היקף החובה לפרט במכתב זימון לשימוע בהתאם לתקנות שירות המדינה

השיקולים המנחים אשר על הרשות לשקול טרם קבלת החלטה בדבר השעיה של עובד רשות ציבור, נקבעו בפסיקה וסוכמו בפסק הדין בעיניין טולדנו: "בבחינת החלטת השעיה יתייחס בית הדין הן לפגמים הנובעים מאי מילוי תנאים מוקדמים, או פגמים שמקורם בתנאים פורמליים שנקבעו בחוק או בהלכה; והן לפגמים שנפלו בהחלטה גופה. בפסק הדין בעיניין שבח לעיל עמד בית דין זה על השיקולים אשר יובאו בחשבון בעת בחינת תקינותה של השעיה. בתוך כך נקבעו השיקולים להם יש להדרש, במסגרת הראיה הכוללת של דיני המשמעת החלים על עובדי ציבור, טרם קבלת החלטה בדבר השעיה של עובדי ציבור. בין היתר ייבחנו שיקולים אלה: אופי העבירה, היקפה וחומרתה; תפקידו של העובד, מעמדו ומקומו בהירארכיה של מקום העבודה; מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה; מידת ההשפעה על המוסר והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית וחקירה פלילית נגד העובד; מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד; היתחשבות בהתנהגות קודמת של העובד; היתחשבות בנסיבותיו האישיות המיוחדות של העובד; היתייחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנידון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות [דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח – ראש עירית תל אביב –יפו ואח', פד"ע כו 395 סעיף 11 (להלן: עניין שבח)]. עוד נפסק, כי יש לבחון את התוצאות הכלכליות והאישיות כלפי העובד המושעה [דב"ע מט/138-3 חיים שוורץ - עירית תל-אביב, פד"ע כא 174, 179; דב"ע נז/147-3 אברהם פרץ - יוסף כהן, פד"ע ל 346]." עוד נקבע כי מוטל על ראש הרשות, קודם שיחליט בדבר השעיית עובד, לבחון חלופה מידתית אחרת כגון העברה לתפקיד אחר ברשות.

לבקשת המבקשת, הועדה היתכנסה בשנית, בתאריך 25/11/18 בנוכחות המבקשת ובא כוחה, אשר התייחסו לשני האירועים שפורטו במכתב הזימון לשימוע.

חובת השימוע מחוייבת על פי החוק.

סעיף 7(ד) לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת)(התאמת הוראות) קובע במפורש: "ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו היזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה". אדרבא, השעיה דחופה בהתאם לסעיף סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), המוגבלת ל – 30 ימים, אינה כהשעיה עד לתום ההליכים המשמעתיים אשר עשויים להמשך מספר חודשים ופגיעתה בעובדת חמורה בהרבה.

...

ביום 4/12/18 השיבה המשיבה לב"כ ההסתדרות, כי הבקשה לביטול ההשעייה נדחית וכי בכוונת העירייה להגיש תובענה משמעתית כנגד המבקשת ולהשעותה עד תום ההליכים.

אלה טענות המשיבה: יש לדחות את הבקשה על הסף באשר קיימת זהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי שהתבקש ובהיעדר התחייבות לפיצוי המשיבה.

סיכומו של דבר, מצאנו כי בהחלטה על השעייתה של המבקשת נפלו מספר פגמים מהותיים המצדיקים את ביטול ההשעיה.

לעניין מאזן הנוחות, מצאנו כי הוא נוטה לטובת המבקשת.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

בהתאם לכך, היא זומנה לשימוע טרם סיום העסקתה, במכתב מיום 26.11.2019.

בהתאם לכך, אישרה נציבות שירות המדינה ביום 24.3.2020 את העסקתן של האחיות האלה ב-45 ימים נוספים.

עוד היא ציינה, כי אחיות מעשיות נוספות שנקלטו עמה לעבודה בשירות המדינה ואף קיבלו בעבר מכתב פיטורים, קיבלו לאחרונה פטור מחובת לימודי ההסמכה, ומכתב הפיטורים שלהן בוטל.

התשתית הנורמאטיבית ביחס להליכים זמניים תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, הקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנידרש.

...

אשר למשיבה, היא הכחישה מכל וכל את טענות המבקשת, וטענה כי יש לדחות את הבקשה, וכי החלטתה ניתנה כדין.

