היעדרות חלקית מהעבודה עקב שמירת הריון

ב. על בסיס התשובה לשאלה ב' לעיל, יציין המומחה האם המצב הרפואי כאמור בסעיף ב' לעיל היה כזה המצדיק העדרות מהעבודה בשל אחת החלופות של הגדרת המונח "שמירת הריון" הנזכרות לעיל בסעיף 58 לחוק.

לאחר שהתקבלה, באופן חלקי, בקשת הנתבע בענין זה, הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: האם אתה מכיר הנחיה של איגוד מקצועי בדבר המלצה להפסקת עבודה בהריון תאומים תקין, בשליש הראשון, למניעת הסיבוכים שמנית? אנא הסבר תשובתך וצטט את המקורות תוך הפנייה מפורטת לאותן מקורות.

...

בסיכומיה טוענת התובעת, בין היתר, כי לאור חוות דעת המומחה יש לקבל את התביעה.

בהינתן כי המומחה נתן מענה מספק לכל השאלות שהופנו אליו, יש לדחות את בקשת הנתבע למנות מומחה-יועץ נוסף.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בתקופה בין 18.12.18 ובין 6.2.19 (כולל) מתקיימת בתובעת הגדרת המונח "שמירת הריון" שבסעיף 58(1) לחוק.

דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי לאחר ששמענו את עדויתיהם של התובעת והעדים מטעמה ושקלנו את כל הראיות שהובאו לפנינו, שוכנענו, כי לא הוכח שהתובעת נעדרה בפועל מהעבודה בשל שמירת היריון בתקופה שבמחלוקת וכי מועד הפסקת העבודה בשל שמירת ההיריון היה 14.8.18; ועל כן, דין התביעה לקבלת גמלת שמירת הריון בתקופה שבמחלוקת- להדחות.

בפסק הדין שניתן בעב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי נ' פזית סאיג-אבוקסיס (ניתן ביום 15.12.09, פורסם בנבו) (להלן: "פרשת סאיג- אבוקסיס"), אשר במסגרתו שונתה הילכת בלומנטל (עב"ל 165/0, מיום 10.9.09), קבע בית הדין הארצי כי גמלת שמירת היריון אשר הנה גמלה מחליפת שכר, נועדה להשתלם רק במצבים של הפסקת עבודה לחלוטין והעדרות ממנה; וכי אין מקום לשלם גמלת שמירת היריון בשל היעדרות חלקית מהעבודה, כך שרק מבוטחת שלא עבדה כלל תהא זכאית לגימלה זו. בפרשת סאיג- אבוקסיס בית הדין הארצי ניתח בהרחבה את תכלית גמלת שמירת ההיריון באופן המבהיר את הצורך בהעדרות מהעבודה על מנת שתקום זכאות לתשלום הגימלה, כדלקמן: "... מן האמור עולה בבירור, שהחוק נועד ליתן גמלה למבוטחת הנמצאת 30 ימים רצופים במצב רפואי של סיכון חייה או סיכון חיי עוברה עקב הריון, ושנעדרה עקב זאת באותו פרק זמן מעבודתה. רק מבוטחת שכזאת, תהא זכאית לגימלה מחליפת הכנסה לאותם 30 ימים לפחות, שיחושבו על בסיס שכרה היומי...

...

מששוכנענו כי התובעת לא נעדרה בפועל מהעבודה בתקופה שבמחלוקת, הרי שגם אם התובעת נדרשה בפועל לשמירת היריון כאמור באישור הרפואי מטעם פרופ' משיח (נ/2) התובעת אינה זכאית לתשלום גמלה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בגין ניהול ההליך בסכום של 1,000 ₪.

מדוע אם כן, על אף המלצתה של ד"ר קוגן אתה סבור כי לא הייתה אינדיקאציה להעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר? "ראה תשובה קודמת לשאלה מס' 6". האם נכון שבמקרה הנ"ל יש לתת משקל לאבחנת הרופא המטפל אשר מכיר ובדק את התובעת ובהתאם המליץ על שמירת היריון? "לא ברורה השאלה ממנה ניתן להסיק כביכול כי יש לאשר כל בקשת גימלת שמירת הריון". אני מפנה אותך לתעודה רפואית של ד"ר קוגן מיום 6.5.21 ו-26.5.21 אשר חוזרת וממליצה על שמירת היריון עקב מחלות רקע לרבות סכרת שמאוד מתקשה לאזן היות ויש צורך בניטור צמוד ודיאטה שלא ניתן לחרוג ממנה ומתקשה מאוד לבצע כשעובדת והחריגות עצמן בדיאטה ובניטור יכולות לגרום לסכרת להיות לא מאוזנת עם כל המורבידיות.

עוד טוענת התובעת, כי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנן חלקיות, מיתחמקות ועל חלקן כלל לא השיב.

...

בענייננו, כפי שפורט לעיל, המומחה קבע בחוות דעתו מיום 24.2.22, כי באף אחד מהפרמטרים אותם בדק לא נמצאה התובעת כזכאית לגמלת שמירת היריון במועדים הרלוונטיים: "לסיכום:

לסיכום, קביעות המומחה הינן קביעות רפואיות העומדות במבחן ההיגיון והסבירות; חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה, בשני הסבבים, קוהרנטיות, מנומקות היטב ומבוססות על המסמכים הרפואיים שהונחו בפני המומחה.

