טיעוני הנתבעים בנוגע להתנהלות דיונית
בדיון ההוכחות השני ובסיכומיהם העלו הנתבעים טיעוניהם בנוגע להעדרות נציגי הציבור מדיון ההוכחות הראשון, תוך הפניה לכללי ההיתנהגות והאתיקה של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה, ובאשר לעיתוי הזמנת ההקלטה בדיון ההוכחות השני (קרי רק בחלקו השני של דיון ההוכחות, שבו נחקרו עדי הנתבעת).
במקרה שלפנינו התובע ניאלץ לנהל הליך משפטי ממושך לצורך קבלת זכויות קוגנטיות בסיסיות ובכללן שכר עבודה שלא שולם לו הגם שחלפו שנים ממועד סיום עבודתו; ובמסגרת הליך משפטי זה היתקיימו שני דיוני הוכחות יוצאי דופן במשכם, לא כל שכן ביחס לסיווג ההליך כדיון מהיר; תוך שחקירת התובע נמשכה שעות ארוכות, שלא לצורך, והכל כפי שעולה בפירוט מן הפרוטוקולים (המוקלדים והמתומלל).
...
לאור כל האמור, ומאחר שגרסת התובע ביחס לאי תשלום שכר עבודתו מתקבלת במלואה, לרבות באשר לגובה שכר העבודה השנוי במחלוקת, זכאי התובע לתשלום מלוא השכר הנתבע על ידו בגין חודשים אלה בסך כולל של 15,000 ₪ (2,600 בגין הפרשי שכר חודש 12/2016; 7,500 ₪ בגין שכר חודש 1/2017; ו- 4,900 ₪ בגין שכר חודש 2/2017).
בנסיבות אלה – חרף חומרת התנהלותה של הנתבעת באי תשלום שכר עבודתו של התובע והפקת תלושי שכר שלא ניתן לתת בהם אמון – דין התביעות האישיות להידחות.
סיכום
לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
שכר עבודה בסך של 15,000 ₪;
חלף הפרשות לתגמולים בסך 4,568 ₪;
חלף הפרשות לפיצויים בסך של 4,347 ₪;
פדיון חופשה בסך של 3,150 ₪;
דמי חגים בסך של 1,750 ₪;
דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,150 ₪;
פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 2,000 ₪.
