היקף בדיקת הקשר המשפחתי לעניין חוק השבות

המשיב טען כי החלטותיו, לפיהן בקשות העותרת נדחות בשל אי המצאת מסמכים מספקים, מהוה נימוק בכתב לכל דבר ועניין, ואף אם ייקבע כי אין המדובר בהנמקה מספקת והנטל עובר אל המשיב להראות כי החלטתו נעשתה כדין, הרי שהמשיב עמד בנטל זה, לאור קיומם של מסמכים בעייתיים שאינם יכולים לזכות את העותרת במעמד עולה מכוח חוק השבות.

סעיף 4א הרחיב את הקף הזכאים לעלות ארצה "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". סעיף 4ב לחוק השבות קובע כי "יהודי" הוא "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". מכאן, שזכאות לעלות לישראל תוכל לקום כאשר האדם מכוחו נתבעת הזכות נולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת, וכאשר תובע הזכות אינו אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

גם אם אין בכך כדי להוליך בהכרח למסקנה כי התעודות אינן מהימנות, עובדה זו עשויה להצדיק בדיקה יסודית יותר של אמינותן (בג"ץ 2934/16 זדגנידזה נ' שר הפנים (8.11.2018), בפיסקה 20).

הפגמים והקשיים עליהם הצביע המשיב, ושעיקריהם פורטו לעיל, הביאוהו למסקנה לפיה אין די במסמכים שהוצגו על מנת להוכיח במידה הנדרשת את יהדותו של הסב ואת הקשר המשפחתי לאביה, ומכאן שאין בהם לבסס זכאות לפי חוק השבות.

...

הפגמים והקשיים עליהם הצביע המשיב, ושעיקריהם פורטו לעיל, הביאוהו למסקנה לפיה אין די במסמכים שהוצגו על מנת להוכיח במידה הנדרשת את יהדותו של הסב ואת הקשר המשפחתי לאביה, ומכאן שאין בהם לבסס זכאות לפי חוק השבות.

סיכומו של דבר, לאחר עיון במכלול חומר הראיות ושמיעת טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב.

לפיכך, העתירה נדחית.

הינה כי כן, בני משפחתו הלא יהודיים של יהודי עשויים להיות זכאים לעלות ארצה מכוח חוק השבות בזכות הקשר המשפחתי שבינם לבין היהודי, אף אם אותו יהודי איננו עוד בין החיים.

עוד נקבע כי זכות השבות לא תנתן לבני מישפחה כאשר הקשר המשפחתי איננו כֵּן ואמיתי, למשל במקרים של נישואין פקטביים או כשעולה ספק בנוגע לקשר אימוץ (ע"פ 3363/98 קניאז'ינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 479 (1999); עניין יעקובוב, בפסקות 27-25 ו-42-38; בג"ץ 7321/12 לזרב נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, בפסקות 12-10 לפסק דינו של השופט פוגלמן (19.4.2017)).

מכאן שבניגוד לעניין גורודצקי, גורמים הפועלים מטעם המשיבים סברו בעבר כי יש בכוחו של חוק השבות להעניק מעמד עולה לאלמנת זכאי שבות, וכך גם נעשה בפועל במקרים מסוימים (המשיבים הוסיפו וציינו כי הסוכנות היהודית, שהיא הגורם האמון על בדיקת זכאות עולים מהמדינות השונות למעט מדינות ברית המועצות לשעבר, לא אישרה זכאות עלייה לאלמנות של זכאי שבות).

ייתכן כי השינויים והתמורות שחלו בנתוני העלייה לישראל מצדיקים בחינה מחודשת של מדיניות העלייה והקף התפרשותו של חוק השבות (על התאמתו של חוק השבות למציאות העכשוית, ראו באופן כללי אשר כהן יהודים לא-יהודים: זהות יהודית ישראלית ואתגר הרחבת הלאום היהודי 84-80 (בסדרה יהדות ישראלית, אבי שגיא וידידיה צ' שטרן עורכים, 2005); גדעון ספיר "האם חוק השבות עודנו מוצדק?" ספר אדמונד לוי (2017)).

...

המסקנה המתבקשת היא כי אין הבדל בין השניים.

מעבר לכל האמור, נראה לי כי אימוץ עמדתו של חברי לפיה זכאותה של אלמנה לשבות תלוית נסיבות, מוקשית.

