היעדרות מעבודה בשל מצב ביטחוני

סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מגדיר שמירת היריון כך: "(1) העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.

הואיל ומדובר בתיק שעניינו בטחון סוצאלי, אין צו להוצאות.

...

לסיכום, מצבה של התובעת לא הצדיק שמירת היריון כהגדרתה בחוק.

על כן, ניתן תוקף למסקנותיו של המומחה, והתביעה נדחית.

המומחה התבקש להתייחס למסמך ולהשיב לשאלת ההבהרה הבאה: "האם לאור המסמך ניתן היה להניח, שלו הייתה התובעת עובדת היא הייתה חשופה לסיכון לנזק, או לכאבים". ביום 22.7.19 השיב המומחה לשאלה, בזו הלשון: "בתאריך 12.3.19 נתבקשתי לחוות דעתי בשאלה האם העדרותה של התובעת מעבודתה בתאריכים 1.1.18-14.5.18 התחייבה בשל מצבה הרפואי אשר סיכן את התובעת או את עוברה.

משמדובר בתביעה בתחום הבטחון הסוצאלי, ולאור העובדה כי הנתבע לא הגיש סיכומיו בתיק, על אף החלטות בית הדין, אין צו להוצאות.

...

טענות הצדדים התובעת טוענת, כי יש לקבל את תביעתה ולהורות על תשלום גמלת שמירת הריון עבור התקופה שבמחלוקת ועד למועד הלידה.

הנתבע טען, כי דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא נעדרה מעבודה בתקופה שבמחלוקת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון ומסכן את האישה או העובר.

דיון והכרעה לאחר שקילת טיעוני הצדדים, מצאנו כי דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

בהקשר זה פירטה הנתבעת כי החל מיום 30.01.20 התובע נעדר מעבודתו בשל מצבו הרפואי, ועל כן היא הייתה מנועה מלזמנו לשימוע באותה תקופה.

ביום 19.8.20 נשלחה לתובע הודעת מייל אליה צורף מכתב פיטורים מפורט ומנומק, בסיומו נכתב - "עם זאת לאור פנייתך להאריך את תקופת יחסי העבודה בשל הניתוח שעברת לאור האפשרות שמשרד הבטחון יישא בעלות דמי המחלה תהיה החברה נכונה, לפנים משורת הדין, להסכים להאריך את יחסי העבודה בגין התקופה שלגביה הצגת אישור מחלה ובילבד שהתשלום שתקבל מהחברה בגין תקופה זו יהיה התשלום שיתקבל ממשרד הבטחון בלבד, ולא מעבר לכך. ככל שהנך מסכים להצעה זו הינך מתבקש להודיע לי על כך בכתב באופן מידי ולא יאוחר מיום 25.8.2020. ככל שלא תקבל הודעה בכתב כאמור יסתיימו יחסי העבודה ביום 31.08.2020". [27: התאריך 17.10.20 חל ביום שבת ולכן תקופת המחלה היא למעשה עד ליום חמישי לפני כן, בתאריך 15.10.20.

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה, בו הליך הפיטורים עצמו נעשה כדין ובהתאם להסכם הקיבוצי, די בפסיקת סעד של פיצוי כדי לשרת אינטרסים שונים כמו האינטרס ההרתעתי.

אנו סבורים, אפוא, שנסיבות המקרה מתאימות לפסיקת פיצוי כספי.

סוף דבר - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪ (מאה ארבעים אלף ₪).

לטענת המבקש, העובדה שלעמאד היה אישור עבודה, והוא כלל לא נחקר לגבי שעות העבודה שלו או לגבי השאלה אם ידע או לא ידע שההיתר שלו בוטל לנוכח המצב הבטחוני, לא נילקחה בחשבון כלל בידי מפקד המחוז אשר השיב להשגה שהגיש תשובה כללית.

נראה כי כלל לא נבדקה טענת המבקש כי עמאד הציג לו אישור עבודה, ועיון בתיק החקירה מעלה, כי לא נערכה תעודת עובד ציבור לעניין העדרו של היתר כניסה לישראל בנוגע לעמאד (להבדיל מדיא).

...

בסופו של דבר לא הייתה הסכמה לגבי התנאים, ולכן חזר מפקד המחוז לעמדתו המקורית להעמדת צו הסגירה על 30 יום.

יש לערוך, אפוא, איזון ראוי בין השיקולים מזה ומזה, וכאמור – לביהמ"ש סמכות לבטל את הצו או לשנות תנאים בו. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, כפי שפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להורות על קיצור מסוים של תקופת ההגבלה, כפוף להפקדת ערבויות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לקצר את תוקף הצו עד ליום 17.11.23, שעה 23:59, כפוף לקיום התנאים הבאים: המבקש יעביר למשיבה (באמצעות תחנת המשטרה הרלבנטית) רשימה של כל העובדים בבית העסק, ויוודא כי כל העובדים הם אזרחי מדינת ישראל או בעלי היתר לעבוד במדינת ישראל כדין.

צוין כי בחודשים אוקטובר-נובמבר לא היתקיימו מפגשים עקב המצב הבטחוני, וכי בדיקות השתן של הנאשם נימצאו נקיות ללא שרידי סם. שירות המבחן היה בקשר עם הנאשם ששיתף כי גוייס למילואים עם פרוץ המילחמה.

עבירות ההתפרצות לכלי רכב הפכו זה מכבר "למכת מדינה" ואף "מכת איזור". יש לזכור כי בבוקרו של יום עת יוצא אדם לעבודתו, לטפול רפואי, להסיע ילדיו ומשפחתו לעבודה או למוסדות החינוך, או בערב לארוע שמחת משפחתו או כל צורך שגרת חיים, ולפתע לנגד עיניו רכבו נפרץ או נגנב או כל כיוצ"ב לא רק שהדבר משבש שגרת יומו בתחושת חוסר אונים, אלא שכל השיח החברתי והמשפחתי משך זמן רב מדבר בחוסר האונים, בחוסר הבטחון בשיגרה שלווה, תוך פגיעה קשה באמון בחוק ובאוכפיו, במקום המגורים ובסביבתם.

היות הנאשם נעדר עבר פלילי ,חלוף הזמן, הודאת הנאשם ובעיקר התהליך השיקומי אותו עבר מבקשים לעודד הנאשם בדרכו ומאמציו במעגל סמים בו היה מצוי.

...

שירות המבחן העריך כי ישנה נזקקות טיפולית וביקש לדחות את הדיון בעניינו ב4 חודשים, בית המשפט נעתר לבקשה.

סבורני כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות המקרה של פריצה וגניבה מרכב, דנן בנסיבותיו, נע בין תקופת מאסר קצרה שיכול ותרוצה בעבודות שירות ועד ל12 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים ובכללם רכיבים כספיים ופסילת רישיון .

סבורני כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות המקרה, נע בין 8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל 18 חודשי מאסר בפועל בצירוף רכיבי ענישה נלווים ובכללם כספיים.

אני מורה בזאת על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, פסילה על תנאי בת 12 חודשים למשך 3 שנים שתחל ממועד סיום הפסילה בפועל .