היקף החובה לגלות לבנק כלפי הערב

בנוסף, הן בחוק והן בפסיקה ניתנו הגנות רבות לרבות חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב; בעיניין תא"ק 1657-10-07 מזרחי טפחות נ' סעדון נאמר כדלקמן: "הבנק חב חובת אמון כלפי לקוחו, שאחד הביטויים המובהקים לחובה זו הוא חובת הגילוי המוטלת על הבנק. הבנק כפוף לחובת גילוי מוגברת, לאור מעמדו המיוחד בחיי הכלכלה והמסחר, ועליו לגלות כל פרט מהותי ובעל חשיבות לשירות שניתן ולסיכונים הכרוכים בו ". וכן נאמר: "מורכבותם של ההתקשרויות בין בנק ולקוחו מצדיקה הטלת חובות גילוי על הבנק במטרה "למנוע מצב שבו לקוחות יוחתמו על מסמכים ארוכים ומסובכים המנוסחים על-ידי הבנקים, כאשר אין להם כלים אלמנטריים להיתמודד עימם ולהבין כהלכה את משמעותם" [ראו ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז (3) 309, 326 (להלן: "עניין ליפרט").

במסגרת רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ, נאמר כדלקמן: "רציונלים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות הקף של גילוי ואיסור הטעה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים". וכן נאמר: "הערב לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן, קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים. למעשה, ניתן לומר כי פערי המידע הקיימים במערך היחסים שבין הבנק ללקוח מתעצמים שעה שמדובר בערב חצוני שאינו מעורב בהתקשרות הישירה שבין הבנק ללקוח-הנערב ואין לו נגישות לנתונים הרלוואנטיים לאותה היתקשרות". בעניינינו בחנתי את הכתוב בכתב הערבות.

...

המבקש טוען, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, אם בשל העדר יריבות, אם בשל חוסר סמכות מקומית, ואם בשל טענות הגנה אחרות העומדות למבקש.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

בעניין דומה פסק בית המשפט המחוזי בחיפה רע"א (חיפה) 40829-09-22 יוסף סעידה נ' מחצבי אבן בע'מ, כדלקמן: " גם אם אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, יש לבחון האם יש מקום לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. בתוך כך יש לבדוק את סיבת המחדל ואת סיכוי ההליך, כאשר על פי רוב לסיכויי ההליך משקל כבד יותר. במקרה זה לא ניתן משקל מספיק לסיכוי ההליך בהחלטתו של בימ"ש קמא ויש מקום לאפשר למבקש להוכיח את טענותיו כנגד התביעה, כדי למנוע עיוות דין". כאמור, בענייננו אני סבור שסיכוייו של ההליך טובים למדי.

המסקנה מכל המקובץ היא שדין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב כוללת בחובה הדרישה לגלות לו כל גורם סיכון מהותי הכרוך במתן הערבות ובכלל זה נתונים על יתרת החוב ועל מצבו הכלכלי של הלווה וזאת לאור נגישות הבנק למידע הנוגע למצבו הכלכלי של הלווה וניסיון המאפשר לו להעריך את הסיכון הכרוך במתן ערבות.

כמו כן, נפסק כי הקף חובת הגילוי מושפע מזהות הערב וכי חובה זו מצומצמת יותר כאשר מדובר באנשי עסקים לעומת אדם מן היישוב שעניינים פינאנסיים זרים לו לחלוטין (ראו: ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח ואח', פ"ד מח (2) 573 (1994)).

...

אני סבורה כי לאור מחדלם של שני הצדדים, שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה וכתוצאה מכך ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פד מז (4) 64, 88 (1993); ע"א 7194/13 טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט י' עמית (22.7.2015)).