לאור האמור, התביעה נדחית בהיעדר עילה להתערבותו של בית הדין.

בתקופה מתאריך 22.3.20, שבוע 16 להריון ועד ללידה ב 10.9.20, אינני רואה במצבה הרפואי של האשה הנובע מהיותה בהריון, אינדיקאציה להעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר.

איך הנך מסביר את העובדה שאישור השמירה (12.5) ניתן למעלה מארבעה חודשים לאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד וזאת בשעה שבזמן אמת פנתה התובעת ליעוצים וטיפולים רפואיים, ואף ולו אחד מהרופאים לרבות רופאים מומחים וגניקולוגית לא קבע שמירת הריון אלא ימי מחלה עבור ימים ספורים? מתי להערכתך ידעה התובעת שהיא בהריון? ציינת שהמסמך מיום 6.2.20 הוצג בפניך באופן חלקי.

...

" בנסיבות המקרה דנן, וחרף טענות הנתבע כנגד מסקנות המומחה, לא מצאנו הצדקה יוצאת דופן לסטות ממסקנות המומחה הסבור שיש לאשר לתובעת שמירת הריון חלקית.

לטעמנו, החוק מנוסח באופן ברור בדבר הצורך באישור רפואי על הצורך בשמירת הריון ומקובלת עלינו עמדת הנתבע לפיה כל פרשנות אחרת תעקר את תכליתו ועלולה להוביל לחוסר ודאות בכל הנוגע לזכאות נשים ולתמריץ שלילי לגשת לבדיקה רפואית בזמן אמת.

סוף דבר: אנו מקבלים את מסקנות המומחה לפיה התובעת זכאית לשמירת הריון חלקית מיום 26.1.20 ועד ליום 21.3.20, אולם לנוכח הוראות תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי אין בקביעה זו כדי לייצר לתובעת זכאות כספית בפועל מאחר שהאישור על שמירת הריון הוא מיום 12.5.20.

דיון והכרעה – סעיף 58 לחוק קובע כדלקמן: ""מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון; "שמירת היריון" – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

" כפי שכבר נאמר - "לעיתים כורח רפואי הנובע מן ההריון מחייב העדרות העובדת מן העבודה וזאת על מנת למנוע סיכון לעובדת או לעובר. נקודת מוצא זו גלומה בלשונו של סעיף 58 לחוק הנוקט במינוח 'מתחייבת' וזאת בראי הסיכון הנשקף לעובדת או לעובר. בהתאם לשתי החלופות שבסעיף 58 לחוק, הכורח הרפואי עשוי להיות תולדה של מצב רפואי הנובע מההריון אך מנותק מהעבודה (החלופה הראשונה) או תולדה של מצב רפואי הנובע מההריון במשולב עם תנאי העבודה, ובילבד שלא נמצאה עבודה חלופית לעובדת (החלופה השניה)" (עב"ל (ארצי) 16233-10-15 המוסד לביטוח לאומי - לירז עגאיב מנדל (7.2.18)).

לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו את העדויות שוכנענו כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולקבוע זכאות לגימלת שמירת הריוןו לתובעת רק לחלק מהתקופה, קרי מ-11.10.2020 עד מועד הלידה 10.12.20.

נציין כי מדובר ברופא נשים שהתובעת הגיעה אליו לצורך אולטרסאונד והעובדה שהתייחס לכאבי גב חזקים שמפריעים לה לתפקד תוך הפניה לאורטופד עולים בקנה אחד עם תצהירה של התובעת בנידון בסעיף 4 לתצהירה: "ביום 23.9.2020 נאלצתי לצאת מוקדם מהעבודה בשל הכאבים מהם סבלתי בגב התחתון. בדרכי לפגישת מעקב הריון עם ד"ר מנור רון ובעודי נוהגת ברכב, גרמו כאבי הגב לראשונה, להרדמותה של רגל ימין תוך כדי נהיגה. ד"ר מנור רון רופא הנשים שליווה אותי בהריון לו סיפרתי את הדברים, אף שמדובר היה בבדיקת מעקב הריון שגרתית, הפנה אותי לאורתופד תוך שהוא מציין כי סיבת ההפניה היא "כאבי גב עזים שמפריעים לה לתפקד"".

...

כמו כן שוכנענו כי אכן בשל העובדה כי בכל תפקיד במקום עבודתה נדרשת נסיעה ברכב הן כדי להגיע לעבודה והן תוך כדי העבודה, הרי שלא ניתן במצב זה להציע לה תפקיד חלופי אחר.

עם זאת, שוכנענו כי ההגבלה בכל הנוגע לעבודתה של התובעת חלה רק מהמועד בו חזרו לעבוד בקפסולות קרי מיום 16.10.20 ועד מועד הלידה, הואיל ולפני כן עולה מהראיות כי התובעת עבדה מהבית.

מכל האמור לעיל – אנו נעתרים לתביעה בחלקה וקובעים כי התובעת היתה זכאית לגמלת שמירת הריון מיום 16.10.20 ועד מועד הלידה.