יפים לעניין זה דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין בעניין סטמקה: "רשות שפירשה את סמכותה בדרך מסוימת – ולו לאורך-זמן – ולימים מגיעה היא לכלל מסקנה כי שגתה בפירוש וכי סמכותה היא אחרת משפירשה אותה בעבר, לא זו בלבד שרשאית היא לחזור בה מנוהגה הלוקה אלא שחייבת היא לעשות כן. על-פי המחוקק יקום דבר, והחוק נשאר על עומדו – לא נשתנה – אך באשר הרשות טעתה בפירושו." (שם, עמ' 742).

בעיניין ההחלטה הדוחה על הסף את הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים קבע בית הדין, כי מהטעמים הבאים יש לדחות את טענתם המרכזית של המערערים, הנשענת על ההמלצה הנטענת של נציג הסוכנות היהודית: לא הונחה תשתית ראייתית התומכת בעצם מתן ההמלצה הנטענת של נציג הסוכנות היהודית, לא נאמר מי נתן את אותה המלצה נטענת, מתי ניתנה והיכן, כך שאף לא ניתן היה לבדוק את נכונותה; אפילו הוכח כי ניתנה המלצה כאמור, הרי שלא הייתה זו אלא המלצה להשלמת לימודי התיכון; על פי ההמלצה הנטענת, בכל מקרה לא דובר בהמלצה להמשך לימודים גבוהים, לעבודה ולבניית קריירה עוד מספר שנים ברוסיה; לא הובאה כל ראייה לתמיכה בטענה כי במשך כשבע שנים סורבה כניסת המערער לישראל ומכל מקום, לא היה בכך כדי למנוע ממשפחתו לבקש בשמו מעמד מכוח נוהל נין של יהודי (שם, פסקה 14).

הטענה כי למערער לא נשארו בני מישפחה במדינת המוצא נדחתה, מאחר שלפי דברי המערערים הם בקשרי מישפחה טובים עם משפחתה של המערערת הגרה ברוסיה.

כפי שנקבע לא אחת, הקף שיקול הדעת של שר הפנים מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות אשר הותקנו על פיו רחב והוא נובע מאופייה של הסמכות הנתונה לו ומריבונותה של המדינה להחליט מי ייכנס בשעריה (ראו בין השאר בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו4 505 (1992), כבוד השופטת ש' נתניהו בעמ' 520 (להלן – עניין קנדל)).

בכלל זה העובדה שהמערער הוא נין של יהודי אשר בנסיבות אחרות יכול היה לעלות לישראל לפני שנים רבות, משפחתו עלתה לישראל מכוח חוק השבות וכיום הם חיים בישראל, כיום המערערים שוהים בישראל כבר למעלה מעשר שנים בעוד כמחציתן בעטיה של המשיבה, אשר השתהתה מאד במתן ההחלטה בעיניין בקשתם (עניין גרסימוב, פסקה ד'; עניין אסברוק, פסקה 14).

...

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין שלומי ויזן) בערר (ירושלים) 2357/19 מיום 26.11.2020, שעל-פיו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיבה מיום 14.3.2019.

כפי שנקבע לעניין זה, "לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לדרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תינתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הוועדה" (עע"ם 2357/14 אסברוק נ' שר הפנים (19.3.2015), כבוד השופטת ד' ברק ארז, פסקה 13 (להלן – עניין אסברוק)).

כפי שנקבע לעניין זה, "אנו סבורים כי על מנת שתהיה משמעות לדיון ב'חריגים הומניטריים' המסננת של דחייה על הסף צריכה להיות קפדנית, אך לא כזו שמעבר דרך חרכיה יהיה נדיר ומתקרב לדרגה של וודאות באשר לקבלת הבקשה עצמה. יש לזכור כי תפקידה של הוועדה הבינמשרדית הוא לאפשר שיקול דעת לסטייה מהנהלים במקרים אנושיים מיוחדים (ראו: עע"ם 9890/09 נוואה נ' משרד הפנים, פסקה 4 (11.7.2013), ולהיזהר ממצב שבו מבחן הסף מבקש לחקות – לכל דבר ועניין – את ההחלטה שתתקבל בוועדה הבינמשרדית בסופו של דבר. 'שומר הסף' של הוועדה צריך להסתפק בתפקיד של שומר סף – ולא להיות מי שממלא בפועל את תפקידה" (עניין אסברוק, פסקה 15).

סיכום לנוכח האמור, הערעור מתקבל במובן זה שעניינם של המערערים יובא לפני הוועדה הבינמשרדית.

לפיכך הקרואים פלשמורה, שהיו קשורים בשלב כלשהוא או בהיסטוריה המשפחתית לביתא ישראל ואחר כך המירו דתם, מנועים מלעלות מכוח חוק השבות.

