היעדר נימוקים בהחלטת ועדת הבוחנים

המערער הפנה לכך שעל החלטת הועדה הוגש ערעור קודם לבית דין זה, אשר נמחק ביום 6.2.19 מחמת העדר הגשת נימוקי ערעור מפורטים (בל 70921-10-18, לפני כב' הרשמת מירי שי) וגם בקשה לביטול החלטת הרשמת נדחתה ביום 12.2.19.

אשר לטענת המערער בנוגע להליך החמרה עתידי ציין המשיב, כי שיקול זה אינו רלוואנטי עת בוחנים את החלטת הועדה במישור המשפטי ולא ניתן לידון בעירעור על בסיס השערות; הועדה אינה נידרשת להיתחשב בתכניותיו העתידיות של המבוטח ויש להותיר את ההכרעה בעניינים אלה לועדות הרפואיות שיידרשו לעניינו של המערער בעתיד.

...

עוד הוסיף המערער וטען, כי שגתה הוועדה בקביעתה, שכן ככל שיוחמר מצב המערער בעתיד והוא יחפוץ בהגשת תביעה לדיון מחדש, הרי שהחלטת הוועדה המנתקת את הקשר הסיבתי ללא עריכת חשבון 'עובר ושב' מונעת ממנו אפשרות זו. מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות, תוך הפנייה לנפסק בעב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן, ניתן ביום 26.8.13 (להלן: "עניין פומן"), לפיו מקום בו הוועדה שוללת קשר סיבתי, אין תחולה לכללים שנוסחו בהלכת מרגוליס.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

באותו עניין מצא בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כי החלטת הוועדה אינה מפורטת ואינה ברורה וקיימת סתירה בין ממצאי הוועדה לבין מסקנותיה, באופן המצדיק התערבות – זאת בשונה מקביעת הוועדה מושא הערעור דנן , שהיא ברורה, מנומקת ומאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה.

מדובר כאמור בקביעה רפואית ברורה וסבירה, שלא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר על יסוד כל האמור, ובהיעדר טעות משפטית בפעולת הוועדה או בהחלטתה – הערעור נדחה.

קביעת הוועדה המיוחדת, אשר החליטה ביום 27/6/18 ליתן לתובע פטור מלא ובלתי מסוייג מאיסור העסקה והנימוקים שהביאו אותה להחלטה זו, לרבות - העידר מסוכנותו, החרטה שהביע, העובדה שמאז ביצוע העבירות, חלפו שנים רבות במסגרתן לא חזר על מעשיו וכו'.

העובדה, אותה הזכרנו בתחילת פרק זה ולפיה, מקום שהגורם הבכיר בו בחר הנציב לערוך את השימוע בשמו, אשר שמע את התובע ואת בא כוחו בלב חפץ ובנפש חפצה ומתוך כך השתכנע כי אין לבטל את החלטת ועדת הבוחנים, היה על הנציב לנמק בצורה שתתמודד גם עם עובדה זו אשר גם בגינה לא ניתן לראות את החלטת הנציב כסבירה כאשר בהקשר זה די לקרוא את ההתייחסות הכללית והבלתי מספקת של הנציב בעיניינו של התובע, עת סיכם וכתב בהחלטתו 'לסיכום, בחנתי את טענותיו של ד"ר ברקאי, את מכלול הנסיבות והשיקולים השונים, לרבות אינטרס השקום.

...