בעניין זה, ראו שוב בעדותה של העדה טל (ראו גם בסעיפים 63-62 לתצהירה), לפנינו: ".... כשנקלטו אחיות מחברת נטלי, נקלטו 16 אחיות מעשיות, מדברים רק על מחוז חיפה שם היה הסכם עם האוצר וההסתדרות, היה גם מהלך דומה במחוז דרום אך הוא היה כמה שנים לפני כן, מתוך 16 אחיות שנקלטו חלקן רובן התחילו את הלימודים חוץ מהארבעה שאנו מדברים עליהן ומתוכם היו כאלה שהחליטו מראש לוותר ולא ללמוד ולכן סיימו את העסקתן ויש אחיות שהחלו נכשלו ופוטרו בשל כך." לסיכום לסיכום – הגענו לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמת ההוכחה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני וכפי שפורט דלעיל בהרחבה, כי המבקשת לא הוכיחה את עילת הבקשה כלפי המשיבה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

עם זאת, ולפנים משורת הדין, אנו קובעים כי סכום זה ישולם רק בתום ההליך.

הנתבעת ציינה, כי כאשר זומן התובע לשימוע בשנת 2009 הופעלו עליה לחצים פוליטיים נוספים, בעקבותיהם גם שימוע זה בוטל, וכך נמשכה לה העסקתו של התובע עד ליום 13.07.2017, אז פנה אליה המשרד לשירותי דת בדרישה להסדיר את העסקתם של העובדים המועסקים ללא תקן, והתובע בכללם.

חוק יסודות התקציב חל על המועצות הדתיות מועצה דתית היא תאגיד עצמאי אשר מוסמך לטפל באספקת שירותי דת יהודיים, בכפוף לתקציב מאושר, שמקורו בכספי ציבור ופועלת מכוח חוק שירותי הדת היהודייים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן – החוק) ובהתאם לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש"ל-1970, המסדירות את אופן היתנהלות המועצה הדתית.

 (ב)  שר האוצר רשאי לפעול לגבי הסכם או הסדר כאמור בסעיף קטן (א) גם לפי כל אחד מאלה: (1)   להודיע לצדדים להסכם על בטלות ההסכם או ההסדר כאמור בסעיף 29(ב) (להלן - ההסכם הנוגד), ועל החובה של הגוף המתוקצב או הגוף הנתמך להפסיק לאלתר כל הטבה כספית הקשורה לעבודה שמקורה בהסכם הנוגד; (2)   בהיתחשב במדיניות השכר הכוללת במיגזר הצבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק - (א)   לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד; (ב)   לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הנו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה; פעולה לפי פסקה זו תינקט לאחר שניתנה לצדדים להסכם הנוגד היזדמנות להשמיע את טענותיהם, ואולם אם צד הביא את טענותיו לפי סעיף 29א(א)(2) תנתן לו היזדמנות להוסיף עליהן בלבד; (3)   להורות על העברת הכספים שהופקדו לפי סעיף 29א(ב)(3) לגוף המתוקצב או הנתמך, או לעובד, לפי הענין, ובהתאם להודעתו.

