודה בבית אינו נובע ממצבה שלאחר התאונה שהרי גם לפני התאונה עיקר המאמץ בבית נפל על כתפי בעלה שכן התובעת השקיעה כל מאמציה בלימודי הדוקטורט וקשיי התפקוד שלה בבית פורטו בהרחבה בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובאמור לעיל.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה סך של 192,925 ₪ בצירוף החזר אגרה, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצוי.

תמצית רקע, הליכים קודמים וטענות הצדדים ראשיתו של הליך זה בתביעה לפי סעיף 30א לחוק התיקשורת שהגיש המבקש (מכאן ולהבא: המערער) כנגד המשיבים ביום 27.6.2016 לבית המשפט לתביעות קטנות.

כן נקבעה אחריות אישית למשיב 2 שהוגבלה עד לסך של 10,000 ₪.

ואולם, לדעת בית המשפט פעילות ספם אוף גורמת לגידול משמעותי במספר תביעות הספם, פוגעת במתדיינים אחרים בכך שהיא גורמת לעיכוב בשמיעתם, וכן לעתים גורמת לקשיים בבירור התביעות, ועל כן אין לעודד תביעות בסיוע ספם אוף.

עוד נטען כי שיקול הצפת בתי המשפט והעומס הדיוני שנוצר כתוצאה מפעילותה של ספם אוף אינו מצדיק שלילת פיצוי בתביעה שהוכחה.

לעניינו רלבאנטי במיוחד להדגיש כי התכלית של מיצוי זכויות האזרח הקטן כאמור מתייחסת במיוחד לזכויות ומחלוקות כספיות אשר הקפם הכספי עשוי שלא להצדיק כלכלית את העלויות הכספיות הבלתי מבוטלות הכרוכות בניהול הליך משפטי רגיל, לרבות לצורך ייצוג משפטי (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב פסקה ח' (20.3.2005); רע"א 6892/13 חיימוביץ' נ' אוריון פסקה י' (23.2.2014) (להלן: עניין חיימוביץ').

תכליות אלו הובילו את המחוקק לעצב את הליך התביעה הקטנה כך שיכלול מאפיינים ייחודיים שיסייעו להשיג את תכליתו: הגבלת שוויה הכספי של התביעה; סדרי דין וראיות מרוככים; היתדיינות מהירה, חתירה לסיום הסיכסוך בהסכמה בין הצדדים, אגרת בית משפט נמוכה, וכן הגבלת כמות השמוש בהליך כדי למנוע שימוש בהליך דוקא על ידי גופים כלכליים גדולים דוגמאת חברות ביטוח ובנקים (להרחבה ראו: חבקין ונמרודי בעמ' 26 ואילך; שלמה לוין פרוצידורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 97 (2003)).

...

לשאלה זו חשיבות עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, ולפיכך החלטנו ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

בעניינו אמנם אין המדובר בארגון ללא מטרת רווח שקיבל הכרה בצו של שר המשפטים אולם כל עוד פעילות ספאם אוף נעשית בצורה ראויה, אני סבור כי אין בכך כל סתירה לתכליות הליך התביעה הקטנה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעור באופן שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, תביעת המערער תתקבל והמשיבים יחויבו, יחד ולחוד, בפיצוי המערער בסך של 1000 ₪, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

לפיכך, גם להשקפתי דין הערעור להתקבל כאמור על ידי חברי.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו יכריע בית המשפט ללא שמיעת ראיות, על יסוד החומר שהוגש וסיכומים קצרים בכתב, בין פיצוי בסכום של 10,000 ₪ לפצוי בסכום של 45,000 ₪.

טענות הצדדים התובע טען בסיכומיו, כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי אחריותן של הנתבעות 1, 2 ו – 4 לעובדה כי נימסר לו בטעות כי הכלב מת, כאשר בפועל הוא נימסר לידיה של הנתבעת 3.

הנתבעת 2 טענה אף היא, שיש לזקוף אשם תורם בהקף מלא של 100% לתובע, אשר לא הגיע לקחת את כלבו בתום תקופת ההסגר, כאשר בהתאם לדין, אם בעלים של כלב לא בא לקחת אותו בתום תקופת ההסגר, רשאית הרשות אף להשמידו.

באשר להוצאות, לנוכח העובדה שהתביעה היתה לפצוי בסכום הגבוה עשרות מונים מהסכום שנפסק, לנוכח העובדה שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית להמנע מהוכחות ולנוכח העובדה שהתביעה נדחתה נגד רוב הנתבעות – נראה כי על ההוצאות להיות מינוריות יחסית והן תעמודנה על סכום כולל של 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות.

...

בענייננו, בסופו של דבר התברר שהכלב חי ונושם, כך שהנזק לטעמי הוא פחות מכלב שהומת ע"י כלב אחר, או עקב רשלנות.

בנסיבות אלה נראה לי כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין נזקיו בסך 12,000 ₪ בלבד.

סיכומו של דבר, התביעה שכנגד הנתבעות 1 ו – 4 נדחית ללא צו להוצאות.

ביום 1.1.2018 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה אך טען כי לא קיימת עילה למעצרו ובקש שיערך תסקיר בעיניינו.