אשר לפרשנות תוכן עמדת היועמ"ש, היינו אם סבר כי קיימת חובה משפטית לאשר את המינוי או שמא סבר כי אין מניעה משפטית לכך וכי הרשות נתונה בידי הנציב - המדינה טענה לפרשנות השניה, ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

כאמור, ולגוף הענין, לא מצאנו כי החלטת הנציב חורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה את ביטולה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

על כן – חלק אנהרנטי מהשיקולים שהיה על הוועדה לשקול במסגרת ההחלטה להפחית את כמות הדירות היה חייב להתייחס גם לשיקולים הכלכליים, ובהיעדר הנמקה כלשהיא לקבלת ההחלטה ובהיעדר כל תשתית עובדתית ומקצועית להחלטה להפחית את כמות הדירות בהיבט הכלכלי יש מקום להורות על מתן נימוקים המבוססים גם על השיקולים הכלכליים הבוחנים גם את הקשר המובנה בין ההיתר לבין שימור המבנה ופיתוח השצ"פ. אומר כי אינני מתרשמת מהטענה כי העותרות לא הציגו חוות דעת שמאית או כלכלית בשלב ההתנגדויות זאת לאור העובדה כי הפחתה כה משמעותית בכמות יח"ד, כהחלטה עצמאית מנותקת מהחובה לשמר את המבנה ולפתח את השצ"פ צדיקה כשלעצמה הערכות חדשה לבחינת התכנית.

...

אמנם מדובר בשיקול אחד מתוך מיגוון שיקולים, ואולם בענייננו אני סבורה כי שיקול זה הוא שיקול בעל משקל ממשי.

מנקודת המוצא כי בית משפט אינו מתערב בשיקול דעת של מוסדות התכנון המקצועיים אלא אם נפל פגם מהותי בהפעלתו, אני סבורה כי מקום בו החֶסֶר של נתונים כלכליים על הפרויקט לאחר ההפחתה של מספר יחידות הדיור בתוספת החובה לשימור ולפיתוח הוא כה מהותי ויש מקום לבקורת של בית משפט על החלטה מסוג זה שלא רק שלא נימקה את החלטתה אלא שלא הביאה בחשבון רכיב כה מהותי שלטעמי רלוונטי באופן מובהק בנסיבות דנא.

אני מקבלת את העתירה, מבטלת את ההחלטה בעניין הפחתת מספר הדירות ומורה לועדה לשוב לשקול את התכנית שהוגשה בהמלצתה לאחר שתביא במסגרת שיקוליה גם את השיקולים הכלכליים בהנתן הדברים שנאמרו לעיל בעניין מילוי מלא של התנאי להיתר בנייה.

טענות בדבר העידר הנמקה ופגמים בפרוטוקול עוד טען העותר, כאמור, כי "הועדה כלל לא נימקה את החלטה...אין בפרוטוקול כל פרק דיון" (ראו סעיף 32 לעתירה).

. התבחינים אותם בוחנת הועדה בבואה לקבל החלטה: תבחינים הנוגעים לכל סוגי הבקשות: מצב כלכלי – הכנסות, מקורות הכנסה, כושר הישתכרות, פוטנציאל הישתכרות.

...

לאור האמור לעיל, הרי שאני דוחה את טענת העותר בדבר העדר בחינת בקשתו של המבקש להחלפת דירה על פי התבחינים שבנוהל.

שעה שדחיתי את טענת העותר בדבר העדר הנמקה של הוועדה הציבורית וכן בדבר הצורך להעביר את עניינו לבחינת מומחה רפואית מטעם המשיב, הרי שאני דוחה את הסעד החלופי.

לסיכום : לאור האמור לעיל אני קובע כי דין העתירה להידחות.

בהיעדר הנמקה, לא ברורה החלטת הועדה ליישם את פריט הליקוי שיישמה.

במסגרת זו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

...

לאחר עיון בחומר המונח לפניי ובכלל זה בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ועל כן יש להורות על קבלת הערעור.

מקובלת עלי טענת המערער, לפיה התייחסות הוועדה למכתב ממרכז בריאות הנפש מיום 29.12.20 אינה מנומקת דיה בנסיבות העניין.

חרף כל האמור לעיל, הוועדה קובעת מיד לאחר תיאור מפורט זה, כי המערער סובל למעשה מהפרעת שליטה על דחפים ונכותו 20%.