עליית בני הפלשמורה לישראל החלה בשנת 1993 בהקף מצומצם, מכוח החלטה מיוחדת של הממשלה להעלותם על בסיס איחוד מישפחות, שלא על פי חוק השבות אלא על פי חוק הכניסה .

החלטות המשך של הממשלה משנת 2015 ואילך אפשרו העלאה גם של מי שיש לו מוצא "יהודי" מצד אביו ושל נוספים מנימוק של איחוד מישפחות, ועיין מה שנכתב בזה בדוח מבקר המדינה משנת 2008 (חוות דעת יישום החלטות הממשלה באשר לעליית בני הפלאשמורה), הדרישה להעלאת קבוצות נוספות של אזרחים ילידי אתיופיה שיש להם קשר או אין להם קשר ליהדות מתחדשת ועולה מפעם לפעם אחת לכמה שנים, אך אין זה עניינו של פסק דין זה. על פי החלטת הממשלה הנזכרת וכל ההחלטות שניתנו בעקבותיה הבאים לארץ רשאים להכנס על פי סעיף 2 לחוק הכניסה שזו לשונו: (א) שר הפנים רשאי לתת – [.

משכך הגרות חלה ואין אפשרות לבטלה, דכל מה שנאמר על החובה לבדוק הוא לעניין היזדקקות לגיירו, וזאת מפני שלאחר מעשה הדבר בלתי הפיך כדכתבנו.

...

מסקנות לאור האמור: דין הערעור להתקבל חלקית: גיורם של המערערים תקף הם יהודים על פי ההלכה ואין אפשרות לבטל גיורם.

הרב שלמה שפירא פסק דין ומתן הוראות סוף דבר אנו פוסקים ומורים כדלהלן: הערעור מתקבל חלקית: גיורם של המערערים תקף, הם יהודים על פי ההלכה ואי אפשר לבטל את גיורם.

עם זאת, לאור העדות שנמסרה בפנינו על אורח חייו של [פלוני], אנו מאשרים מכאן ואילך (ולא למפרע) את מעמדו האישי האזרחי כיהודי, של המערער [פלוני].

מבלי להדרש למכשלות טכניות שונות לעניין זהוי המערער במעבדה, ניתנה ביום 14.01.21 החלטת בית המשפט למשפחה מפי כב' השופטת סגלית אופק, שלפיה לא ניתן ליתן פסק דין הצהרתי, שכן זהות הנבדק (המערער) אינה ידועה; יחד עם זאת, נקבע כי המערער, שהזדהה באמצעות דרכונו נשוא העירעור שלפניי וצילום חזותי, הוא אביו של המערער 3, וכי קביעה זו מחייבת במישור היחסים הפנימי ביניהם בלבד (ראו בפסק הדין בתמ"ש 24424-07-20 שהוגש כנספח א' לבקשה מוסכמת לצרוף פסק דין שהוגשה בתיק שלפניי ביום 17.01.21).

אשר לזכות לחיי מישפחה טוענת הרשות כי הזכות של אזרח ישראלי לחיי מישפחה אינה זכות מוחלטת אלא היא יחסית, ובמסגרתה בן הזוג הזר אינו זכאי אוטומאטית לאזרחות ישראלית מכוח הקשר הזוגי, והיקפה אינו משתרע כדי ממושה בישראל דוקא.

כניסה וישיבה בישראל, והמצאת מיסמכי זהוי כדרישת סף לשר הפנים התונה סמכות הרחבה של ליתן אשרות ורשיונות לכניסה ולישיבה בישראל למי שאינם אזרחי המדינה או עולים לפי חוק השבות (ראו, בין רבים: עע"מ 1086/09 רבי אליעזר קרוז נ' שר הפנים, פסקה 8 לפסק הדין (נבו, 07.07.09); .

...

אני סבורה כי מתקיימים במקרה זה הטעמים המיוחדים כאמור בפסיקת בית המשפט העליון, ומכלול השיקולים מטים את הכף לטובת מתן הזדמנות נוספת ואחרונה למערער להשיג תיעוד אותנטי מקורי בנוגע לזהותו.

משכך, דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שהרשות תנפיק למערער תעודת מעבר ואשרת כניסה לחזרה חד פעמית אינטר־ויזה, כדי לאפשר לו לצאת מישראל למדינת גינאה ולשוב עם מסמך זיהוי אותנטי מקורי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהרשות תנפיק למערער תעודת מעבר ואשרת כניסה לחזרה חד פעמית אינטר־ויזה, כדי לאפשר לו לצאת מישראל למדינת גינאה קונאקרי ולשוב עם מסמך זיהוי אותנטי מקורי.