לאחר שמיעת הצדדים והתרשמות מהמפקחים שהוצעו הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפקוח אלקטרוני בבית אמו בפקוח המפקחים שהוצעו ובכפוף לערבויות כספיות ולתנאים נוספים.

בהחלטתי הקודמת מיום 21.3.2019 בדבר הארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 2051/19) ציינתי בין היתר כי - "נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, הקפן ומהותן, ולאור תסקירי המעצר בעיניינו, ההחלטה להמנע ממעצר מאחורי סורג ובריח ולהסתפק במעצר בפקוח אלקטרוני, אינה מובנת מאליה כלל. מכל מקום, בעיניינו של המשיב נקבע כי ריבוי העבירות שבוצעו על ידו לצד עברו הפלילי מצביעים על מסוכנות גבוהה ומקימים עילת מעצר. לא הייתה גם מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, אף אם המשיב טוען כיום לקשיים בראיות (טענה שמקומה בהליך לעיון חוזר)." דברים אלה כוחם יפה גם כיום.

אמנם מועד תחילת שלב ההוכחות בתיק התעכב תקופה משמעותית מטעמים שונים כמפורט לעיל, אך משנקבעו כעת מועדי דיוני הוכחות רבים בתקופה הקרובה, ובהיתחשב בכך שעסקינן במעצר בפקוח אלקטרוני, הכף נוטה עדיין להענות לבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב.

...

צוין כי הערכת שירות המבחן לפיה המשיב פעל באופן שיטתי לאורך זמן מחזקת את המסקנה כי ישנו חשש גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד.

לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים ולאחר עיון אני סבור כי יש להיעתר לבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני ב- 90 ימים החל מיום 29.6.2019, או עד למתן פסק הדין בת"פ 21713-12-17 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

בתאריך 13/12/21 הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית אליה הגיעו וזאת בהתאם להצעת בית הדין אשר ניתנה בעקבות בקשת ב"כ המערער לדחות את הדיון בעירעור -בית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמתם הדיונית של הצדדים ובהתאם לכך בוטל הדיון שהיה קבוע ליום 15/12/21 ונקבע כי פסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות שהוגשו לרבות כתב התשובה שהוגש בביום 13/12/21.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שאלו מצאו ביטוי בכתבי טענותיהם על נספחיהם ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק לרבות הפרוטוקול של הועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש טעם בטענת ב"כ המערער אשר לכך שהחלטת הועדה בכל הקשור לטווח התנועות שהיא מצאה ולמסקנתה ביחס לחוות דעתו של ד"ר סלטי, אינה ברורה ולכן יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה (באותו הרכב).

ואפרט - מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא שמעה את טענות המערער אשר הלין על:"הגבלה בתנועה בנהיגה, דומינאנטית יד ימין מוגבל במחשב. הייתי עובד יותר ועכשיו פחות בגלל הכאבים בכתף. ערר רק על כאבים בכתף ימין". לפני הועדה עמדו מסמכים רפואיים רבים, לרבות תעוד של ביקורים אצל "רופא בקהילה - אורטופדיה" מתאריכים שונים, בדיקת US, חוות דעת של ד"ר סלטי מיום 9/2/21 ועוד ועוד.

במדידת ההקף זרוע ימין בגובה 15 ס"מ מהאולקרנון, נמדד ההקף זהה לשמאל.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שאלו מצאו ביטוי בכתבי טענותיהם על נספחיהם ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק לרבות הפרוטוקול של הוועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש טעם בטענת ב"כ המערער אשר לכך שהחלטת הוועדה בכל הקשור לטווח התנועות שהיא מצאה ולמסקנתה ביחס לחוות דעתו של ד"ר סלטי, אינה ברורה ולכן יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה (באותו הרכב).

א.י.) מוחלטת לדבריו של הנבדק שמסר בעת הבדיקה שהמגבלה אותה מצאנו בעת הבדיקה קיימת מאז הפגיעה מ-17/10/19 דהיינו כמעט שנתיים.

מקריאת אשר כתבה הוועדה ביחס לטווח התנועות שהיא מצאה לעומת מה שהיה לפני כחצי שנה "טווח התנועות היום גרועות בהרבה.." ומקריאת חוות דעתו של ד"ר סלטי והמשך מסקנתה של הוועדה והתוצאה ממסקנה זו "לנוכח זאת הוועדה אינה מקבלת את המלצתו של ד"ר סלטי.." - לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולהבין מדוע אם מצאה טווח תנועות "גרועות הרבה יותר", החליטה לדחות את הערר וכן לא ברור מדוע החליטה שלא לקבל את המלצתו של ד"ר סלטי.

בכל הנוגע לבקשת המערער להורות על החזרת עניינו לוועדה בהרכב אחר הרי שלא מצאתי כי התקיימה נסיבה המצדיקה העתרות לכך, כמצויין בכתב התשובה, במיוחד מקום שהפגם שנפל בהחלטת הוועדה הוא נימוק לא מספק ו/או מסקנה לא מפורטת ומובנת דייה, כאשר לא נמצא כי הוועדה נעולה על עמדתה, ולכן יוחזר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבחן שוב את חוות דעתו של ד"ר סלטי ותסביר בצורה ברורה את מסקנתה בנוגע לנכות שהיא סבורה שנותרה למערער בגין תאונת העבודה שארעה לו ביום 17/10/19.