לפיכך, לצורך חישוב הפסדי העבר, אחשב את הפסד הפדיון וכן את ההפרש בין משכורתו השנתית של התובע בשנה עובר לתאונה לבין המשכורת בתקופה בה לא עבד, וזאת למרות שישנם שמונה חודשים בהם לכאורה אין הצדקה רפואית להיעדרותו של התובע, אולם אני מקבלת את טענת התובע כי מסר אישורי מחלה למעבידתו אשר אישרה לו את ההעדרות.
בחינת טופסי 106 (שהוגשו בתעודת עובד ציבור מיום 2.1.23) מעלה כי שכרו של התובע בשנים 2016 ועד שנת 2020 בעריית חיפה היה כדלקמן:
שנה שכר שנתי שכר חודשי ממוצע
2016 93,139 ₪ 7,761 ₪
2017 82,399 ₪ 6,866 ₪
2018 83,040 ₪ 6,920 ₪
2019 94,661 ₪ 7,888 ₪
2020 95,225 ₪ 7,935 ₪
התובע ניצל 379.5 ימי מחלה.
(7760 ₪ מעבודתו בערייה + 3,500 ₪ מהעבודה בעסק הפרטי) חישוב ההפסד לעתיד על פי נכות תפקודית של 10% מסכום זה ובהכפלה במקדם ההוון (208.64) מביא לסך של 234,928 ₪.
...
לפיכך, אני קובעת כקביעה עובדתית שלא הוכחו הפסדים מהעסק עקב פציעת התובע בתאונה.
לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות המיוחסת לתאונה ומשך זמן ההיעדרות של התובע מעבודתו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 70,000 ₪.
לאור האמור אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪.