גם בע"ע (ארצי) 1445/02 אמריק יהודה פרידמן נ' עריית מגדל העמק [פורסם בנבו] (19.12.04) פירט כב' השופט שמואל צור (בדימוס) בדבר הצורך בבקרה ופקוח מצד השילטון המרכזי על הרשות המקומית: "קופת הרשות המקומית היא קופה ציבורית לכל דבר והיא נועדה לצרכי הציבור הזכאי לקבל שירותים במימונה. הקופה הציבורית אינה נחלתו הפרטית של אדם או נושא משרה או חבר נבחרים. הקופה היא של הציבור וככזו עליה להתנהל במקצועיות, באחריות, בשקיפות ובכפיפות למנגנוני בקרה. כך, כפופה הרשות המקומית לבקורת מבקר המדינה, לבקרת משרד הפנים, לבקורת השיפוטית של מערכת המשפט ולכל מערך ראוי ומוסמך של בקרה וביקורת. אחד הנושאים להם נידרשת קופת הרשות המקומית הוא השכר ותנאי השירות של עובדיה ובתחום זה ניכנס לתמונה הממונה על השכר במשרד האוצר". התובע הועסק במשך כל השנים ללא תקן בהתאם לפרוטוקול מס' 9 של ישיבת ועדת המנגנון שהתקיימה ביום 21.03.1991 נקבע: "9. בעקבות העליה הגדולה מרוסיה והצורך בקליטתם הרוחנית של העולים, בנושאים: חקירה ואישור יהדות כדי להביאם לברית – מילה, הכנת הנערים לבר – מצווה, לנישואין ולקרבם לערכי היהדות, תורה ומצוות, ומאחר שכב' רבני – העיר שליט"א, במכתבם מיום ה' אדר תשנ"א, תובעים שהעובד בתפקיד הנ"ל, יהיה רב דובר רוסית וממליצים על קבלת הרב בנימין קופרמן העונה לדרישות האמורות, לתפקיד זה, החלט, להעסיק בחוזה מיוחד, לתקופה של שנה אחת, את הרב קופרמן, לקבלת קבל (עולים וכו') במשרד, לטפול בכל הנושאים דלעיל ולהדרכת נערים לקראת הבר – מצווה במקומות שיקבעו ע"י ה"ה: גוילי ופרנקל, בהתאם לדרישות כב' הרבנים שליט"א והצרכים המשתנים. תנאי שכרו 50% משכר חדשי של רב שכונה בראשות סוג ב', בתואר ראשון,. התחולה 1.2.91." התובע חתם על הסכם עבודה אישי, מידי שנה, כאשר ההסכם האחרון עליו חתם היה בשנת 2007.

גם ממכתב הפיטורים שנימסר לתובע ניתן ללמוד כי הנתבעת שקלה את כל טענותיו והתייחסה אליהן בפירוט רב. יתרה מזו, הנתבעת פעלה בהתאם לשורת הדין שעה שניסתה למצוא חלופה פחות דראסטית לפיטוריו של התובע והציעה לו להישתלב בתפקידים אחרים במועצה הדתית.

...

לאור האמור לעיל, אני קובע כי לא נפל פגם בהליך השימוע ובהליך פיטוריו של התובע.

לאחר שעיינתי שטענות הצדדים, דעתי היא כי הצדק עם הנתבעת וכי במקרה זה אין תחולה לחוקת העבודה ברשויות המקומיות על עבודתו של התובע, ואבהיר.

סוף דבר התביעה נדחית ופיטורי התובע ייכנסו לתוקף ממועד מתן פסק דין זה .

מר שטיינר עמד מאחורי נסיונות ההתארגנות במשיבה, תחילה במסגרת הסתדרות הפועל המזרחי ולאחר מכן כיהן כיו"ר ועד ההתארגנות בשירות ההסתדרות הכללית, החל מחודש אוקטובר 2020.

הסיבות שפורטו במכתב הזימון לשימוע הן אי עמידה בחובותיו על פי הסכם העבודה ובכלל זה אי ביצוע מינימום של שתי משמרות בשבוע בתקופה יוני עד אוגוסט 2021 כמפורט בטבלה שצורפה לזימון לשימוע וכן איחור בהגשת משמרות, זאת לאחר התראות רבות שניתנו לו. השימוע היתקיים ביום 16/8/21.

כך נאמר בסיום המכתב: "... התנהגותך משקפת באופן ברור חוסר מחויבות וחוסר רצון לבצע עבודה בפועל: או שאתה לא מגיש שיבוץ בזמן; גם כאשר אתה טורח להשתבץ, הנך עושה זאת בהקף המינימאלי ההכרחי; אתה משתמש בתקלות שניתן ליפתור במאמץ קל (שאינך מוכן להשקיע), כתרוץ לא לבצע משמרת; אינך מפגין (אפילו ברמת הנראות!) נכונות להתאים את עצמך לדרישות העבודה, ותחת זאת אתה כופר בנחיצותם או הגיונם של נהלי העבודה, שנתפסים בעיניך כמיותרים.

בנסיבות אלה לאחר שפע הזדמנויות שניתנו לך, וכשגישתך לעבודה היא חסרת תקנה – ברור כי לא יחול שיפור בהתנהגותך בעתיד.

ראו עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתאגדות עובדים נ' פלאפון תיקשורת ‏בע"מ, 7.1.2013; בג"ץ 2899/91 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', מיום 3.10.91.

גב' שקד טענה כי מתקיימת בקרה תמידית על מילוי חובת השיבוץ של העובדים וכי המדיניות הנהוגה בחברה ביחס לאי מילוי חובת הנוכחות היא – התראה, שימוע וקבלת החלטה על פיטורים או על מתן היזדמנות נוספת.