יפים לענייננו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.2009) : "יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה; הבנק לא החתים כדבעי, והחותמת התנערה מהתחייבויותיה. במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך בתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבים הכרעת בית המשפט קמא לבין הפיכתה.. אכן מחד גיסא, חזקה על אדם החותם על מסמך שקרא והבין את תוכנו, בפרט שמדובר במסמך כה מהותי שעניינו משכנתא.. עם זאת ברי מנגד כי הבנק לא עמד בסטנדרט ההתנהגות הבסיס, וזו אף לשיטתו שלו עצמו...". סוף דבר בנסיבות האמורות דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אני סבורה כי יש לחלק האחריות בין הצדדים, מכוח דוקטרינת האשם התורם, באופן שוויוני.

האם קיימת חובת גילוי לבנק כלפי ערב, לאחר חתימת חוזה הערבות, ואם כן מה היקפה ומהן תוצאות הפרתה? זו השאלה העקרונית העולה בתיק זה. העובדות: בתאריך 15.2.15 פתח התובע (להלן: "הבנק") לה"ה פיטרו גלית ופיטרו צבי (להלן: "החייבים") חשבון עובר ושב עסקי מס' 163182.

...

נוכח חובת הגילוי הנרחבת, גם אני סבור כי ניתן מעבר לחובה על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפרש את כלל 5 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 החל גם על ערב מכוח סעיף 33א לאותם כללים, כי המונח "תנאי חשבון" שעל שינוי בהם יש להודיע לחייב ולערבים כולל גם את תנאי מסגרת האשראי וההלוואות בחשבון.

אינני מקבל טענה זו. אין לדעת האם הנתבע כערב היה מסכים לערוב בהסתמך על הבטוחה הנ"ל ובכל מקרה אין גם עסקינן בבטוחה השומרת על ערכה, אלא ברכב שיורד בערכו במהלך הזמן.

המסקנה מכל האמור לעיל, הינה כי דין ערבותו של הנתבע להתבטל.

אשר על כן, אני דוחה את התובענה כנגד הנתבע ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

פסק דין זה עוסק בהקף חובת הגילוי החלה על תאגיד בנקאי כלפי ערב על פי הוראת סעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות תשכ"ז 1967 לאמור : 23(ב) "נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

...

אשר על כן וממכלול הנימוקים דלעיל מסקנתי היא שהעמותה לא קיבלה אשראי חדש או הלוואה חדשה וערבותו של הנתבע ניתנה בפועל להבטחת חיוב קיים או לכל היותר חיוב שהחליף חיוב קיים זאת בשונה ובסתירה בוטה לרשום מפורשות בטופס גילוי מידע לערב, באופן שעולה כדי הפרת חובת הגילוי כפי שמצאתי שהתקיימה במקרה שבפניי.

סוף דבר התוצאה היא שנוכח הפרת חובת הגילוי שהפר הבנק כאמור בטלה ערבותו של הנתבע מכוח הוראות סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 5.

הקפן של חובת הגילוי הנגזרת מחובת תום-הלב, כמו גם של חובת הגילוי הנגזרת מכוח הנסיבות האמורה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), משתנה בהתאם לנסיבות הספציפיות של המשא ומתן, ובהן יחסי הכוחות ופערי המידע בין הצדדים למשא ומתן (ראו גם את ההחלטה ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ, פסקה 6 (15.11.2007), בה קבעה השופטת א' חיות כי "קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובת גילוי ואי הטעה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים.").

...

ברם, כאשר מדובר בחוסר-זהירות בדרגה נמוכה, אם בכלל, סבורני כי השיקולים בדבר פערי הכוחות בין הצדדים, היות המוכר בעל המידע ומונע הנזק הזול ביותר – תומכים בגישה שלפיה יש להימנע מהשתת אשם תורם על הקונה.

סוף דבר: מן הטעמים שפורטו, אני מצטרפת לתוצאה המתוארת בסעיף 172 לחוות דעתו של השופט שטיין; וזאת בשינוי אחד, ולפיו לא ייוחס למערערת אשם תורם.

הווה אומר: סכום הפיצויים שהמשיבות תשלמנה למערערת כאמור בפסקה 172 לפסק דינו של השופט א' שטיין לא יוכפל במקדם 0.75.