מדובר בעובדים שזומנו לשימוע בחודשים יולי 2020 עד נובמבר 2021 בגין עילות הקשורות באי הגשת משמרות בהתאם לחוזה העבודה, חיסורים ואיחורים.

...

סיכומו של דבר, לאחר שבחנו את מכלול הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון, המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי פיטוריו של מר שטיינר נעשו כדין ומטעמים ענייניים.

לא מצאנו כי המשיבה נהגה בעניינו של מר שטיינר, באופן שונה מזה שנהגה כלפי עובדים אחרים שפעלו בניגוד להנחיותיה.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

תביעה זו נדחתה ברובה על-ידי בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (פרט לעניין רכיב החזקת רכב), תוך שנקבע שם כי המועצה רשאית היתה לפעול "להסדרת ולהתאמת הקף משרתו של התובע (התובע דנן – נ' ס') להקף פעילותו" (ס"ע (נצ') 39833-08-11 פרנקל נ' המועצה הדתית יבנאל (31.8.2014)); ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה – נדחה אף הוא (ע"ע (ארצי) 4020-10-14 פרנקל נ' מדינת ישראל (30.4.2018)).

על רקע האמור, שלחה המועצה לעותר מכתב זימון לשימוע, שבו צוין כי עקב מצבה הכלכלי הרעוע, ומחמת אי-תיפקודו של העותר, בכוונתה לפעול לצימצום משרתו לשעור של 25%.

נקבע כי בהתאם להלכה שנקבעה בבג"ץ 6051/08 המועצה המקומית ראש פינה נ' השר לשירותי דת (8.5.2012) (להלן: עניין ראש פינה)), ויושמה לאחר מכן בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 4222-10-13 הרב משה אלחרר – מועצה דתית שלומי (18.6.2017) (להלן: עניין אלחרר)), רשאית מועצה דתית לצמצם את הקף משרתו של רב מקומי, בהתאם לצרכי האוכלוסייה המקומית, ובהיתחשב בשיקוליה התקציביים; וזאת בכפוף לשימוע, ולעמידה ביתר כללי המשפט המנהלי ודיני העבודה.

בהקשר זה קבע בית הדין האיזורי, כי הילכת ראש פינה עסקה אמנם במִשְֹרָתָם של רבנים שמונו לפי תקנות 1974 (וזאת על רקע התקנות משנת 2007, שהסמיכו את השר לשירותי דת, בהסכמת מועצת הרשות המקומית, לקבוע לרב עיר הקף משרה חלקי), אך יש להחילה גם ביחס לרבנים שמונו לפי תקנות 1966.

טענת העותר כי היה על המועצה לפעול בהתאם לתנאים שפורטו בטיוטת 'נוהל צימצום משרת רב עיר', אשר נכתבה על-ידי המנכ"ל לשעבר של המשרד לשירותי דת, בשנת 2017 (להלן: נוהל צימצום משרת רב עיר) – נדחתה אף היא, משנקבע כי נוהל זה מעולם לא נחתם, ומעולם לא פורסם כהנחיה מחייבת.

לבסוף, באשר לסעד הראשון בעתירה, הכללי, שעניינו בקביעת קריטריונים להפעלת הסמכות לצימצום משרת רב עיר, נראה כי צודקים המועצה והמשרד לשירותי דת בטענתם כי העותרים לא מיצו את ההליכים בעיניין זה. כידוע, על המבקש סעד מבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מוטלת חובה מקדמית לפנות לרשות המוסמכת הנוגעת בדבר, ולשטוח בפניה את טענותיו, לפני הגשת העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012); בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 (18.3.2020)).

...

כך או אחרת, ואפילו אם אניח כי קיימים צדדים לכאן ולכאן בשאלה הפרשנית האמורה, אינני סבור כי הדבר עולה כדי 'טעות משפטית מהותית', המצדיקה את התערבותנו, שכן, כפי שכבר נפסק בעבר: "עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית" (עניין חטיב, 693; בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.3.2008)).

העותרים לא פנו, ואף לא טענו כי פנו, למשרד לשירותי דת, או לגורם כלשהו אחר, בטרם הגשת העתירה, ולפיכך אין מנוס אפוא מדחיית הסעד הכללי שבעתירה, מחמת אי-מיצוי הליכים.

לנוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף.